קרני רא"ם תטז

נדו"ד דאדרבה הוכחנו דאם לא יזכה ראובן בשכחה זו ולהחזירה אדרבה עובר משום למען ספות הרוה וכו' וגם ישראל השני אין לו תועלת במלשינותו בודאי דדין מסור יקרא וחייב להחזיר כל מה שיקח העכו"ם ודיי והותר בראייה זאת: ואחרי זמן זמנים כרגע נראה לי ספר חדש ממש ז"ש יורו משפטיך ליעקב שחבר הרב כמהר"י אביחצירה זלה"ה ושם ראיתי שהביא בסי' אחד וז"ל כתב הרב מטה שמעון דישראל שמצא מציאה של עכו"ם ונטלה והלך ישראל אחר והגיד לעכו"ם בעל המציאה ובא העכו"ם והוציאה מן ישראל המוצאה הרי זה דין מסור יש לו וחייב לשלם לישראל המוצאה כל דמי המציאה עכ"ל והרב הנז' כתב עליו תמיהה גדולה ותמיהתו הוא שדבריו הם היפך דברי מור"ם דסי' שפ"ח שכתב במי שרוצה לברוח והלך ישראל אחר והגיד הדבר דאין עליו דין מסור ומכח זה כתב איהו דפטור ותו לא מידי יעו"ש ואני הפעוט בראותי דברי הרב מטה שמעון ששתי ושמחתי שנתכוונתי אל האמת כדברי הרב מט"ש והגם דהרב כמהרי"א זלה"ה כתב תמיהתו עליו לא ידענא על מי סמך כי בטח לתמוה על הרב מט"ש דרב גובריה ורב חיליה ואדרבה חייב איהו לשתות בצמא את דבריו ומה גם דהראייה שהביא בידו אחהמ"ר ונשיקות עפר מעל קברו דמנא תבירה היא ודחוייא קרו לה כמש"ל דלא קרב זה אל זה כלל ועמו הסליחה וקם דינא כסברת הרב מט"ש מכל מה שכתבנו ואין פקפוק כלל זהו משנלע"ד בזה וצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ר"ה. להיות שראובן זה דרכו הולך להסתחרר באהלי קדר שמוליך לשם סחורות ונושא ונותן בהם והן היום שכר פועל אחד לעבוד עמו בעבודתו ולישא וליתן עמו בכל אשר הוא עושה וזמן השכירות הוא ששה חדשים ואחר שהלכו לשם ועברו איזה חדשים רצה ראובן ליכנס לביתו וכל אשר יש לו: נתן ביד הפועל דידיה להסתחרר בו עד אשר יצא הוא מהעירה וכן היה ויהי כבוא ראובן העירה ונשאר הפועל נושא ונותן שם ויהי באישון לילה ואפילה באו גנבים למקום אשר הפועל חונה שם וגנבו לו רוב הסחורה אשר הניח לו ראובן המשכיר וע"ז נפשם לשאו"ל הגיעה מה יהיה משפט הפועל הזה אם דין ש"ש אית ליה או דין ש"ח יומ"ץ: תשובה לזה הנה ידוע דדין הפועל הוא במחלוקת שנוי אם יש לו דין ש"ש או לא דמצינו למר"ן בסי' ש"ו שכתב כל האומנים ש"ש הן וכו' וכתב הסמ"ע שם בסק"א וז"ל ובדרישה הוכחתי דדוקא באומן דקבלנות קאמר דהוי ש"ש משא"ך פועל שכיר יום ואף דלכאורה האי טעמא שייך נמי בשכיר יום יש לחלק דכיון דהשכירות שנותנים להם אינו בשביל השמירה אלא עבור המלאכה שמתקנים ועוסקים בו אלא שבהנאה שנתנו לו לתקן ולא לאחר באותו הנאה מיחשיב לשו"ש והנאה כזו אינה שייכה כי אם בקבלן שמניח אותה מלאכה בידו עד גמרו ונתנו