קרני רא"ם תט

עליו והוליכו לערכאות דידהו באמור לו העכו"ם הזה שהכלי הזה נגנב ממנו ויען ראובן ויאמר כלי זה הוא מישאל בידו מאת שמעון ואזי נקרא שמעין לבית השר ונטלו ממנו הכלי והוצרך להפסיד ממין על תביעה זאת לפי ערכאותיהם וע"ז בא שמעין קיבל ומתרעם על ראובן שישלם לי כלי מלאכה שלי דהגם שהוא מידה ואימר שהוא קנה אותו מגנב אחד עכ"פ על ידי גרמת ראובן נאבד והיא ישלם וגם תבעי שישלם לו במה שגרם לו להפסיד באמירתו לשר שהוא שאל משמעון שעי"ז הוצרך לפזר ממין רב להציל את נפשו ושכמ"ה: תשובה ע"ז הוא הנה במה שתבע שמעון שישלם לו את הכלי מן הראוי דלכאורה טענה הנשמעת היא דאפילו חשבינן למה שהוציאו השר מידו דלאונס יחשב עכ"ז ראוי לחייב את ראובן כדין שואל שחייב באונסים וגם כאן הגם שהעלילו עליו מכח גניבה אין בדבריהם ממש ומקרא מלא. דבר הכתוב אשר פיהם שוא ולשונם דבר שקר וא"כ בדין הוא שיתחייב ראובן לשלם דדין זה הוא מה שפסק מר"ן בסי' רכ"ה ס"ב בדין המוכר באחריות שכתב מר"ן שם וז"ל בד"א כשהוציא המקח מיד הלוקח בב"ד של ישראל כגון שהיה המקח מטלט' והיו גנובים או קרקע גזולה וכו' אבל אם הכותי הוא שהוציא המקח מהלוקח בין בדין המלך בין בערכאות שלהם אין המוכר חייב באחריותו ואע"פ שהכותי טוען שהמוכר גנב החפץ זה או גזלו ממנו והביא עדים כותים על כך אין המוכר חייב כלום שזה אונס הוא ואין השוכר חייב באחריות אונס ע"כ ויעו"ש בסמ"ע טעם הגמרא יע"ש הרי לפניך דמה שנוטל הכותי מישראל אפי' היה ע"י עדים לאונס חשבינן ליה הואל וחזקתם שקרנים וא"כ גם כאן לאונס יתחשב וחייב ראובן השואל: ואל תשיבני דלא פסק מר"ן בההיא דס' רכ"ה אלא לענין שאין המוכר מחויב להחזיר מעות המקח בזה הוא דאמרינן חזקתם שקרנים כדי להעמיד הממון בחזקת מריה המוכר אבל בנדו"ד שבא המשאיל להוציא ממון מיד השואל והשואל אמר שהשר הוציא מידו הכלי ע"י עדי הכותים שהדבר הזה גנוב הוא נימא אדרבה לאידך גיסא דהמע"ה שהוא המשאיל דדילמא אמת שגזול כמו שהעידו עדי הכותים זה אינו דהא זיל בתר טעמא הוא כמו שמפורש בגמרא במילתיה דאמימר בפרק ח"ה דמידע ידע הלוקח דסתם עכו"ם אנסים הם דכתיב אשר פיהם דבר שוא וכו' יע"ש בגמרא ובב"י וא"כ הואל ועיקר הטעם כך הוא אם כן פשוט אפילו אם יהיו עדיין המעות ביד הלוקח ונאנס מידו המקח פשיט דחייב לשלם למוכר ואל יקשה בעיניך דא"כ הוא דאפילו עדיין לא שלם הלוקח מחויב הוא לשלם א"כ הו"ל לאשמיעינן רבותא דאפילו עדיין לא שלם מחייב לשלם זה אינו דהא דין זה דמר"ן הוא מימרא דאמימר בפרק חזקת הבתים ושם דברי אמימר הם קאי על דברי רב פפא דמכריז ואומר דנחתין לתתא ודסלקין לעילא האי בר ישראל דזבין ליה חמרא לישראל חבריה וקאתי עכו"ם ואניס ליה מניה דינא הוא דמפצי ליה מיניה וכו' ודברי רב פפא הם איירי אפילו