קרני רא"ם תיז

ואיהו בא לעיר לכאורה נראה דחייב הפועל דהדר דיניה כפועל שעושה מלאכתו בביתו דהוכחנו דכו"ע ס"ל דהוי ש"ש וחייב בגניבה ואבידה דהגם דבמקום שמסתחרר בו הפועל לאו בביתו דבעה"ב ממש היא אלא רשות הרבים והואל שמסתחררים בו הנקרא קיטון הוא של בעה"ב עכ"ז דינו כדין פועל שעושה מלאכתו בביתו דהא זיל בתר טעמא למה בעושה הפועל בביתו נחשבוהו לש"ש לאו משום שהקרקע הבית הוא שלו אלא מילתא בטעמא דכשהפועל בבית בעה"ב אמרי' דלא בא זה לשמור המלאכה דהואיל והיא בבית בעה"ב אזי מוטלת השמירה על בעה"ב דאיהו הרי שם והוא ישמור את כליו לא כן בעושה בביתו הואיל ואין בעה"ב לפניו בודאי דעיקר השמירה היא על הפועל דאם לא שמרה איהו מי ישמור אותם הואיל וברשותו הם לכך מתחייב הוא בשמירה וכדין שו"ש ובנדו"ד נמי שכל אשר יש לו נתן בידו בודאי דאיהו הוא המחוייב בשמירה ולית דין ולית דיין: אלא דלפי האמת מצאתי און לי בנדו"ד לפטור הפועל הזה דהא כאן קרינן אם בעליו עמו לא ישלם דהא הפועל הזה לא עליו לבד מוטלת המלאכה אלא הוא עובד עם בעה"ב בכנופייא ומצאנו ראינו למר"ן בסי' רצ"א ס"ה שכתב וז"ל יש מי שאומר שהשומר הזה מיד כשקבל עליו לשמור או הניח לפניו ונסתלקו הבעלים משמירה חייב עליו אם פשע וכו' וכתב הסמ"ע סק"ח וז"ל ונסתלקו הבעלים משמירה חדא באידך תלייא כיון דנסתלקו הבעלים משמירתם נמצא דמוטל עליו לשמרו מאחר דקבל עליו לשמרו ועוד דאי לא נסתלקו הבעלים משמירתם אלא הוו שומרים קצת עמו בתחילת השמירה הו"ל שמירה בבעלים וכמ"ש בטו' בסו"ס זה הרי מפורש יוצא מדברי הסמ"ע אלו דאם עדיין לא נסתלקו הבעלים ועדיין שומרים הם פטור דהוי שמירה בבעלים וא"כ ה"ה בנדו"ד נמי דהואיל וגם הבעה"ב מתעסק בעסק זה וגם הוא שומר עם הפועל הוא דינו ממש של הסמ"ע והוי שמירה בבעלים: והגם שזה הפעם בשעת הגניבה לא היה ראובן בעל הסחורה מתעסק עם הפועל עכ"ז בעליו עמו במלאכתו קרינן וכמ"ש מר"ן בסכ"ח שכתב וזל"ה אם בעליו עמו לא ישלם בששאל הבעלים או שכרן בעת שנטל החפץ או היו שאולים או שכורים אצלו מקודם לכן כיון שהם עמו במלאכתו בשעה שנטל אע"פ שלא היו עמו במלאכתו בשעה שנאבד פטור אבל אם נטל החפץ ונעשה עליו שומר תחלה ואח"כ שכר הבעלים או שאלם אע"פ שהיו הבעלים עמו במלאכתו בשעה שנאבד פטור עכ"ל הרי פרשה פתוחה לפניך דאם היה עמו בתחילת השמירה אפי' לא היה אח"כ קרינן ביה אם בעליו עמו ופטור וא"כ בנדו"ד לפי דעת הסמ"ע דמחשיב לנדו"ד שמירה בבעלים הרי היה ראובן עם הפועל בתחילת העבודה שהוא תחילת השמירה וא"כ אפי' לא היה שם בשעת הגניבה פטור ואין פקפוק בדבר: והגם דמצאנו ראינו