לו שכרו משא"ך שכיר יום שהיום ניתן לזה ומחר לאחר וכל כה"ג אין שייך לומר בו בהנאה שנתנו לו וכו' דהא לא נתנו לו אלא עבור שנזדמין לפניו זה והראייה שלמחר יתנהו לאחר ועוד יש לחלק דסתם קבלן עושה מלאכה בביתו ושייך בו שמירת הכלי מגניבה ואבידה מביתו משא"ך בשכיר יום דמסתמא הוא עושה המלאכה בבית הבעלים ואין השמירה עליו עכ"ל: מכאן למדנו דלהסמ"ע ס"ל דהפועל לא מיקרי שו"ש מכח הנהו תרי טעמי שכתב אכין הרב הש"ך שם בסק"א תמה על הסמ"ע וכתב דלא ידע מנ"ל ופסק איהו דגם הפועל דין שו"ש יש לו וכתב שכן פסק הרב"ח אלא דכתב דהרב"ח פסק דלא מקרי הפועל ש"ש אלא אם הוליך המלאכה לביתו דוקא אבל אם לא הוליכה אלא היה עושה מלאכתו בבית בעל הבית לא הוי ש"ש ואיהו אוסיף מדידיה וכתב דלדעתו אפי' עושה הפועל מלאכתו בביתו אפי"ה הוי ש"ש זהו תוכן דבריו יעו"ש: וראיתי להרב מאמר קדישין בסי' ש"ו שכתב וזל"ה ובאמת אפי' שכיר יום שעושה מלאכתו בביתו הוי ש"ש וכ"ך הרב"ח עכל"ה הרי לפניך דהפועל אם עושה המלאכה בביתו לכו"ע ס"ל דהוי ש"ש בין להרב"ח ובין להש"ך ובין להרמ"ק כולהו סברי דהוי ש"ש וגם הסמ"ע עצמו הכי ס"ל דאם הוא בביתו הוי ש"ש דהגם דהסמ"ע מחלק בין שכיר לקבלן בתרי חלוקים דבחילוק הראשון מחלק ואומר דשאני קבלן הואיל ונתן לו מלאכתו וכו' לא כן פועל דלמחר יביא פועל אחר וכו' יעו"ש כמש"ל ולפי חלוק זה בודאי דאין לנו לחלק כלל בין אם יהיה הפועל עושה מלאכתו בביתו או בבית בעל הבית אפי"ה לא הוי ש"ש עכ"ז הרי מצאנו דהדר ויהיב טעם אחר וכתב וז"ל ועוד יש לחלק דסתם קבלן עושה מלאכה בביתו וכו' ומצינו להרב מאמר קדישין שכתב וז"ל דגם הסמ"ע הדר מסיק בסוף דבריו בזה"ל משא"ך בשכיר יום דמסתמא הוא עושה המלאכה בבית הבעלים דאין השמירה עליו עכ"ל משמע הא אם עושה בביתו הוי ש"ש עכ"ל הרב מאמר קדישין נמצינו למידין דליכא מאן דפליג כלל בפועל שעושה מלאכתו בביתו סברא מוסכמת דהוי ש"ש: אכין בפועל שעושה מלאכתו בבית בעה"ב אדרבא סברת כל הנהו פוסקים דלא הוי ש"ש זולת הרש"ך דוקא שהחמיר עליו ואחשביה לש"ש ולא מצאנו לו חבה בזה ובודאי כהנהו להקת הפוסקים דיינין הואיל והפועל הוא המוחזק. ומעתה הבוא נבוא לנדו"ד דאם בזמן שראובן מסתחרר הוא בעצמו והפועל עמו אירע איזה גניבה באהל שהם מסתחררים בו פשוט דלא הוי זה הפועל ש"ש דהוי כאלו עושה המלאכה בבית בעה"ב דפטור הפועל כסברת כל הנהו פוסקים ומטעם השני של הסמ"ע הואיל ועושה לו מלאכה בביתו של בעה"ב אין השמירה עליו אלא על בעה"ב א"כ גם כאן הואיל ועושה המלאכה עם בעה"ב עצמו הרי השמירה על בעה"ב עצמו שהוא ראובן: אבל בכגון נדו"ד שהניח ראובן מלאכתו ביד הפועל