קרני רא"ם תו

מחזיר לקנות וקדם ישראל אחר וקנה אינו נקרא רשע אא"כ שהישראל ראשון גמר הפיסוק עם הכיתי ולא היו חסירים כי אם כתיבת השטר אבל אם לא גמר ראובן העקר עם הכותי ודוחק אותו שמא יזלזל הכותי וקדם שמעון וקנאו לא מקרי עני וכו' ובלוקח מישראל נמי לא מיקרי מהפך בחררה אלא היכא דגמרו הפיסוק כבר הלוקח והמוכר ולא היו חסירים כי אם הקנין והלך זה וקנה או באותן דמים או הוסיף נקרא רשע אבל אם המוכר אינו רוצה למוכרה בכך והלך אחר וקנאה לאו רשע הוא דאם אפילו בכה"ג נקרא רשע א"כ מפסיד למוכר שאם לא יבוא ראובן לקנות קרקע של שמעון לא ירצה לתת לו אלא דבר מועט ולא כפי שוייה ולא יהיה אחר רשאי לקנותו ורבנן חשו טיבה לפסידה דמוכר וכלל אין לנו לעשות תקנתא שיבוא בה המוכר לידי פסידא בעולם עכל"ה והביא הב"י דבריו בס' רל"ו בקצרה והן הם הדברי שפסק מור"ם בסי' רל"ו הרי לפניך דבמקום פסידא לא יש תקנה כלל והגם דהמרדכי לא פסק אלא קודם פיסוק דמים אבל אם כבר פסקו הדמים ומכ"ש אם כבר החזיק כנדו"ד בודאי דאסור להוסיף אין מזה סתירה דסברת המרדכי דעתיה קודם פיסוק הדמים היינו אפילו לקחת אותה זה הלוקח השני ולא יזכה בה הלוקח הראשון אפילו הכי התירו הואל ועדיין לא נגמר המקח דהיינו פיסוק הדמים ביניהם אבל אם יוסיף עליו ויהיה הרצון של הלוקח הראשון שאם ירצה לקבלה הוא בדמים שמוסיף ואם לא ירצה ימחול במקח וילך לו כנדו"ד דהשוכר אם ירצה שישאר ביתו בידו הרשות בידו בודאי דגם בזה נראה דלא יקרא רשע זה המוסיף וראוי לחוש לתקון המשכיר הלא"ה כל מי שמושכרת בידו איזה בית ישאר בה בזול ותהיה פסידא למשכיר: גם יש ראיה לזה מדברי הגמרא. עצמה בקדושין דנ"ט שממנו מקור דין זה של עני המהפך וכו' ושם נאמר רב גידל הוה מהפך בההיא ארעא אזל רבי אבא, זבנה אזל רב גידל קבליה לרבי זירא אזל רבי זירא וקבליה לרב"י נפחא אמ"ל המתן עד שיעלה לרגל כי סליק אשכחיה א"ל עני המהפך בחררה מהו א"ל נקרא רשע ואלא מר היכי עביד הכי א"ל לא ידענא השתא נמי ניתבה מר ניהליה א"ל זביני לא מזבננא לה דארעא קמייתא היא ולא מסמנא מילתא וכו' עכ"ל הגמרא הצריך ופרש"י שם לא ידענא לה שרב גידל הוא מתעסק בה הנה מגמרא זה נראה דאפילו ר' אבא בשעת הקנייה לא הוה ידע שרב גידל הוא מהפך עכ"ז אח"כ כשנודע לו שהיה מהפך בה רב גידל חזר דינו לדין עני המהפך דהא כשאמר ר' אבא לא ידענא הדר ר' יצחק נפחא וא"ל השתא נמי ניתבה ניהליה ש"מ דכ"ז שלא החזירה ויקח אותה לעצמו יש לו דין עני וכו' הרי לפניך דדין אחד להם דאם לא ידע בתחילה וידע לבסוף הדר דינו כאלו ידע מעקרא ועכ"ז סיים בדבריו וא"ל ניתבה ניהליה ובמאי דניתבה יסתלק מעליו הרשע ובודאי ר' אבא לא שנא לן בין אם היתה הקנייה שלו בשיעור אותם דמים שנתן ר' גידל מעקרא בין ביותר ממה שנתן בה רב גידל אלא הוסיף בה ולקחה עכ"ז אמ"ל שיחזירה לו ויסתלק מעליו חרון אף הרשע ואי אמרת דמה שמוסיף