קרני רא"ם תיב

דמזיקים בידים הם ומוסרים יקראו וחייבים לשלם לאברהם הנז' כל מה שהפסיד שוחד והוצאות שבאו עליו מכח התפיסה ממיטב שבנכסיהם וגם צריכים לשלם לו דמי הבטלה שביטלוהו ממלאכתו ביומי התפיסה וכמ"ש מור"ם בס' שפ"ח ס"ז וז"ל וכן אם גרם לו תפיסה חייב לשלם לו כל מה שהזיקו דהוי כמזיק בידים יעו"ש. אלא נראה פשיט דהגם דכתב מור"ם חייב לשלם לו כל היזקו בודאי דאין חייב לשלם אלא כדין. פועל בטל דהגם דמיחשיב מזיק בידים אינו חייב לשלם לו אלא כפועל בטל וכמ"ש מר"ן בס' ת"ך סי"א ז"ל הכניסו בחדר וסגר הדלת עליו ובטלו ממלאכתו אין נותן לו אלא שבת בלבד עכל"ה ובדין השבת כתב שם מר"ן סי"ז וז"ל כיצד משערין השבת נותן לו כל שבתו של כל יום ויום כפועל בטל של אותה מלאכה שבטל ממנה וכו' ושם פירש הסמ"ע כיצד משערין היינו נחזי אדם כמה ראוי ליטול ולישב בטל ממלאכה שהוא עושה ויש חלוק בין אם מלאכתו מלאכה כבדה דאז יש הפריש גדול בין מה שתופיס במלאכתו למה שרוצה לישב בטל ובין אם מלאכתו קלה דאז אין הפריש כ"ך שאין אדם רוצה לישב בטל זולת אם יהיה הפרש דבר מועט יעו"ש וא"כ גם נדו"ד הגם דמי שגרם תפיסה למזיק בידים יתקרי וחייב לשלם הרי מזיק בידים פסק מר"ן דהשבת הוא כפועל בטל כמ"ש ובנדו"ד נראה פשוט דכל מה שהפסיד אברהם הנז' אפלו לא יברר בעדים כמה הפסיד עכ"ז דינו הוא שישבע ויטול והגם דמסור הוא איבעייא דלא אפשיטה בפרק הכונס אם הוא מהנשבעים וניטלים או לא ולא אפשיטה ופסק הרמב"ם ושאר פוסקים דהמע"ה וכוותייהו פסק מר"ן בקצר בס' שפ"ח סי"ז ה"מ במוסר ממון חבירו אבל במסירות שיש בה סכנת הגוף הרי מצינו להר"מ שכתב וז"ל וכתב מהרי"ל סי' פ"ו בתשובה הא דאין הנמסר נשבע ונוטל היינו דוקא שמסר ממונו אבל אם מסר גופו מיקרי מזיק בידים ונשבע הנמסר ונוטל ופסקו בהג"ה סי' ה' ס"ז יעו"ש וא"כ גם בנדו"ד בודאי דדינו הוא שישבע ויטול דהא אין לך מסירת הגוף יותר מזה שהלשינו עליו שהוא עוסק בזיופים ומשחית מטבע המלך וסכנה גדולה יש בדבר כמ"ש לעיל: ועדיפא מזה ראיתי להרב כמוהר"ר יוא"ל זלה"ה בסי' ק"ו שכתב דמי שהלשינוהו שגנב הרי זה מיקרי מסירת הגוף ודיני הוא שישבע ויטול וא"כ באומרך שאפי' גנב שאין נוגע נזק למלך עכ"ז למוסר הגוף יחשב הואל והמלך מקפיד א"כ מכ"ש במשחות מטבע המלך שנוגע הדבר למלך ומקפיד הרבה על זה בודאי דלמוסר הגוף יחשב ודינו הוא שישבע ויטול: והגם דמהרי"ל נקט בלישניה אבל מוסר גופו של חבירו וכו' ובלשון זה נקט מור"ם בהג"ה אין לנו לו' דוקא במוסר בידים אלא אפי' הלשינו בפה ומכח דבורו הרע נתפס למסירת הגוף יחשב וסיפא דדברי מור"ם תוכיח שכתב וכן אם גרם לו תפיסה דהוי כמזיק בידים יעו"ש: הרי מלשון זה משמע דאפי' גרמא בעלמא בלי מסירה בידים אלא בפה מוסר יתקרי ומלשון זה ג"כ הוכיח הש"ך שם בסקל"ו דדברי מור"ם