קרני רא"ם תיא

גם כאן הואל ולא גילה לו שהוא גנוב ואיהו גרם לו הפיטור ודומייא ממש כזה ג"כ כתב הרב צרור החיים דף צ"ט וז"ל עשה זיוף בכסף ומכרו המוכר בחנותו והלוקח מכר לעכו"ם ומצא זיוף ובזבז ממון המוכר חייב שהוא מטעה את הרבים ע"ס שפ"ו דאפילו גרמא בנזקין אי הוה שביחיה חייב כ"ש נדו"ז ובזה לא שייך התראה שכבר מכר הזיוף לחבירו ומזיק הוא לשלם הפסידו עכ"ל וא"כ הוא ממש כעין נדו"ד וא"כ הואל והמשאיל הטעהו ולא הודיעו א"כ בדין הוא אפילו אם היה ראובן זה משלם מכיסיה דין הוא שיחזור על שמעון ויוציא ממנו מכ"ש שמעיקרא הראה להם את שמעון והשר תפס ממנו לא נכנס זה בדין מציל עצמו בממון חבירו כלל וצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ר"ו. שאלה במותב חלתא כחדא הוינא וכו' והעידו הר' אלעזר אדהאן והר' יוסף ן' יתאח נר"ו והעידו בתוע"ג וקאלו בזה"ל עדותם לשי"ת באיין כאנו בזוזהום גאלסין פחוואנתהום חתא כא יראוו דוד לעסרי מסררף עלא הר' אברהם אזראד דמתו' סאלי יע"ה וכא יקוללו זיד לענד לקאייד ומעאה דוד ן' צפט וסלם בנבנישתי ודוד ה' קאבד פיידו סי דראהם וכא יגוות אזיוו תראוו יא אומת נביא האד ליהודי כא יכדם רהאטייא פמדנת אצלטאן ושל"ם הנז' ג"כ כא יוגות אזיוו תראוו האד ליהודי כא יכדם רהאטייא פמדנת אצלטאן ותזמעו עליהום בזאף דל גוים ואברהם הנז' כא יגוות אנא בלאה ובצרע משה רבינו וואס כא תחבו תיתמו אולאדי מני וכא יראוו אברהם כא יבוש ברזליהום וויקולהום אנא פעאר לאה ועארכום ומא קבלוסי מנו וקאלהום אברהם ה' לדוד לעסרי ולדוד ן' צפט ולשל"ם ה' וואס יחלכום מן לאה חבתו תשרופוני וואזבוה וקאלולו חבנא גיר נשרופוך ועבאווה לדאר לקאייד עכס"ע וחתומים ב' עדים על זה ועתה יורינו מו"ץ אם יש למוסרים הנז' דין מוסר ע"כ: תשובה לזה הוא נראה ברור דדין מוסרים יש לאנשים ההמה דוד ודוד ושל"ם הנז' כפי מה שהעידו שדוד כאן מסררף עלא אברהם הנז' ודוד ושל"ם צועקים ככרוכיא דברי המסירות ובשלשתם יחד נועדו והוליכו אותו לבית השר ומאותה הליכה יצא לו הזיק גדול בודאי דמוסרים גמורים יחשבו: והגם שהעדים הנז' לא הזכירו בעידותם שבהליכתם לבית השר דברו עמו דברי המסירות אלא הוליכוהו לבית השר דוקא וא"כ איכא למימר הגם שהוליכוהו לבית השר אפשר שהאנשים האלה לא דברו מאומה והשר שמע הדבר מאדם אחר ועשה בו מה שעשה זה לא יתכן דמדתפשוהו והוליכוהו אדעתה דהכי עד גדר שהיה אומר להם חבתו תשרופוני והם אומרים חבנא נשרופוך כמ"ש בקב"ע ואדעתה דהכי הוליכוהו פשוט דתחת ידם היתה המכשלה ונעשה בו מה שנעשה: והגם שכתב מור"ם סי' שפ"ת סט"ו משם הרמב"ן וז"ל מי שמדבר בפני קהל ועדה דברי מסירות ונשמע לשר וגרם היזק אעפ"ך אין לו דין מוסר ופטור מן התשלומין יעו"ש אין ממנו סתירה לפס"ד זה דלא