קרני רא"ם תי

בעלילה באו עליו ונטלוהו דזה אינו דגם אופן זה מצינו סעד וסמך מדברי המרדכי שפסק ג"כ מור"ם בסו"ס שנ"ו וז"ל ישראל שקנה מן הגנב ומכרו לישראל אחר ובא כותי ואמר שנגנב ממנו והוציאו מליקח שני בדיניהם אם הגנב מפורסם צריך הישראל ראשון להחזיר לשני מעותיו ואם אינו מפורסם א"צ להחזיר לשני מעותיו דיכול לומר שמא הכיתי משקר ע"כ הרי לפניך דבגנב מפורסם אם יבוא איזה כותי דשקר קאמר ובא כותי מאן דהו ואמר שהוא שלו עכ"ז אפילו היו המעות ביד לוקח ראשין עכ"ז מחויב איהו להחזירם ללוקח שני וא"כ גם כאן הואל ושמעון זה הואל ואי הוי מידה דכלי זה לקוח מגנב אם יבוא כותי מאן דהו ויוציאו בדיניהם אפי' יהיו תפוסים בידו המעות השואל הזה מחויב הוא להחזירם דהואל וידע שהוא גנב הדר דינו כאותה הג"ה ממש דסו"ס שנ"ו דהגם דהתם גנב מפורסם נאמר אדרבה זה דידע שהדבר גנוב מיגרע גרע אפילו מגנב מפורסם דהא יש סברת הפוסקים דס"ל דאפילו בגנב מפורסם עשו בו תקנת השוק וכמו שהביא מור"ם בסי' שנ"ו ס"ב ועכ"ז בידע שהוא גנוב כ"ע מודו דלא עשו בו תקנת השוק והילך לשין מור"ם וי"א דאף בגנב מפורסם עשו תקנת השוק וצריך להחזיר ללוקח מעותיו אלא א"כ ידע הלוקח שהוא גנוב שאז צריך להחזיר בלא דמים עכ"ל הרי לפניך מדברי מור"ם אלו דבידע הלוקח שהדבר גנוב הוא מיגרע גרע מלוקח דבר מגנב מפורסם וא"כ באומרך דברי מור"ם אלו דסו"ס שנ"ו פסיק ותני דאפילו קנה מגנב מפורסם חייב להחזיר ללוקח שני כ"ש בידע שהוא גנוב דמחויב הוא להחזיר וכמ"ש הסמ"ע ג"כ בסו"ס שנ"ו סק"ג יעו"ש: ואין להשתבש ולו' דלא דבר מור"ם ואמר אלא א"כ ידע שהוא גנוב שהוא שמחויב להחזיר בלא דמים אלא לסברת הפוסקים דס"ל דאפילו בגנב מפורסם עשו תקנת השוק ע"ז סיים דדוקא בידע הלוקח שהחפץ גנוב ונימא דהכוונה תרתי בעינן לקח מן המפורסם וידע שהוא גנוב בזה הוא דמחזיר ואינו נוטל דמים אבל בגנב שאינו מפורסם נימא דאפי' בידע שהוא גנוב עכ"ז עשו בו תקנת השוק אלבא דכ"ע וא"כ השתא הדר דינו דגנב מפורסם הוא מיגרע גרע מגנב שאינו מפורסם אפי' בידוע שגנב וא"כ הדרן למאי דאתן עלה דלא דבר מור"ם בסו"ס שנ"ו דאפי' היו המעות תפוסים ביד לוקח ראשון דמחויב להחזירם ללוקח שני אם ביא יבוא איזה כותי ויטלם ממנו בדיניהם אלא דוקא אם ליקח זה הלוקח ראשון מגנב מפורסם והוא אלבא דמר"ן והפוסקים דפסקי מיגרע גרע מי שלוקח מגנב מפורסם אבל בכהאי נדו"ד דשמעון זה לקח מגנב שאינו מפורסם נימא דלא גרע כחו להחזיר לראובן אם יהיו בידו נכסי ראובן דהא לא גרע כ"ך הואל ועשו בו תקנת השיק לפי האי סלקא דעתין דהשתא דמור"ם לא הגריע כח אם ידע שהוא גנוב אלא בקינה מן המפורסם ואלבא דסברת הפוסקים דס"ל דאפילו בגנב מפורסם עשו תקנת השוק: אלא באמת זה שבוש גדול ולא תיסק אדעתין כלל דהא זיל בתר טעמא לסברת הפוסקים דס"ל דבגנב מפורסם לא עשו בו תקנת השוק והוא פסק מר"ן משום דהואל ומידע ידע הלוקח הזה שהמוכר