הם אפילו במוסר בפה לחוד מיחשיב מוסר והגם דהרב הש"ך דחה סברת מהרי"ל דפסק מור"ם ואית ליה דלא מיחשיב למסירת הגוף אלא מוסר בידים אבל בדביר בעלמא לא עכ"ז אנן כדברי מור"ם קי"ל ומה גם דדבריו הם מוסכמים מגדולי עולם מהרי"ל ומהרש"ל ומהר"ם לובלין יעו"ש וא"כ קם דינא ע"פ העדות שביד אברהם הנז' כל הפסיד שיכול לבררו בעדים הרי זה נוטלו בלי שבועה ודבר שאין לבררו בעדים דינו הוא שישבע בנק"ח ווטול: והגם ששלשה פושעי ישראל האלה שלחו מהתם להכא קב"ע שהעידו בה יצחק בן יאיון ומסעוד בוהדאנא וז"ן הצריך וקאלו עידות דייאלנא לשי"ת באין קדאמנא בסחאל דל מרראת תסרעא של"ם בנבנישתי עלא אברהם אזראד וקאללו קארי מן האד לחראם דתקצוץ דדרהם ראך קטעתלנא רזקנא ורזק אולאדנא חראם עליך האדסי מכס"ע וחתומים ע"ז שע"ך וא"כ לכאורה נראה דאין על המוסרים אשמת דבר וכמ"ש הר"מ בס' שפ"ח משם מהר"ם מרזבורק זלה"ה וז"ל מי שרודף רבים בעסקיו כגון שעוסק במטבעות או בגזירת מטבעות וכדומה לזה אם התרה בו הקהל ולא השגיח יכולים למוסרו לעכו"ם ופסקו ג"כ סי"ב וא"כ הואל והעדים הנז' מעידים ששל"ם הנז' שהוא אחד מהמוסרים התרה עליו נימא דמאי דעבד במסירתו כדין עבד אפילו הכי לא נפטרו המוסרים הנז' מדינא דמסירות מכמה טעמי: חדא דצריכים המוסרים הנז' לברר מעיקרא שאברהם הנז' עסוק בזיופים ואזי אם יתחייבו אח"כ יש לה ההתראה על מי תחול אבל אם לא יבררו מעיקרא שהיה עוסק בזיופים מאי אהני התראתם דא"כ אין לדבר סוף ולא שבקת חיי דכל אחד יאמר לחבירו בפני עדים הרני מתרה בך אם תעסוק בזיופים אמסור אותך ואח"כ ילך וימסור איתו אפילו מעולם לא נעשה שום דבר אלא בודאי דצריך לברר מעיקרא דהוא עוסק בזיופים וכמו שמדוקדק מדברי מהר"ם ז"ל מי שעוסק בזיופים דהיינו ידוע שהוא עוסק וא"כ בנדו"ד שאין בידם עדות שזה דרכי של אברהם הנז' שהוא עוסק בזיופים אין בהתראתו כלום ולאו מפי המוסרים אנו חיים: זאת ועוד אחרת אפי' אם יבררו שהיה עוסק בזיופים קידם התראה עכ"ז צריכים לך לברר דאחר התראה ג"כ לא מנע עצמו מלעסוק בדבר הרע וכמ"ש ג"כ בדברי מהר"ם ז"ל ולא השגיח יכולים למוסרו א"כ גם כאן הואל ואין להם עדים דלא השגיח בהתראה אין בדבריהם כלל: ועוד בה שלישיה דהתראה זה מעיקרא לא שמה התראה דהא לא התרו בו מעיקרא לו' לו שאם ישנה באולתו שילך וידבר עליו לשלטון דסתם התראה בודאי כך הוא דצריך להודיעו מעונשי הדבר כדי לסלק עצמו מדבר זה ואפילו אם ירצה האדם להתעקש ולומר דאין צריך להודיעו בהתראתו מעונשי הדבר הואל ומהר"ם לא פירש הדבר בדבריו אלא כתב בדבריו אם התרו בו ולא השגיח וכו' ואני אומר אפילו לא פירש דבריו בודאי סתמו כפירושו דבמאי סמכה דעתו לאתפחד מהתראה זו אלא אפילו למי שירצה להתעקש ולומר דאפילו התרה בו סתם שאל יעשה עוד מה שהוא עושה וע"פ אותה התראה