דבר הרמב"ן אלא היכא שהיה מדבר ולא עשה שום פועל בידים אבל בנדו"ז שהיה תפיס בידם והוליכוהו כדי למוסרו לשר ומאותה הליכה יצא לו הזיק כאשר יגידו כל יושבי שער עירו בודאי אין לך מיסר גדול מזה: וגדולה מזה ראיתי להרב החבי"ב ז"ל בספרו בע"י חי"י סי' רכ"ח שנשאל על ראובן ושמעון שהיו מתקוטטים זע"ז ובתוך הדברים אמר ראובן לשמעון בלשון תוגרמה בפני כמה אנשים אתם חייבים מיתה למלך שיש לכם מלך ואתם מורדים בו שכולם בני מיתה ע"כ וכתב עליו הרב ע"ז עוד לאלוה מילין דבנדו"ד אפי' לדעת הרמב"ן חייב בידי אדם חדא דהרמב"ן היה הנדון שהמלשין ההוא לא דבר הדברים לתוגרמיים אלא שצעק חמס ובצעקתו שמעו העכומי"ם מה שהיה אומר אבל בנדון שלנו שהמוסר אמר מה שאמר לעכומי"ם אף בדיני אדם יחייב הרמב"ן ואם תימצי לומר דאף במדבר לעכומי"ם פוטר הרמב"ן ז"ל שאני נדון הרמב"ן דלא בריא הזיקא אבל הכא דבריא הזיקא אף הרמב"ן ז"ל יחייב וכן מצאתי בתשו' להרב המוסמך מוהר"ר אלישע גאליקו ז"ל שנשאל על הנדון שנשאל עליו מהר"ם מטראני ז"ל והשיב הרב ז"ל דחייב לפרוע ההיזק אף לדעת הרמב"ן הואל וברי היזקא ואם בנדון שלו כתב הרב דברי היזקא כ"ש בנדון שלנו עכ"ל בע"י חי"י: הרי עיניך הרואות דהרמב"ן לא דבר אלא במדבר ונשמע הדבר וגם בדלא ברי היזקא ובשביל זה פוטר הרמב"ן וממנו דייק הרב הנז' דבמקום דאיכא אפילו ריעותא חדא מודה הרמב"ן דחייב בדיני אדם א"כ מכ"ש נדו"ד שהיה מדבר לעכומי"ם וצועקים בפה מלא אזיוו תראוו יא אומת נביא וכו' דזה עדיף אפי' מנדונו של הרב בע"י חי"י שנדון הרב בע"י חי"י לא היה צועק לעכו"ם לומר להם אזיוו תראוו כנדו"ד אלא שהיה מדבר בלשון תוגרמה בפני עכו"ם והיה מדבר בלשון תוגרמה כדי שיבינו התוגרמים ועכ"ז חייב הרב מכ"ש נדו"ד שהיה אומר להם בואו וראו וכמ"ש בקב"ע אזיוו תראוו בודאי שהרמב"ן יודה שחייב בדיני אדם: וגם מצד ההיזק אין בריא הזיקא יותר מנדו"ד ופשוט הוא דעדיף הוא אפילו מדינו של הרב בע"י חי"י דהא נדונו של הרב בע"י חי"י לא היה אומר אלא אתם מורדים במלך ולא אמר מאיזה טעם הם מורדים ויכולים לומר ששקר דבר שהם מורדים אבל בנדו"ז שהיה דראהם פיידהום והם צועקים אזיוו תראיו דהיינו שמראין להם הפשע והמרד בעיניהם שהוא הדראהם שבידם וידוע דמי שעוסק בזיוף המטבעות אין לך הקפדה שמקפידים המלכות יותר מזה וסכנה גדולה היא זו ואין מי שיגין עליו מיד השלטון בזה וכמו שנהיה בו הדבר הרע הזה ולא מצאו כל אנשי חיל ידיהם לדבר עליו לשלטון א"כ פשוט וברור הוא דנדו"ז עדיף מנדון הרב בע"י חי"י ואין אומר ואין דברים: וגם בנדו"ז כבר כתבנו דלא נגע ולא פגע בדברי הרמב"ן כלל דכל דברי הרמב"ן אינם אלא במדבר בפיו דוקא ולא בעושה מעשה בפועל אבל נדו"ד שהיה תפוס בידם ומשם הוליכוהו לבית השר פשוט היא