להש"ך בסי' רצ"א סקי"ב דפקפק בעיקר דינו דהסמ"ע וכתב דלא דמי שמי' בבעלים שכתב הסמ"ע לשמי' בבעלים דסו"ס רצ"א דמדמה לה הסמ"ע דינו וגם כתב דלא דמי למ"ש מר"ן בסי' שמ"ו ס"ד יעו"ש בדברי הש"ך סקי"ב עכ"ז פשיט דפטור הפועל הזה דיכול לטעון קי"ל כהסמ"ע ובפרט דאפילו לא היה תפוס כוותיה דהסמ"ע נקטינן דהא אפילו הש"ך פקפק בדברי הסמ"ע לא החליט לפסוק הדין דלא כוותיה אלא הניח הדבר בצ"ע ואין לנו להניח פשיטותו של הסמ"ע מכח פקפוקו של הש"ך וזה פשוט: וגם דעדיפא מזה אמינא דבנדו"ד אפי' הרש"ך יודה דפטור דהוי שמי' בבעלים דראיתי להרב מאמר קדישין שכתב דהרב עטרת צבי זלה"ה סתר דברי הש"ך אלו ואיהו ז"ל כתב על עט"ך דלא דק וכתב איהו מדידיה לפרש דברי הש"ך דמה דכתב הש"ך על דינו דהסמ"ע דלא דמי לסו"ס זה כמו שדימה אותו הסמ"ע הכוונה היא דר"ל דשם מבואר להדייא דוקא השאילה והשאיל הבעלים וכו' אבל נשאלין מעצמן י"ל דלא הוי שאלה בבעלים ומ"ש הש"ך דלקמן סי' שמ"ו לא משמע כן ר"ל לפמ"ש המחבר שם וז"ל השאיל לו בהמתו או השכירו למשוי והלך לסעדה ולהטעינה הוי שאלה בבעלים אע"פ שנשאל לו מעצמו וכו' משמע דדוקא שעשה עמו מלאכה הוי שאלה בבעלים דאל"ך הול"ל רבותא טפי דאפי' שמי' בעלמא הוי שמירה בבעלים עכ"ל הרי לך בפשיטות מדברי הרב מאמר קדישין דלא פליג הש"ך על הסמ"ע אלא דוקא בנשאל מעצמו לשמי' לבדו אבל בנשאל לבדו לעבוד עבודה הוי שמירה בבעלים אפי' לדעת הש"ך וא"כ במכ"ש נדו"ד דהיא עבודה גמורה ולא נשאל מעצמו אלא אדרבה הוא בעל העבודה וזה אינו אלא פועל שמסייעו פשוט דאפי' הניחו לבדו לעבוד והוא נכנס לעיר הויא שמירה בבעלים ופטור ואפילו פשע פטור כדין כל שימר שפטור אפילו בפשיעה בבעלים וכמ"ש בסו"ס רצ"א סכ"ח יעו"ש. זהו הנלע"ד וצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ר"ט. להיות שהר' לוי נתן קשו"ט [בגד] אחד לראובן החייט לתקן אותו לו והאומן הנז' הניחו בתיבה אחת בתוך ביתו ואחר עבור איזה ימים בא להוציאו מן התיבה לתתו לבעליו ונמצא בו שני נקבים גדולים שעשו אותם בו עכברי רשיע ועל זה טען בעל הכלי שלא יקבל מידו האלקשוט הנז' אלא יתן לו דמיו ויצחק החייט השיב שלא מלבד שלא יתן לו כל דמי האלקשוט אלא אפילו פחת ההפסיד שעשו העכברים לא ישלם לו כי הוא שמר כראוי ומה בידו לעשות ע"כ הגיעו דבריהם: תשובה לזה הוא הנה דין זה הרי הוא מבואר בדברי מור"ם בס' רצ"א סי"ג שכתב וז"ל י"א דסתם תיבות חתורות אצל העכברים וצריך להשים בגדים וכדומה על נס ולא להניחו בתיבות והכל הוא לפי הענין עכ"ל הנה מדברי מור"ם אלו מוכח דאפילו לגבי השומר חנם דבו עסיק בסי' רצ"א עכ"ז