קרני רא"ם תא

ואמרתי אני לברר ספק זה מכח מאי דקשה לי על ספק הרמב"ם והש"ע והקושייה היא דהנה דין דנפל ביתו של משכיר ושל נתן הבית לבנו וכו' ושל מכרו אי נתני במתנה וכו' דפסקו הרמב"ם בפרק ששי מהלכות מכירה הלכה ט' והלכה י' והלכה י"א ומר"ן פסקה בסי' שי"ב סי"א וי"ב וי"ג עקרם הם במציעא דק"א ע"ב וז"ל הגמרא שם פשיטא נפלה לה ביתא אומר לו לא עדיפת מנאי זבנה או אורתה או יהבה במתנה א"ל לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה כלליה לבריה חזינן אם הוא אפשר לאידועיה אם בעי ליה לאודועי ואי לא א"ל לא עדיפת מנאי ע"כ לשון הגמרא הרי לפניך דינים אלו סדורים הם דינא דנפל ביתו של משכיר הוא הראשין ואחריו דינא דזבנה או אורתה ואח"כ דינא דכלליה לבריה וכו' וכן הביא הרי"פ ז"ל הגירסא כמו שהיא שנוייה בגמרא וכן פסק רבינו הטור דינים אלי כמו שהם שנוים בגמרא וא"כ ע"ז קשה לי על דברי הרמב"ם למה פסק דינא דזבנה אורתה וכו' באחרונה והפך דין האחרון השנוי בגמ' שהוא כלליה לבריה ופסקו קודם דינא דזבנה וכו' האמור קודם ממנו וגם המחבר קשה עליה למה נקט כסדריה של הרמב"ם ולא נקט כמו שסדרם הרי"פ והטור כמש"ל: לזה אמרתי אני דלפעד"ן דודאי לזה נתכוון הרמב"ם דהיינו חשש שמא בלימוד הגמרא הטועה יטעה ויאמר דדין זה דזבנה או אורתה וכו' קאי אדינא קמא דנפל ביתו של משכיר ושמא נימא דגם בבא דזבנה בענין זה דנפל ביתו דהיינו בנפל ביתו של ליקח ואפי"ה אינו יכול להוציא דיאמר ליה לא עדיפת את מגברא דאתית מחמתיה דהואיל ואיהו לא מצי מפיק הואל וביתו עדיין קיים אף אתה כן לזה בא הרמב"ם וכתב דין זה אחר דכלליה לבריה דלא מיירי בשום נפילה לומר לך דגם דין זה דזבנה לאו בנפילת ביתו של לוקח מיירי כדי שתדוק מינה אבל אם נפלה ביתו של לוקח מצי מפיק ליה דיאמר ליה הלוקח וכי אם הוה נפלה ביתו של משכיר לא מפיק לך גם אני במקומו זהו משנלע"ד לומר נתכוון הרמב"ם בהפוכו וכוותיה פסק מר"ן וגם הרי"פ והטור איכא למימר דכך ס"ל והגם דלא הפכו הדין כמ"ש הרמב"ם אין משם ראיה דלישנא דגמרא נקטו ולא חששו לטעות זה: וכעין דקדוק זה ממש ראיתי מדקדקים הפוסקים בכמה מקומות וחדא מנייהו במ"ש מר"ן בחמ"ש סי' שי"ו ס"א וז"ל שנים ששכרו בשותפות אינם יכולים לכוף זה לזה לחלוק אותו שהבית אינו שלהם והקשה הסמ"ע שם סק"י וז"ל קשה דכאן סתם המחבר כדברי הרא"ש שכתב הטור בשמו ובסי' קע"א ס"ט סתם המחבר כדברי הרמב"ם שכתב הטור בשמו בסוף הסימן וז"ל אחד השוכר מחבירו קצת שדה או חצר שאין בו דין חלוקה או שנים ששכרו מקום אחד בשות' כל אחד יכול לכוף לחבירו לחלוק ואם יש בו דין חלוקה חולקין עכ"ל הטור יש לישב ולומר דמ"ש כאן אינו יכול לכופו לחלוק היינו דוקא בית שתשמישו מרובה ויש בו הזיק ראיה ואם ידורו יחד צריך לחלוק במחיצה כדי לסלק הזיק ראיה לזה קאמר דאין יכולים לחלוק במחיצה ובסי' קע"א לא הזכיר בית אלא שדה וחצר והקדים