קרני רא"ם תז

לאהדורה ויקח התוספת שהוסיף זה דוחק לחלק בזה וגם מלשון הש"ס לא משמע זה והגם שראיתי להרב זכו"ל שהביא משם הרב גו"א וז"ל עיי' להרב גו"א דכתב שאם לא ידע שחבירו היה מהפך בה איני נקרא רשע ואינו חייב להחזיר אלא ממדת חסידות וא"ך נפלה בבירא ראייתינו מן הגמ' דאייתינן מינה ממה שחייבו ר"י נפחא לר' אבא לאהדורה דמשם הוכרחנו דמדחייבו לאהדורה והתם סתמא קאמר תלמידא דאפי' הוסיף יותר קא מיירי כדאמרן ומינה הוכרחנו דאפילו הוסיף והחזירה לו בדמי ההוספה עכ"ז יצא מדין עני המהפך שנקרא רשע הואל והחזירה ולפי דברי הרב גו"א הרי אין כאן שום ראיה דלא אמרי התם אלא מצד חסידות אמ"ל כן הרי מצינו להרב כנה"ג שהביא סברת מהראנ"ח זלה"ה. וס"ל דאם לא ידע שחבירו היה מהפך ואזל איהו וקנאה אפי"ה נקרא רשע וחייב להחזיר וא"ך נימא דסוגיית דעלמא אזלא כסברת מהרנ"ח זלל"ה קנצי למילין דבמקום שהלוקח השני יקח החפץ וישאר הלוקח הראשון בידים ריקניות בזה הוא שיקרא רשע הואל והוי כגזלן שלוקח ממנו מה שחמד ליקח אבל אם מוסיף במקח ומעלה אותו לדמי שיוויו אם ירצה הלוקח הראשון יקח אותו אין בזה משום רשע דמאי חזית לבחור בטובת הלוקח הרי יש בידינו טובת המוכר והיא עדיפא לן לבחור בטובת המוכר ולא יפסיד. וימכור מקחו בשיווי ולא ימכרנו בזול. יותר מלבחור בטובת הלוקח דאין בה כי אם מניעת הריוח שהיה ראוי לקנותה בזול לשוכרה וזה העלהו לדמי שיוויו. זהו מה שנלע"ד להליץ בעד עמינו דרך פלפול הגם דכמו זה זר נחשב בעיני דלאחר פיסוק המקח ילך חבירו ויוסיף אלא דפש גבן לברורי דלפי דברינו זה דאם יש בחירה ביד הקונה הראשון לא מיקרי הלוקח השני רשע א"ך למה הוצרך הרב כנה"ג לומר דהמשכיר לחבירו בתנאי אין בזה משום עני המהפך ותיפוק ליה אפי' לא יהיה תנאי עכ"ז אין בזה משום עני וכו' הואל והבחירה ביד השוכר לו' אני מצרן כסברת הטו"ז שכתבנו ואפשר דהכנה"ג לא ס"ל כסברת הטו"ז אלא איהו ס"ל דהרמב"ם ס"ל דאין מצרנות בשכירות אפילו לענין שוכר ראשון אינו יכול לדחות שוכר שני וזה מדוקדק קצת בדבריו שאם ימצא מי שמוסיף בשכירות הרשות בידו דמלשון זה דרשות בידו משמע דהרשות נתונה ביד המשכיר להשכירה לאחרים ואם ס"ל להרב כנה"ג דהשוכר הראשון יכול לומר מצרן אני א"ך מה רשות זה נתן שוכר למשכיר הרי אדרבה הרשות בידו נתונה שאם ירצה לומר מצרן אני ואם הכוונה לו' רשות בידו שיוסיף עליו בשכירות הרי די לומר המשכיר בית לחבירו בתנאי שאם ימצא מי שמוסיף לו יוסיף עליו אין בזה משום עני המהפך אלא ודאי שהרשות שנתנה למשכיר היא לילך ולשוכרה לאחרים ובזה תיפוק מיד השוכר הראשון ואין לו דין מצרנות. זה מה שנלע"ד לכתוב בזה במהרה לא באריכות ולכשאפנה אשנה בעה"ו והצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאוא סי"ט