קרני רא"ם מ

התנאים הכתובים בין מה שכתוב לזכות האשה בין מה שכתוב לזכות הבעל הכל יהיה נדון דלא כאס' ודרשינן כל תנאי לטובת בעליו והדר דינה דיד הבעל נטייה לדור במקום שלבו חפץ זהו מה שנלע"ד וצוי"ם וימ"ן: רפאל אנקאווא נר"ו סימן יו"ד להיות שראובן נשא אשה אחת וכתב כתיבה כמנהג המגורשים מראש וע"ס ובסוף הכתובה כתב והכל כמנהג המגורשים זולת מה שהתנו ביניהם וכו' וש"ל נמצא כתוב אלו הם התנאים שהתנו ביניהם החתן ואשתו לדיסייא הנז' וקבלום עליהם בכח הקוש"ח וכו' והוא שאם מתה האשה הנז' בחיי בעלה הי"ו ולא הניחה ממנו זש"ק שאזי לא יטלו יורשיה בעד מחצית הנכסים הראוי להם ליטול כפי התקנה כי אם סך מאתים וחמשים דורוס ותו לא מידי וכן אם ח"ו מת הבעל בחייה ולא הניח ממנה זש"ק שאזי לא תטול האשה הנז' בעד חלוקתה הראויה לה כפי התקנה כי אם סך מאתים וחמשים דורוס ותו לא מידי שעל מנת כן נכנסו לחופה הבעל ואשתו הנז' ולא תתקיים תקנת החלוקה של המגורשים כי אם הניח ממנה זש"ק הן זכרים הן נקבות שאזי בין אם מת הוא בחייה בין אם מתה היא בחייו מאחר שהניח זש"ק אזי תתקיים תקנת החלוקה של המגורשים והכל דלא כאס' וכו' ונ"ה בקוש"ח וכו' ע"ך: נראה פשוט דודאי לא נתכוין הבעל בתנאי זה אלא להנאתו וכו' והנה מר"ן בש"ע חו"מ סו"ס ס"א פסק שכל תנאי שאדם מתנה עם חבירו הולכים אחר כוונתו ולא אחר הלשון וכ"ש וקו"ח בנדו"ד שהכוונה והלשון כולם מסכימים לדבר אחד שהרי מדוקדק לשון התנאי להדייא דמחצית הנכסים הם יותר מהסך וקאמר שאם לא תניח זש"ק לא תטול המחצית כי אם הסך הנז' דוקא ותו לא מידי וכן אם מתה בחייו שלא יטלו יורשיה בעד המחצית כי אם הסך הנז' ותול"ם מבואר להדייא דמיירי כשהמחצית הוא יותר מסך התנאי וא"ך הרי לשון התנאי והכוונה שניהם לדבר אחד נתכוונו שלא באו אלא לגרוע כחה כשהנכסים מרובים ולא אמרו כשהנכסים מועטין שבזה לא דברו ולא התנו כלל ונשאר הדבר לעשות בו משפט החלוקה כמו שנשאת מעקרא ע"פ התקנה שבזה לא חדשו שום תנאי כלל: ועוד ראיה לזה ממ"ש מר"ן ביור"ד סרכ"ח ס"ט מי ששדך בתו ונדר לתת עמה סך מעות ונשבע ואח"ך נתקלקלו החובות אם אין לו ממה לפרוע לא חובות ולא קרקעות חוץ מבית דירתו וכלי תשמישו פטור דאין לך אונס גדול מזה יעיין בש"ך וסיים עלה הרב פת"ש משם מהרשד"ם וז"ל וגם לא פטר ליה מטעם נדר אונסין מטעם שהעניות שכיחא ולא התנה רק פטר ליה מטעם דאנן סהדי והוי כאלו התנה כן בפירוש שאם יארע כן פטור משבועתו ולא הוי דברים שבלב שהרי זה מבואר לכל והוי הדברים קו"ח שאם בנדון של מר"ן שקע"ע ונשבע סתם אמרינן דאנן סהדי דאדעתא דהכי נשבע קו"ח נדו"ד שכן מדוקדק בלשון התנאי כ"ש דפשיטא דאית לנו לומר שאם היה חושב שיהיה