קרני רא"ם תיג

יכול אח"כ לילך למוסרו עכ"ז בהתראה שלפנינו אלבא דכו"ע יודו דלא שמה התראה דהא בכאן גילה דבריו דלא נתכוון להתראה אלא למונעו מן האיסור שהוא עושה ולא משום שום סכנה כלל וכמ"ש בקב"ע חראם עליך תקטעלנא רזקנא ורזק אולאדנא חראם עליך האד סי משמע דכוונתו הוא להתרות בו משום איסור שגורם להם בזה חוסר הפרנסה דהכוונה שעל ידי רבוי דרהם למקצץ מתעקש בידם האלסרף אבל משום סכנה אין אפילו ריח התראת סכנה בדברי התראה זאת וא"כ בודאי דלאו שמה התראה: ועל ארבעה ל"ו אשיבנו דנדו"ד לא ידעתי מעיקרא מה סכנה היתה למוסרים ה' אפי' נימא דאברהם ה' דרכו לקציץ הדרהם בשלמא אם היתה מלאכה זאת דתקציץ אדרהם אינה ידועה כ"א להאלסרארפייא לבד אם כן אמרינן סכנה יש בדבר להאלסרארפייא הואל ומלאכה זאת ידועה להם ויאמר המושל שמתחת ידם היתה המכשלה אבל בנדו"ד דבכל עיר ועיר יש לאלפים ולרבבות כמה דרהם מקצץ ואין אנו יודעים מאן מחתיך להו אם הוא מי שמלאכתו סרארפי או סוחר או מבעלי שאר אומנות או עכו"ם או ישראל דכו"ע ידעי למעבד זה ונוסף ג"כ שהדרהם הולך בכל יום ויום מעיר לעיר ובפרט לדאר לבידא שהיא ערי הסוחרים הנז' ובכל יום ויום הולך לה הדרהם מכל ערי המערב כידוע ומעולם לא נתפסו בעלי מלאכה מיוחסת לזה כי אין אנו יודעים בשלמי הרעה הזאת א"כ מה סכנה יש להאסרארפייא הנז' להתרות בו והוא פלא דאין לשום אחד בזה שום סכנה כי אם למי שנתפס בידים שעוסק בזה ואין לזרים אתו: והגם דמהר"ם מרטבורק ז"ל אחשיביה להאי דמחתך המטבעות לסכנת רבים בודאי דנדון דידיה איירי בעושה איזה זיוף וכו' הידוע דבעליו מיוחדים לעשות זה דאזי המלך כשרואה ההפסיד שולח על בני אותה אומנות בזה בודאי יכולים למחות בו כדי שלא יסתכנו בני אומנותו אבל בנדו"ד שאין מלאכה זאת מיוחדת ומיוחסת לשום אדם. פשוט דאין הסכנה אלא למי שנתפס עסוק בדבר הרע הזה וע"ז נאמר כל איש עונו ישא ואין לזרים אתו ואין זה צריכה לפנים ובודאי דקב"ע ששלחו המוסרים בטילה ומבוטלת היא וחייבים הם לשלם במיטבה: אלא דצריכים אנן למודעי דהואל וקב"ע שביד אברהם הנז' לא נתקבלה בפני המוסרים ה' צריכים העדים ה' לחזור ולהעיד בפני המוסרים הנז' כמ"ש מר"ן והגם דבס' שפ"ח פסק מר"ן דמוסר מקבלים עדות שלא בפניו הרי דברי מר"ן אלו עיקרם ממה שהביא הטור משם אביו הרא"ש ז"ל ושם מפורש דלא אמר הרא"ש אלא במוסר שהוחזק מוסר ג' פעמים בזה הוא דכתב הרא"ש דמקבלים עדות שלא בפניו אבל במוסר פעם אחת בודאי דצריך לקבל עדות בפני ואלילי דברי מר"ן זה בקצר הייתי אומר דבעדות המוסר להוציא ממנו ממון אפילו במוחזק ג' פעמים אין לקבל עדות שלא בפניו להוציא ממנו ממון אלא צריך בפניו דוקא דעד כאן לא קאמר רבינו הרא"ש דבמוחזק מקבלים אפילו שלא בפניו אלא כדי לאבד גופו מן העולם. דהמוסר. גופו קל מממונו דהא גמרא ערוכה דמוסר מצוה לאבד גופו ופסקוה כל הפוסקים וגם מר"ן בקצר