קרני רא"ם תב

חלוק ודינא דס"י בכללה לבריה יש בו מקום דיכול להוציאו ויש בו מקום שאין יכיל להוציאו דהיינו אם היה בדעתו להשיא דהו"ל להודעיה ודינא דסי"א מיירי באינו יכול להוציאו בשים אופן הרי לפניך שלשה דינים אלו זו למעלה מזו לכך סדרם כך דכך דרכו של הרמב"ם לסדר הדינים לא כן בגמרא אדרבה קתני דבר בהופכו דהרישא אימר משכיר לא עדיפת ובסיפא דרישא אומר השוכר אדרבה לא עדיפת את וכו' וסיפא דסיפא יש בה חלוק זהו משנלע"ד כעת לישב על דברי הרמב"ם אבל לגבי הדין מה שנ"ל פשיט הוא דאפילו בנפלה ביתו של לוקח לא מצי מפיק ליה מכח הקושייא שכתבתי: והן היום בלומדי בישיבה במס' מציעא דק"א ע"ב שמחתי שמחה גדולה דכאשר דמיתי כן מצאתי להרב פחד יצחק קורייאט ז"ל בספרו פחד יצחק הנז' על הש"ס דפסק כן וכתב דכן מצא בתשובת הריב"ש זלה"ה והילך מ"ש הרב הנז' וז"ל זבנה או אורתה וכו' מספקא לי אם נפל ביתו של הלוקח או היורש אי הוי דינו כדין המשכיר עצמו שבא מכחו או דלמא אדעתא דהכי נחית שוכר זה והדבר צריך אצלי תלמוד ולכאורה נ"ל לומר דלא מצי מפיק ליה ויש לדקדק כן מלשון הש"ס דאמר פשיטא זבנה אור ה מצי א"ל לא עדיפת וכו' וקשה דמילתא דפשיטא היא ומאי אצטריך לש"ס להשמיענו זה ולכן נראה דדין זה עצמו הוא דאצטריך להשמיענו והכי פירושו זבנה אורתה וכו' ונפלה אחר שמכרה לאחר ובא עליה דדינו כאלו נפל בית המשכיר וקאמר דאינו כן אלא דמצי שוכרו למימר ליה לא עדיפת את מגברא דאתית מיניה פי' דהשתא מיהת ביתו של משכיר קיימת ולא מצי מפיק ליה ואת נמי לא מצי לאפוקי לי בטענת נפל ביתך דאין כחך יפה מפני שנפל ביתך כיון שהמשכיר עצמו אין לו להוציאני ושוב מצאתי בתשובות הריב"ש סי' רכ"ז דפסק כן עכ"ל הרב פחד יצחק זלה"ה: ואני בעוניי תמיהא לי על הרב הנז' איך לא הכריח הדבר מכח הקושייא שהקשיתי והלך אחר הפשיטות איך שיהיה עכ"פ הרי ביררנו הדין ממ"ש הרב הנז' דאפילו בנפלה ביתו של לוקח אינו יכיל להוציא את השוכר: אלא דאחרי כן ראיתי להרב זכור לאברהם בח"א אות שין שכתב וז"ל אם נפל בית הקינה עיין למהריק"ש ז"ל שכתב דמן הספק זכה הקונה יעו"ש וכן שמעתי שכתב בפרישה איך שיהיה הרי הדבר הוא במחלוקת הפוסקים שנוי וכעת אין בידי לא ספר הריב"ש ולא ספר מהריק"ש לראות טעם כל אחד ואחד והשם יזכני לאור באורם אכי"ר. ועכ"פ לגבי הדין משנלע"ד בודאי כסברת מהריק"ש נקטינן הואל והדבר הוא במחלוקת הפוסקים שנוי והלוקח מיקרי מוחזק הואל והקרקע בחזקתיה קיימא יכול לומר קים לי וזה משנלע"ד לכתוב לפי חסרון הספרים שאינם בידי ולכשאפנה אשנה בעה"ו והצור יצילנו משגיאות ויראינו מתירתו נפלאות כי"ר. הכ"ד הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ר'. נשאלתי בקטן פחות מבן עשרים ששכר לאחרים קרקע שהניח לו אביו