המחבר שדה לחצר וי"ל דמשום הכי הקדימו ללמדנו דחצר דנקט הייני דומייא דשדה האמורה קידם למלת חצר דהייני מיירי בחצר שאין בה תשמיש קבוע שאין בו הזיק ראיה כ"ך ובאלו סגי סמן שעושה באמצע השדה או חצר שידוע להם גבול כל אחד וזה יכולים לעשותו אף בחצר שאינו שלהם והטור שכתב על דברי הרמב"ם שכתב בסי"ס קע"א וז"ל תימא היאך יחלוקו במחיצה דבר שאינו שלהם אלא בשכירות עכ"ל לא כתב אלא לפי פשיטות משמעות הרמב"ם שהקדים לכתוב בפ"א דשכנים דין חצר לדין שדה ואז אין במשמעותו דחצר דומייא דשדה נקט אלא משמע דאף בסתם חצר איירי ומשו"ה שפיר השיגו עכ"ל הסמ"ע: א"כ הרי עיניך הרואות דכתב הסמ"ע דהואל והרמב"ם כתב בפ"א מהלכות שכירות חצר קידם שדה ובא מר"ן לפסוק אותו דין הרמב"ם בסי' קע"א והפך הלשין דהרמב"ם ובמקום שיכתוב חצר או שדה כתב הפך וכתב שדה או חצר ש"מ דחצר דנקט הוא דומייא דשדה הקודם לה הרי לפניך דכוונת המכוון הפך הדינים למשמע דין זה וא"כ גם אני אביא דהרמב"ם כאן בהאי דינא דזבנה דהפכו וכתב דין נתן איתה לבנו לישא אשה קידם בודאי לזה נתכוון לומר ג"כ דהאי זבנה וכו' הוא דומייא דנתנה לבנו לישא אשה קמיירי דשם לאו בנפילה קמיירי אלא דלא נפלה קא מיירי וגם כאן דזבנה וכו' לאו בנפלה ביתו של לוקח קא מיירי אבל בנפלה אין חלוק בין לוקח למשכיר: אלא דכל זה איננו שוה לי דלפי סברא זה דהרמב"ם ס"ל דאם נפלה ביתו של לוקח יכול הוא להוציא את השוכר וא"כ קשה קושייא על הגמרא דאמרה פשיטא נפל ביתא ה"ז מוציאו דיאמר ליה לא עדיפת את מנאי זבנה אורתה או יהבה במתנה א"ל השוכר לא עדיפת את מגברא דאתית מחמתיה ע"ך קשה על זה דלפי סברא זה דגם אם נפלה ביתי של לוקח מצי מפיק ליה א"כ לא הו"ל הגמרא לומר אלא נפלה ביתו של לוקח אומר לא עדיפת מנאי ואנא ידענא דמכ"ש נפלה בית המשכיר עצמו דמוציאו דהא קו"ח הוא דהא אפילו לוקח אם נפלה מצי מפיק ליה ולא מצי משכיר למימר ליה לא עדיפת מגברא דאתית מחמתיה שהוא המשכיר ועדיין ביתו קיימת וא"כ מכ"ש אם נפלה ביתו של משכיר עצמו דלית ליה לשוכר שום טענה בודאי דמצי מפיק ליה וגם נשמע מדין זה דדוקא בנפלה ביתו של לוקח הוא דמצי מפיק ליה אבל בלא נפלה בודאי דלא מצי מפיק ליה וא"כ קשה למה הוצרכה גמרא לכתוב שם בית דנפל ביתו של משכיר ודיהבה וכו' ע"כ מדקדוק זה נ"ל בפשיטות דאפילו נפלה ביתו של לוקח לא מצי מפיק ליה לשוכר מהאי טעמא דיאמר ליה לא עדיפת את ממשכיר דמשכיר עצמו לא מצי מפיק ליה הואל וביתו עדיין קיים: והגם דעדיין קשה על הרמב"ם למה הפך דינים הסדורים בש"ס אפשר לומר דהרמב"ם כך היתה הגירסא לפניו הוא כמו שסדרם בהלכותיו והגם דהרי"פ והרא"ש והטור לא סדרו אותה אלא כמו שהיא סדורה לפנינו אין כל כך דוחק דאפשר הרמב"ם לא היתה לפניו כך: גם יש לתרץ ולומר דהרמב"ם בכוונה הפכם והט הוא כדי לסדר הדינים במדרגות דבדינא דס"ט כתב נפלה ביתו של משכיר ה"ז מוציאי ואין בה שום