אבל לאבד ממיני לא מצינו שום היתר ואפי' להוציא ממונו ממנו ע"י שבועת הנמסר סלקה בתיקו ופסקוה דהמע"ה וכמש"ל והתם אפילו במוחזק למסור ג' פעמים לא עשו בי תקנת נגזל לישבע הנמסר ויטול הרי לפניך דממונו הואל וראוי הוא ליורשים חסו עליו חז"ל יותר מגופו וא"ך מן הראוי מדברי הרא"ש אלו אין לנו לו' דבהוחזק למסור ג' פעמים מקבלים עליו עדות כדי להוציא ממנו ממון: אלא דהואל ומר"ן בקצר פסק סתם דמוסר מקבלים עדות שלא בפניו משמע דדבריו הם בין על עדות כדי לאבד גופו בין על עדות להוציא ממנו ממין מקבלים שלא בפניו הואל וסתם לה סתומי ומה גם דכתב לפסק זה אחר דיני הוצאת ממון מן המוסר קודם שכתב דיני איבוד גופו יעי"ש וכן ראיתי להרב תוש"י בח"א סי"ח שכתב דמוסר שהוחזק למסור ג' פעמים מקבלים עדות שלא בפניו להוציא ממנו ממון ונרגש ממה שכתבתי דדברי הרא"ש אינם אלא לאבדו מן העולם וכתב כמ"ש הואל ומר"ן בשולחנו הטהור בסתם מוכח דאין לחלק וגם נתן טעם הואל ומר"ן כתב דין זה קודם שכת' דין שממיתין אותו ע"י גוים ונהניתי שנתכוונתי לדעת עליון ואין לומר דהשתא דאזלינן בתר סתמא דמר"ן ואמרינן דאפילו הרא"ש לא דבר אלא בלאבד גופו ועכ"ז הואל ומר"ן סתם דבריו בקצר אמרינן בלהוציא ממנו ממון דבר א"כ נימא ג"כ הגם דהרא"ש לא כתב דינו אלא בשהוחזק למסור ג' פעמים נימא ג"כ הואל ומר"ן ג"כ סתם דבריו וכתב דמוסר מקבלים עדות שלא בפניו סתם ולא פירש בהוחזק ג' פעמים נימא דס"ל דלהוציא ממנו ממון מקבלים אפילו בלא הוחזק: זה לא יתכן דבשלמא לקבל עדות שלא בפניו אחר שהוחזק נימא דמר"ן ס"ל והגם דהרא"ש לא כתב דינו אלא בלאבד גופו עכ"ז גם בממון בודאי כן דטעם האמור שם בלאבד גופו שכתב הרא"ש דהואל והוא מוחזק אם אין אנו מקבלים עדותו שלא בפניו אין אנו יכולים לקבל דהואל ומוחזק הוא גם באותה שעה של הקבלה ילך וימסור לפיכך תקנו שיקבלו שלא בפניו וטעם זה יוצדק גם בעדות שבאים להוציא ממנו ממון ולפיכך כתב מר"ן דדין אחד להם אחר שהוחזק מקבלים שלא בפניו גם להוציא ממנו ממון אבל להקיל בעדות להוציא ממון ונימא דגם בפעם הראשון מקבלים שלא בפניו זה לא יתכן דמהיכן הוא מקור דין זה ודיו לבא מן הדין שהוא הממון להיות כנדון שהוא לאבד גופו דמצריך בו הרא"ש עד שיוחזק ובפרט דכבר ביררנו דממונו חמור מגופו וא"כ באומרך אפי' לאבד גופו בעינן הוחזק מכ"ש להוציא ממין: והגם שראיתי להרב כמוהר"ר יוא"ל זלה"ה ח"ב בסי' ק"ו שכתב בפשיטות לחלק דלא הצריך הרא"ש הוחזק ג' פעמים אלא לאבד גופו אבל לענין עדות להוציא ממון לא בעינן הוחזק ואני הפעוט תמהתי תמיהא גדולה דלא מלבד דפסק זה שכתב בח"ב סיק"ו סתיר פסק דידיה הכתוב בח"א סי"ח שהבאתי לעיל שהרב הנז' מסכים עם כמה חכמים דמצריכי דאם בא להוציא ממנו ממון שיהיה קב"ע בפניו עד שיוחזק מסרן ג' פעמים וא"כ פסקיו סתראי נינהו והגם דיכולים אנו לומר דבסוף ימיו חזר הרב הנז' מדבריו