על חבירו במקח אפילו אם יאמר המוסיף הזה ללוקח הראשון אם תרצה לקחתו קח אותו עכ"ז נקרא רשע הואל והוסיף עליו בדמי השווי א"כ סו"ס מאי אהני ליה לר' אבא החזרת הקרקע שיחזיר אותו לר' גידל הרי סו"ס צריך להחזירו לו במה שקנאו דהיינו ביותר מכה שהיה פיסוק הדמים בין רב גידל ובין המוכר וא"כ עדיין לא נמלט ר' אבא מעון זה אלא ודאי דאפילו יוסיף על חבירו אחר פיסוק הדמים אם יהיה הדבר לרצון לוקח ראשון אין בזה משום רשע ואין לומר דההיא דר' אבא לא היה בה הוספה בדמים אלא לקח בשיעור הפיסוק שהיה בין רב גידל ובין המוכר וע"ז אמ"ל ר"י נפחא אהדרה ניהליה ויהיה נתקן דזה לא יתכן דהא פסק המרדכי בדבריו דלעיל והביאו הרב"י ומור"ם דלא מקרי מהפך אלא היכא דגמרו הפיסוק והלך זה וקנאה או באותם דמים או הוסיף דמים אז נקרא רשע ע"כ והנה פסק זה שפסק המרדכי או הוסיף לא ידענא מנין הוציא דאפי' הוסיף בדמי המקח יקרא רשע אלא ודאי דצריך אתה לומר דדין זה הוא מגמרא זאת מההיא דרב גידל ור' אבא דהואל והגמרא אמרה סתם והלך ר"א וקנאה ולא אמרה אם קנאה בפיסוק רב גידל או ביותר משמע דלא שנא דבין בין דהואל והיה חבירו מתרצה בידו למוכרה לו והלך זה וקנאה נקרא רשע ועכ"ז אמ"ל ר"י נפחא אהדרה ניהליה משמע דאם יחזירה אפי' רב גידל הוא צריך לתת יותר מדמי הפיסוק עכ"ז יתקן בזה רבי אבא: גם אין לי' דמאי דאמר ר"י נפחא לר' אבא אהדרה ניהליה הכוונה היא בדמי הפיסוק שהיה בין רב גידל ובין המוכר דזה לא יתכן דהא לישנא דתלמודא סתם קאמר ובפרט דאם הכוונה כך היא דיהדרה לו בדמי הפיסוק וימחול בשאר זה לא יתכן דהא נחשבת לו לר' גידל למתנה ולא ירצה לקבלה כדמסיק לבסוף תלמודא דרב גידל לא רצה לקבלה בתורת מתנה (אבל בדמי הפיסוק אין כאן מתנה) משום ושונא מתנות אלא ודאי דכוונתו אהדרה ניהליה היינו במאי דקנייה ר' אבא ואין לומר דרב גידל כולה לא רצה לקחתה בתורת מתנה אבל בדמי הפיסוק אין כאן מתנה דהואל והוא מעקרא לא רצה לתת בה אלא אותו הסך לא מחזי השאר מתנה ז"א דהואל ואיגלאי מילתא למפרע דשיוויה הוא כמו שקנאה ר' אבא ומן הדין דידיה היא וקנייתו קנייה אלא ממדת חסידות רצה להחזירה שלא יקרא רשע א"כ מה שמוחל בשאר בודאי דמתנה הוי: גם אין לו' דשאני ההיא דר' אבא דאפי' רב גידל היה צריך לתת הוספה שמוסיף ר' אבא עכ"ז לא יקרא רשע משום דר"א לא ידע מעיקרא בזה ומשו"ה אפי' אם יקח ממנו ההוספה מותר לא כן היכא דידע מעקרא שחבירו היה מחזיר לקנותו והלך זה והוסיף נימא דאפילו אם ירצה להחזירה לו יקרא רשע על ההוספה שלקח ממנו זה אינו דהא כבר ביררנו דאם לא ידע ואח"כ ידע אין בו שום מעליותא ודינו הוי כאלו ידע מעקרא דאם הוה מעליותא במאי דלא ידע מעקרא א"כ למה הוצרכו כל עיקר רב יצחק נפחא לר"א לאהדורה הרי לא ידע מעיקרא אלא ודאי דאם ידע אח"כ הוי כאלו ידע מעקרא ודוחק לומר דהגם דלא מהני לענין דלא צריך לאהדורה כלל אהני דצריך