הזה הוא גנב הו"ל לחוש לעצמו ולא יקנה ואיהו דאפסיד אנפשיה דסתמא כל מה שקנה מיד זה גנוב הוא וא"כ איהו דאפסיד אנפשיה וא"כ באומרך אפי' משום דסתמא כל מה שבידו הוא גנוב והו"ל לחוש לנפשו משו"ה לא עשו בו תקנת השיק וא"כ מכ"ש וק"ו בקינה מאדם דעלמא שאינו ידוע גנב וקנה ממנו איזה חפץ ומידע ידע דחפץ זה הוא גנוב אין לך מאבד עצמו יותר מזה וממנה נמי יש לדון לסברת הי"א שהביא מור"ם דבגנב מפורסם עשו בו תקנת השוק ס"ל דאפילו קנה מגנב מפורסם שמא אין הדבר גנוב אבל בקונה דבר הגנוב הרי נתברר לו שהוא גניב ולא הו"ל לקנותו וא"כ בידע שהוא גניב אפילו יקנה אותו מאדם דעלמא כו"ע מודו דלית ביה תקנת השוק ואין להשתבש בזה ובפרט הכי כתב בפירוש השב מאמר קדישין סימן שנ"ו סק"ט וז"ל אלא א"כ ידע הלוקח שזה הדבר פירוש זה שמכר לו הוא עצמו גנב ומכרו לו ולי נראה בזה אף בגנב שאינו מפורסם כיון שידע שזה הכלי גנוב עכ"ל הרי לך בפירוש דבידע שהוא גנוב אפילו משאינו מפורסם הוא מיגרע גרע בלוקח מגנב מפורסם וא"כ הואל ומור"ם כאן בסו"ס שנ"ו פסיק ותני דלוקח מגנב מפורסם חייב להחזיר אפילו היה בידו מעות לוקח שני מכ"ש בקונה מאדם דעלמא וידע שהוא גנוב דהוא גרוע יותר ואפילו אם יהיו בידו מעות ראובן זה מחויב הוא להחזירם וזה פשוט: ולענין מה שהפסיד שמעין בהוצאת השוחדות להציל עצמו אם ראובן חייב בהם כמ"ש בשאלה או לא אציגה נא לפניך בקיצור מה שראיתי להרב מאמר קדישין סו"ס שנ"ו שכתב וז"ל כתב בתשובת רש"ל אם קנה אחד מחבירי שום דבר בחזקת גנוב והראהו לכותי ובא ע"י הזק גדול והציל זה את עצמו בנפש חבירו ואמר שקנהו מזה ועי"ך נגרש זה מביתו ומהונו דין מסור יש לו ומחויב לשלם כל ההיזק ודומה לזה כתב המרדכי שאם העליל השר על יהודי אחד בעבור חבירו שאין לו לגלות ואם גילהו יש לו דין מוסר ואף בדין ישראל הוא פטור מאחר שהעלילה בא עליו ומזלו גרם אמנם אם המוכר לא הגיד לזה שגנובה ממנו פטור הלוקח דיאמר לו אלו הודעתני שהיא גנובה לא הראיתיה בפני כותי: הרי לפניך מתשובת רש"ל זאת דלמוסר יחשב ראובן זה במה שהציל עצמו על ידי שהראה להם את חבירו וכעין זה ממש פסק מור"ם ביור"ד סי' רל"ב סי"ב וז"ל שני יהודים שהכו זה את זה וגזר השלטון אחר העדות אם יענשו המכה יותר מדינו נקרא אונס ואם אינם יכולים להשמט וצריכין להגיד יעידו ויגידו וישלמו לניזק נזקו ואל יצילו עצמם בממון חבריהם עכ"ל ושם מפורש דאפילו היתה גזרת השלטון ע"י חרם עכ"ז לצד שאינו יכול למלט יגיד וישלם וא"כ מכ"ש לכאן דמן הראוי היה השר מעליל עליו והיה הוא מפסיד ומציל עצמו והוא לבדו הלשין את שמעין ותפשו השר פשוט דמיקרי רי ראובן זה מציל עצמו בממון חבירו וחייב לשלם כל מה שהפסיד שמעון: אכין יש לפטור ראובן זה מסוף דברי תשובת רש"ל שכתבנו שכתב בסו"ד וז"ל אמנם אם המוכר לא הגיד לזה שגניבה ממנו פטור הלוקח די"ל אלו הודעתני שהוא גנוב לא הראיתיה בפני כותי ע"כ וא"כ