קרני רא"ם תח

לפדות משמע שהגיע הזמן שממנו יכול להתחיל לפדות ומשם ואילך וכן נראה מדכתב אם קידם שפדאו וכו' מלשון זה ג"כ כך מורה דאם היה לו הטבה לזמן מוגבל ואם יעבור הזמן ההוא שוב לא יפדה א"כ לא הו"ל הרב למנקט בלישניה אם קודם שפדאו וכו' וכך הול"ל אם הגיע זמן הפדייה דאזי ממנו נשמע דאפי' זמן הפדייה מוגבל עכ"ז איני יכול להוציאו תוך ימות החורף ומכ"ש אם לא תהיה ההטבה לזמן מוגבל ותו לא בודאי דאין יכול להוציאו אלא פשוט הוא כדאמרן וא"כ יצא לנו הדין בהטבה דידן שאם בעבור זמן שקבעו לפדייה שוב לא יפדה ודאי דהלוקח אסוקי אדעתיה שבהגיע הזמן בוא יבוא לפדות וא"כ הי"ל לבקש מקודם מנוח אשר יטב לו ודינו כדין השוכר לזמן קצוב הן אמת דעלה בדעתי לחלק בין נדון דידן לשוכר לזמן קצוב ולומר דבשלמא בשוכר לזמן קצוב איכא למימר דהואל ושכר לזמן קצוב ממקומו מוכרע דמאי דעתיה לומר ששכר לו לזמן קצוב אלא הוי כאלו פירשו עד זמן זה תהיה ביד השוכר מכאן ואילך תחזור למרה קמא אבל בכאן דאסיק אדעתיה שלסוף חמשים חדשים יבוא המוכר לפדותה נימא להכי אסיק אדעתיה שיבוא ויפדנה כדי שלא יזכה בה הלוקח אבל כדי להוציאו אפילו באמצע החורף זה לא אסיק אדעתיה אלא דלפי האמת אין לנו לחלק ומכח ספק הו"ל לאסוקי אדעתיה שמא יצטרך לה המוכר ומקודם הוה ליה לבקש מקום לדור בו ולא הוי אלא כשוכר לזמן קצוב זהו הנלע"ד. אחרי מופלג בא לידי ספר תורת חסד וראיתי שם בס' רכ"ג דשם פסיק ותני במוכר בהטבה והיתה ההטבה שלאחר שלשה שנים יפדה באיזה זמן שירצה והעלה שם דאפי' באמצע החורף יכול להוציאו יע"ש וסברתיה כסברת החולקים על מוהרי"ע ז"ל שכתב שיש מי שחלק עליו הרי לפניך דאפילו בהטבה שלא הגבילו זמן לפדייה במחלוקת היא שנויה דלסברת הרב תורת חסד והחולקים על מוהרי"ע זלה"ה ס"ל דגם באופן זה יכול להוציאו תוך יומי החורף ולמוהרי"ע ז"ל אין יכול להוציאו א"כ אם תהיה ההטבה באופן נדון דידן לדעתי נראה דאפילו מוהר"ר יהודה עייאס זלה"ה יודה דיכול להוציאו ודו"ק: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ר"ד. ראובן שכר ביתו לשמעון על חודש אחד ונכנס לה שמעון ביום ר"ח ניסן וביום תשעה ועשרים בא ראובן להוציאו באמור לו הרי השלמת חודש אחד ושמעון טוען כי עדיין לא נשלם החודש כי יום ראשון דר"ח אייר הוא תשלום ניסן אין בדברי שמעין כלום וכמו שפסק מר"ן ביור"ד סר"ך ס"ד וז"ל היה עומד בתוך החודש או קודם ואמר חודש זה אסור עד תשלום החודש ומותר בו ביום ר"ח אפי' ר"ח שני ימים שהראשון תשלום חדש שעבר אפילו הכי מותר כיון שבלשון בני אדם קורים אותו ר"ח ע"כ וא"כ משם יש לדון בנדו"ד דהשתא אפילו בדבר האיסור דמן הראוי הואל ויום ראשון דר"ח תשלום לשעבר היה