אם קנה זה השוכר איתו קרקע או לא ע"כ: תשובה מצינו למר"ן בסי' רל"ה ס"ט שפסק דקטן שמכר קרקע אביו לא מהני עד שיהיה לו עשרים שנים והביא שתי שערות ע"כ ומצינו דדין שכירות הוא כדין מקח דשכירות ליומא ממכר הוי וכמו שמצינו שכ' הסמ"ע ס"ק כ"ד על מאי דכ' מר"ן ס"ה בדין אם קנו מיד הקטן אי השכיר מקים המטלטלים וחזר בו לא קנה הלוקח שאין מוציאין מיד הקטן בדין וכו' וע"ז הקשה הסמ"ע בס"ק כ"ד דהא אין כאן הוצאה דמיד שהשכיר לו המקום שהמטלט' מונחים עליו הרי הן מונחים ברשות לוקח ואין כאן הוצאה מיד הקטן ע"ז תירץ דמ"מ שכירות הקטן בקרקע אינו כלום כמו שאין במכירתו כלום דשכירות ליומא ממכר הוי ע"כ הרי מדברי הסמ"ע אלו נראה לכאורה דבמקום שאינו יכול למכור אינו יכול לשכיר ומיניה איכא למימר בדין זה דפחות מבן עשרים כמו דאיני יכול למכור כך נמי איכא למימר דאינו יכול לשכור נמי: אלא דכד דייקת שפיר תראה דבקטן פחות מבן עשרים אפילו אינו יכול למכור אפי"ה יכול לשכור דהא דין זה דאינו יכול למכור פחות מבן עשרים הרי כתב הרמב"ם וכתבו המחבר. ג"כ טעמו בצדו דהואל ולא יגע וטרח בה מוזיל גבי הלוקח הואל ודעתיה מקרבא לגבי זוזי וכן ג"כ פירש טעמו הרב"י משם הנמק"י משם הריטב"א דקטן על הרוב מוזיל ומזבין ולכך אפי' לפעמים יקרה שמכר ביוקר לא חלקו ומכרו בטל ע"כ וא"כ הואל והט' הוא שמוזיל במכירתו הוא דגזרו דמכרו בטל וא"כ איכא למימר דדוקא במכירה הוא דגזרו הואל ושייך האי טעמא דדעתיה מקרבא אזוזי אבל בשכירות בודאי לא גזרו מתרי טעמי חדא דסתם שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף והרי אין כאן זוזי שהיתה דעתו קריבה אצלם ויוזל בשכירות לגבי זה השוכר ובודאי הואל ואין כאן זוזי לא ישכיר לו כ"א בשוויה ואפי' אם המצא ימצא לפעמים שישכור אותה בהקדמת השכירות ודאי לא יחושו חכמים לגזור שלא יהיה שכירותו שכירות בשביל שמא ישכיר בהקדמת השכירות דאין גזירת חכמים בשביל חששא רחוקה הואל וסתם שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף: שנית דבשלמא גבי מכר חששו חכמים לתקנת היורש שלא ימכור קרקע אביו בזול אבל בשכירות אם יגזרו חכמים דאין שכירותו שכירות אדרבה קלקול עשו לו דודאי השאר ביתו ריקנית ולא ימצא מי שישכירה ממנו דכל השוכרים יפחדו שמא היום אי מחר יחזור ויוציאם מן הקרקע הואל ואין קנינו קנין בשכירות וא"כ ודאי לא יעשו חכמים תקנה כזאת דהפסידה מרובה משכרה ונעלת לו דלת בפני כל השוכרים: וכן בא הדבר מפורש ברבינו הרב"י במחס"ב משם הרשב"א זלה"ה וז"ל וכת' עוד שנשאל אם קטן יכול לשעבד נכסי אביו והשיב שעבודו שעבוד ולא אמרו אלא למכור שאם אתה אומר כן נמצאת נועל דלת בפניו שלא ימצא מי שילוונו ולא שימכור ולא שיקח ממנו ע"כ הרי עיניך הרואות דברי הרשב"א