בכבר פרעו ועכ"ז אמר צריך למיפצי ועליה קאי אמימר ואמר דפטור דמידע ידע אבל אה"ן מהאי טעמא אפילו עדיין לא פרעו מחייב הוא לפורעו וא"כ לכך נקט דיניה מר"ן בהכי ולא כתב דאפילו עדיין לא פרע להוי חייב דכך אורחיה לפסוק הדין כמו שאתמר בגמרא ותו לא: איך שיהיה נקטינן מכאן שנטלו הכותים הכלי לאונס יחשב וחייב לשלם אלא דבנדו"ד מצאנו לראובן זה פטיר על הכלי מכח הודאתו שמודה ואמר אמת הדבר שכלי זה הוא גנוב וקנוי אצלו בזה הפסד תביעתי דדין זה הוא ממש דברי המרדכי שפסק מיר"ם בס' רכ"ד ס"א וז"ל ראובן החליף עם שמעון סוס ביין וכאשר משך שמעון הסוס בא כותי ולקחו ממנו ואמר שהסוס נגנב ממנו ורוצה שמעון להחזיק ביין שבידו אם ראיון מודה שנגנב הסוס הוי מקח טעות ויכיל שמעון להחזיק מה שבידו אבל אם ראובן אינו מידה אמרינן הכותי משקר וצריך לתת היין לראובן עכ"ל וא"כ גם בנדו"ד הואל ושמעון זה מודה שהכלי הזה גנוב הוא הוי דינו ממש כדינא דהג"ה זאת ופטיר ועטיר הוא וא"כ פשוט דפטור: ובדרך אגב חוזרני על הראשונות הרי לך מדברי המרדכי שבהג"ה זאת מוכח תהלי"ת כמש"ל דמכח דברי אמימר שאמר דסתם עכו"ם אנסים מכח אשר פיהם דבר שוא אפי' עדיין לא קבל המוכר המעות חייב הוא הלוקח לפורעו דהא פסיק ותני אבל אם ראובן איני מודה אמרינן הכותי משקר וצריך לתת דמי היין ע"כ הרי לך דמכח טענה זאת מוציאין מיד הלוקח ועיין בסמ"ע סק"ה שכתב וז"ל הכותי משקר בס' שאח"ז ס"ג כתב הטור מדין זה ע"ש עכ"ל ומצאנו ראינו לרבינו הטור בסי' שאח"ז ס"ג שם דבר מדין דכתבנו לעיל במוכר באחריות ובא העכו"ם ונטלו ממנו דאין הלוקח חוזר על המוכר יע"ש וא"כ יש לדקדק על דברי הסמ"ע אלו שכתב על דברי הג"ה זאת דפסיק בה מור"ם מדברי המרדכי דאם אינו מודה יכול בעל הסוס אפי' להוציא היין מבעל היין דהטור כתב מדינים אלו דמשמע כדין זה דהמרדכי והרי יש לך לדקדק הרי הטור לא כתב אלא דין דאין להוציא מיד המוכר אבל להוציא מיד הלוקח לא נרמז שם מזה אלא בודאי דמוכרחים אנו לומר כמש"ל דמאי דקאמר בגמרא פסק מר"ן אבל אין הכי נמי פשוט הוא דאם לא פרע עדיין הלוקח חייב הוא לפרוע כמש"ל וכמו שמפורש מדברי הג"ה זאת וק"ל: הדרן למאי דאתן עלה שראובן זה פטור מדמי הכלי שנטל השר מידו ונתנו לכותי ועדיפא מזה אמינא אפי' אם המצא ימצא דשמעון תפוסים בידו מעות ראובן אינו יכול לעכבם בידו ולמימר שהעכו"ם העליל עליך ונטלו ממך שהרי הוא מודה שקנה אותו מגנב והגם דלא נאמר דינו דהמרדכי המובא בהג"ה אלא לענין שאין בעל היין חייב לתת לו היין דהואל ובעל הסוס מודה שהוא גנוב אזי מעמידין היין ביד בעליו אבל בנדו"ד שבעל הכלי הוא התופס נימא דאפילו מודה הוא אמור יאמר שהגם שגנוב הוא בעלילה באו עליו העכומי"ם ההמה ולא בעליו גמורים אלא אפשר בעליו עכומי"ם אחרים המה וזה