להחמיר ולומר דאותו יום יהיה בכלל החודש שעבר עכ"ז הואל ובלשון בני אדם קורים אותו ר"ח חשבינן ליה מלהבא ומותר מכ"ש לענין ממון דהולכין אחר לשון בני אדם ואל תשיבני אדרבה כלפי לייא דשם שם דוקא בנדרים אמרינן הלך אחר לשון הנודר כמ"ש מר"ן שם אבל בכאן שהבית מושכרת ביד שמעון ובא ראובן להוציאה מידו אדרבה נימא דיכול שמעון לומר ליה הואל ויום ראשין תשלום שעבר אין אתה יכיל להוציאה ממני אלא דגם לזה הרי מצאנו ראיה מדברי הסמ"ע והש"ך בחו"מ סע"ג דשם פסק מר"ן בס"ט הנשבע לפרוע בר"ח אדר חייב לפרוע ביום החדש הראשון וכתב הסמ"ע סקנ"ט הוא הדין בכל חדש שתחלתו שני ימים וקמ"ל דאפע"ג דיום הראשין שייך לשבט שעבר והוא נשבע סתם לשלם לר"ח אדר מ"מ הולכין אחר לשון בני אדם שקורין שני הימים דר"ח בשוה על שם החדש שיבוא וספיקא דאוריתא לחומרא עכל"ה מדברי הסמ"ע אלו מוכח דמן הראוי הואל ויום ראשון שייך לשעבר אין להוציא הממון מיד המוחזק שהוא הלוה אולי דוקא משום ספיקא דאורייתא הלאו הכי אין להוציא מיד המוחזק א"כ בנדו"ד ג"כ הואל וקיימה לן בס' שי"ו שבכל ספק שיפול בין המשכיר והשוכר המשכיר הוא המוחזק ע"ש א"כ גם לדבר הזה המשכיר הוא המוחזק ויאמר הואל ובלשון בני אדם קורים לשני הימים ר"ח ע"ש הבא הולכין אחר לשון בני אדם ומכ"ש לפי דברי הש"ך שם בסקל"ב שכתב דאפילו בלי ספיקא דאורייתא חייב לשלם ביום ר"ח הראשון משום לשין בני אדם וכו' ע"ש וגם כאן אזלינן בתר לשין בני אדם ולשון בני אדם הוא דיום ר"ח ראשון דאייר קרוי ראש חדש והגם דשם ביור"ד סר"ך ס"ד מבואר דדוקא באומר חדש זה הוא דאמרינן כשתשלם החדש יום כ"ט נשלם אבל באומר חדש סתם הרי שם מפורש בס"ה וז"ל אמר חדש אחד או חדש סתם אסור מיום ליום ע"כ הרי פירשה שם דהיינו כגון אם נראה בחצי יום ט"ו לתמוז סגי עד יום ט"ו באב דהוי כ"ט יום ע"ש ואפע"ג דשם סיים הטעם דסגי בכ"ט יום משום דבחדש חסר כו"ע מודים דסגי בכ"ט יום וכו' ע"ש אין לנו לומר דבניסן שהוא מלא צריך שלשים יום אלא הכוונה לאפוקי אם היה נדרו יום ט"ו באב ואמר חדש סתם נותנים לו מיום ליום דהיינו עד יום ט"ו אלול דהוי שלשים שלמים אבל בכגון נדו"ד שהיה עומד ביום ר"ח ניסן ושכר לו על חדש סתם הדרן לספיקא דידן שיכול המשכיר לומר לו חדש הוא עד יום כ"ט דיום ראשון של אייר אינו קרוי בלשון בני אדם בכלל זה החדש אלא מכנים אותו מלהבא ובפרט הואל ועל חדש אחד שכר לו יהוא עומד ביום ראשון דר"ח ניסן הוי כאלו פירש לו על חדש זה והדר דינה כדינה דסר"ך ס"ד שכתבנו ותו לא מידי. זה מה שנלע"ד וצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ר"ה. להיות שראובן שאל כלי מלאכה משמעון ובעודו בידו ראה אותו בידו עכו"ם אחד והעליל