קרני רא"ם תה

האשה לומר קים לי כסברת הנמק"י הואל והיא דרה בבית וששתי כנתכוונתי בפסק הנז' לדעתו דעת עליון דהא נדו"ד קו"ח הוא מנדונו של הרב הנז' דהא נדו"ד יש לו קיים לי כהר"ן והמגי"ד דהוו תרתי לא"כ נדו"ד לא הוה לאשה הנז' קי"ל אלא כסברת הנמק"י לבד: אכן ראיתי להרב הנז' דמעקרא רצה לדמות דין משכנתה לאכילת פירות לבד ואח"כ דחה אותו מכח דשאני מכירת הפירות הואל ולא הויא אלא לזמן קבוע ובכלות הזמן תחזור הכל ליד הבעל וכמדוקדק מדברי הריב"ש אבל אם מוכר לו הפירות לעולם הסברא נותנת דיכול לעכב כדי שלא ישתקע ביד הלוקח דעל ידי הפירות לעולם ישתקע הדבר וא"כ במשכונה הואל והיא נמשכת לרצון הלוה אם ירצה א"כ אפילו אם נדון אותה למוכר פירות לבד הוי כאלו מכר לו פירות לעולם וחיישינן שמא ישתקע ע"כ תוכן דבריו ואני ההדיוט אמינא אחר המחילה מכבוד הרב חדא דלא דמייא כלל משכנתה למוכר פירות לעולם דבמוכר פירות לעולם אין המוכר יכול להוציא מן הלוקח הואל והפירות מכורים לו אבל במשכנתה אדרבה היא לרצון הלוה אם ירצם יניחה בידו ואם ירצה יכול לפדותו ממנו לאחר שנה או שתים שקצבה שאינו יכול לפדותה בהם וא"כ אזדא לה חששת השיקוע: גם קשה עליו דהא ביררנו מדברי מר"ן דמשכנתה כדין שכירות היא וכמו דמצינו דבשכירות קרקע לא חשיבא אלא כמוכר פירות לבד הואל ואדעתה דפירות נחית וכמ"ש הרב בע"י חי"י דאל"ך היאך הבעל יכול לשכור קרקע נ"מ הואל ומחשיבה שכירות קרקע כמוכר קרקע לפירותיה היאך הבעל יכול לשכור בנ"מ דהרי דין זה הוא מהרמב"ם וכמו שהביאו בדבריו לעיל הרב בע"י חי"י וגם מר"ן פסקו בקצר בש"ע בחומ"ש סי' שי"ד ס"ב אלא ודאי דהסברא הוא הואל ולפירות נחית הוי כמוכר פירות לבד ושכירותו שכירות ואפילו לזמן מרובה לא אכפת וכמ"ש הרב כנה"ג בס' בע"י חי"י כמש"ל נמצא דאפי' מכר לו פירות לעולם הוי מכירתו מכירה: סו"ד דעתו של הרב הנז' בזה שגבה ממני דלדעתי פשוט דמשכנתה לא הויא אלא כמכירת פירות זהו משנלע"ד להלכה באופן זה ולא למעשה הואל ויצאו הדברים מפי קדוש לכשאפנה ואשנה בעה"ו. אכין בעיקר הדין של האשה הנז' אשתו של סאלם עם מסעוד הדין הוא עם מסעוד אפילו אי חשבינן למשכנתה כמוכר קרקע לפירות אפי"ה יכול לומר קי"ל כסברת הר"ן והמגיד וכמ"ש הרב הנז' באופן דידיה זהו משנלע"ד וצוי"מ וימ"ן. הצב"י רפאל אנקאווא סי"ט סימן ר"ב. הוקשה לי מאת נהירו דעיינין הרב המובהק כמוהר"ר יוסף בירדוגי נר"ו על מנהגנו זה בעי"ת סאלי ורבאט יע"ה שלפעמים יהיה ראובן מושכר אצלו בית אי חנית והולך ישראל חבירו ומוסיף עליו בשכירות ומוציאו ומנהג זה הוא מנהג קדמון והיאך לא מיחי הראשונים בדבר משים עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה ה"ו נקרא רשע עכ"ל: וזאת היתה תשובתי אליו הוספת שכירות בבתים דידן נראה לענ"ד דהמוסיף לא יקרא רשע דהנה מצאתי להרב זכו"ל חח"מ אות עין שכתב וז"ל המשכיר בית לחבירו בתנאי שאם ימצא מי שמוסיף לי בשכירות הרשות בידו ובא אחר והוסיף על השכירות אין זה עני המהפך בחררה וכו' כנה"ג אות יו"ד עכ"ל הרי לפניך שאם השוכר מתחילה אדעתא דהכי ירד אין בזה משום עני וכו' והגם דרב החבי"ב הצריך תנאי בתחילה בודאי פשוט הוא דלא הצריך אלא לפי שלא היה להם מנהג להוסיף זה על זה אבל לגבי דידן שמנהג ידוע הוא מקדמת שמוסיפין זע"ז ופוק חזי מאי עמא דבר על מנהג עי"ת מקנאס ופאס שבכל יום אסרו חג הפסח זה הולך לביתו של זה וזה הולך לביתו של זה בעודו יושב בה ומוסיף עליו א"כ פשוט דהואל ומנהג קבוע הוא אינו צריך תנאי וסתמו כפירושו: וכן ראיתי בס' כר"ח שהביא פסק אחד מרבני פאס וז"ל בסי' כ"ד וז"ל ראובן קנה אסאק"א דטאבא מן המלך בכו"ך לשנה ובא שמעון באמצע השנה והוסיף דמים למלך על אותם דמים שנתן ראובן למלך על קצבת השנה והוריד המלך לשמעון למכור טאבא בתוך אותה שנה שקנה ממנו ראובן יש לשאול אם יש לו דין ודברים בזה עם שמעון או לא זה היה מעשה ופסקו חכמי העיר י"ץ דאין עליו דו"ד כלל דכיון דמנהג המלך כן הוא דמוכר וחוזר מחמת התוספת א"כ מעיקרא להכי נכנס ראובן לקנות וכאלו מפרש בהדייא דאין קונה אלא אם לא בא שום אדם להוסיף והאריכו הרבה בפסק שכתבו החכמים ומסקנה דמילתא העלו דאין על שמעון אפי' תרעומת דברים עכ"ל הרי לפניך דבמקום שיש מנהג ידוע אין צריך תנאי דאין איסור בדבר דכן מדוקדק מלשונם שכתבו שאין על שמעון אפילו תרעומת דברים דהכוונה לא מלבד שאין עליו תביעות ממון אלא אפי' איסור אין כאן זהו משנלע"ד להליץ בעד המנהג מספרי הפוסקים: ולענ"ד אני בריה קלה נלע"ד דבלא זה בשכירות הבתים דידן נראה דלא נגע בהם כלל דין עני המהפך וכו' דהא אם יוסיף בשכירות ראובן על שמעון וכי הבית נקנית בזה לראובן הרי יכול שמעון לומר למשכיר אני הוא המצרן ותשאר בידו דהא מעשים בכל יום אנו דנים כסברת הטו"ז בסי' קע"ה סנ"ט דכתב וז"ל ולענין שכירות הבית עצמו ודאי השוכר הראשון מסלק את השוכר שישכור אחריו הבא לדחותו אחר שכלה זמן השכירות הראשון ונראה דגם הרמב"ם מודה בזה עכ"ל וא"כ הואל ויכול השוכר לומר מצרן אני בזה לא יקרא השוכר השני רשע דלא אמרו אלא עני המהפך בחררה ובא אחר ונטלה אבל אם לא נטלה אלא הוסיף בשוויה ולקחה הקונה הראשון בודאי דלא יקרא רשע בזה: ויש לזה מקצת סמיכות מדברי המרדכי זלה"ה בפרק חזקת הבתים וז"ל כתב רבינו דאם ישראל