כן לא היה מתנה שום תנאי כלל וכל זה כתבתי לברר דנדו"ד לא נכנס כלל בתנאי הנז' האמנם אף שיהיה לשון התנאי מסופק אם נדו"ד נכנס בכלל התנאי אם לאו אפ"ה אין היורשים יכולים להוציא מן הבעל לפי שהבעל הוא מד"ת יורש את אשתו וחיוב זה שבתנאי הוא ספק אם נכנס נדו"ד בכלל התנאי אם לאו ואין ספק מוציא מידי ודאי: וראיה ברורה לזה מתשובת הר"ן הביאה הרב"י אהע"ז קי"ח וז"ל כתב הר"ן שנשאל על מי שהתנה שאם תפטר אשתו בחייו ולא תניח ממנו זש"ק שיחיה שלשים יום שיחזר ממעות הנדונייא כו"ך ליורשיה ומתה בחייו ונשאר לו ממנה ולד בן חמש שנים שחיה ט"ו ימים ויורשיה תובעים שיחזר להם אותו הסך כיון שלא חיה הולד שלשים יום אחריה והבעל טוען כיון שחיה שלשים יום ונשאר אחריה. שמה שכתוב שיחיה שלשים יום לא שיחיה שלשים יום אחרי אמו קאמר אלא רק שישאר לו ממנה ולד של קיימא שיחיה שלשים כלומר אפילו בחייה ונשאר אחריה אפילו שעה אחת והשיב שהדין עם הבעל ואפילו אם היה לשון התנאי מסופק הו"ל בעל ודאי ויורשי האשה ספק ואין ספק מוציא מידי ודחי כלומר שהבעל יורש את אשתו דבר תורה ויורשי האשה באו להוציא ממנו המחצה שלו מחמת התנאי וכיון שלשון התנאי מסופק אם נדו"ז שהנכסים מועטים נכלל בתנאי הנז' אם לאו אין ספק מוציא מידי ודאי ואינם נוטלים כי אם מחצית העזבון הנשאר אחר פריעת החובות זהו נראה לע"ד ברור להלכה ולמעשה וצוי"ם וימ"ן בסד"ר שלום לכם אל תראו תרמ"ט פה ארבע יע"ה וחתום על זה הרה"ג כמוהר"ר יוסף ברדוגו זלה"ה ושאל מנן מו"ר לשום עינינו עליו: השקפתי לטובה על מ"ש הרב יוסף סיני נר"ו למעלה ראש ונשתעשעתי בדב"ק ואמת אמת תפשיה דלא מצינו על מה יחילו דברי יורשי האשה דהא כל תנאי הכתובה הם מסכימים והולכים כמנהג המגורשים זולת תנאי זה שהטילו ביניהם שאם לא ימצא להם זש"ק במקום שראוי לה או ליורשיה שתטול ממון רב במחצית הנכסים שאזי לא תטול כי אם מאתים וחמשים דורוס וכמו שמדוקדק ממה שכתוב שלא יטלו יורשיה כי אם ר"ן דורוס ותול"מ דלשון זה קרי בחיל דלא נכתב אלא לגרוע כח האשה ולא להוסיף תת כחה יותר מן הראוי לה ע"פ הכתובה הנז"ל שכתב לה ומאין הרגלים שיש שום ספק לומר דנתכוונו בזה התנאי להגריע ולהוסיף תת כח להאשה במקום שהנכסים מועטים זה לא מן הסברא ולא מן הגמרא לא מן הסברא כמו שהוכיח הרב הפוסק למעלה ראש בקו"ח שאין עליו פרכא ובאומדנות דמוכחי בראיות ברורות מההיא דחומ"ש סו"ס ס"א ומההיא דהר"ן דאהע"ז סק"ח ואין לפקפק: ואנא מוסיפנא בתוספק נופיך שפיר דענין זה מירושת הבעל הכתובה בתורה ילפינן לה דלא שייך למימר דנילף ממה שהתנה עמה שלא תטול במרובים כי אם ר"ן דוקא דה"ה גם במועטים תטול ר"ן ונימא שאפע"פ שלא נכתב נימא כאלו נכתב דמי