סימן ר"ג. ראובן מכר קרקע לשמעון ושמעון הטיב חסדו עמו כמו שעושין בהטבות דידן דהיינו הטיב חסדו עם ראובן שאם יביא לו דמי המכר לסוף חמשים חודשים אזי הטיב חסדו עמו לחזור למוכרה לו וכו' ואם יעבור הזמן ולא בא המוכר והביא דמי המכר אזי פקע חיוב הלוקח שנתחייב להטיב לו וכו' והן היום לסוף חמשים חודשים אתא המוכר ואייתי בידיה דמי המכר וקיים שמעון הלוקח חיובו וחזרה הקרקע לראובן אלא דיש ספק בדבר אם היה שמעון דר בבית או שכורה ביד אחרים אם ראובן אחר שפדה אותה מחויב להניחה ביד מי שדר בה שלשים יום של הודעה עד שיבקש מקים מנוחתו וכן זמן הפדייה אם היו בימות החורף אם מחויב ראובן להניחה בידם עד כלות ימי החורף או לא: לע"ד נראה דהואל ועשו קצבה ביניהם שאם בעבור ה' חמשים חדשים לא יפדנה תהיה נחלטת ביד שמעון ודאי לא גרע דין זה ממשכיר לחבירו לזמן קצוב דפסק הש"ע בסי' שי"ב דאין צריך הודעה ואפילו פגע הזמן באמצע החורף יכול להוציאו יעו"ש וא"כ גם כאן הו"ל שמעון לאסוקי אדעתיה שלסוף הזמן יבוא ויפדה ראובן את שלו ואדעתה דהכי נכנס לה והוא הדין אם היתה שכורה ביד אחר אין לאותו האחר כח יותר ממה שהוא ביד שמעון: והגם דראה ראיתי בס' ויאמר יצחק ז"ל בליקוטיו אות הורדה שכתב וז"ל מ"כ בכת"י מהרש"א בא מעשה לפני באחד שהורידוהו ב"ד בחובו בשומא לחצר חבירו והשכיר את החצר לאחר אח"כ בא הלוה לסלקו בדמים מהקרקע ופסקתי דאם הסלוק היה קודם הזמן שנוהגים להודיע לשוכר שיכול הלוה לסלק השוכר ואם הסלוק הוא אחר עבור זמן ההודעה ישאר בה השוכר ויעלה השכר לבע' הראשונים שהוא הלוה וכן הדין בפדיון המשכונה שוב ראיתי להרב מהר"י עייאש שכ"ך בענין המוכר בהטבה ע"כ הגם שראיתי דברים אלו נלע"ד לחלק חלוק דבשלמא בשומת ב"ד או משכנתה שאנחנו נוהגים לעשות שתמשך לרצון הממשכן שיפדה באיזה זמן שירצה הואל ולא ידע באיזה זמן יבוא לפדות לא הוה ליה לאסוקי אדעתיה שיסלקנו באמצע החורף גם משום דלא ידע באיזה זמן יסלקנו לכך צריך שלשים יום של הודעה אפי' בימות הקיץ והוי דינם כדין המשכיר קרקע לחבירו סתם דצריך הודעה וגם אין יכול להוציאו בימות החורף וכן ההיא דהטבה שהביא משים הרב מוהרי"ע ז"ל נראה פשוט בעיני דאיירי במי שעשה הטבה לחבירו שאחר עבור זמן פלוני יכול לפדות באיזה זמן שירצה וכן נראה קצת מלשון מוהרי"ע ז"ל וזה לשונו בס' בית יהודה ז"ל בס' מ"ד בענין מי שמכר בתורת הטבה והגיע הזמן שיכול להחזירו אם קודם שפדאו המוכר השכירו הלוקח לאחרים בודאי הדין הוא שכשיפדנו המוכר קודם הגעת הזמן הודעת השכירות למנהגנו שני חדשים קודם ר"ה של הישמעאלים שהשכירות בטל אפילו לא היה אלא לשנה דאין לשוכר אלא זכות המשכיר וכן דנתי ושאלתי את מורי נר"ו ואמר כן ולאפוקי ממי שחלק בזה עכ"ל מלשון זה שכתב והגיע הזמן שיכול