קרני רא"ם לט

באיזה מקום שירצה עכ"ל מזה נלמד דדוקא במקום שיצא משם משום גזירה הוא שיש בידו רשות גמורה להוציאה עוד מעירה שדר בה עתה הא אם לא יצא משום גזירה אלא מרצונו הטיב הוליכה לעירה ודר שם שוב אינו יכול להיציאה ולהחזירה לעירו אם אינה שוה לעירה כגון ממדינה לכפר או להפך הואל ומרצוני יצא וקבע דירתו שם הדר דינא כמו שהיו שניהם מעיר אחת ונשאו סתם דאין יכול להוציאה אלא ממדינה למדינה שבאותו ארץ דוקא וא"ך ע"פ הצעה זו הואל והביאה אברהם נר"ו לאשתו זאת וקבע דירתו במדינת דאר לבידא שוב אינו יכיל להוליכה לקצבא דזטאט: הן אמת דראה ראיתי בס' התשב"ץ זלה"ה הפך מזה דשם בח"ג סק"י נשאל באשה שנשאת בארגיל ואח"ך הלך הבעל עם אשתו ובניו אל מקום תוניס יע"ה ודר שם ימים רבים ובראותו שאין הריוח מספיק לו בא לעיר ארגיל להסתחרר ושלח אחר אשתו ובניו ולא רצתה לבוא עמו עוד לעיר ארגיל והשיב הרב ז"ל שורת הדין נותנת שהיא חייבת לבוא לעיר ארגיל שהוא מקום שנשאה שם שאפילו אי הוה נשאה בתוניס והוא היה מקומו ארגיל חייבת לבוא עמו אע"פ שלא התנה עמה בשעת הנשואין וכו' ואם הדין נותן שהמאריס אשה והוא ממקום אחר יכול לכופה ללכת אחריו כ"ש אם נשאה במקומו והוא מאותו מקום ויצא משם למקום אחר שהדין נותן לכוף אותה לחזור כמו למקום שנשאה שהוא מקומו ומקומה עכ"ל מזה נראה פשוט דאפילו יצאו לרצונם ודרו במקום שאחר יכול לחזור ולהוציאה למקומו הגם שאין מקומו שוה לאותו מקום שהוליכה שם דהא תוניס וארגיל לשני מחוזות יחשבו כידוע שחלוקים בלשונם ובממשלתם עכ"ז אחר שעקרו דירתם מארץ לארץ יכול להחזירה וא"ך גם בנדו"ד לפי סברת הרשב"ץ יכול להחזירה: עכ"ז אין לנו אלא דברי הריב"ש דפסק מור"ם דדוקא יצאו דרך מקרה הוא דיכיל להחזירה אבל אם יצאו מרצונם שוב אין יכיל להוציאה לארץ אחרת שאינה דומה לאותה ארץ וכדברינו אלה כן נמצא כתוב בספר משפ"ט וצדק"ה ביעק"ב להרה"ג מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה בס' קל"ה שנשאל באיש ואשה שנשאו באחת מהאלקסב"י די תאפילאל"ת ואח"ך באו לדור בעיר צפרו יע"ה ואח"ך רצה הבעל לחזור אלקסב"א ופסק הרב וז"ל כיון שברצונו בא למחוז זה שוב אינו רשאי להחזירה לאותם כפרים שאין רובם ישראל אלא יקבע לה דירה באחת הערים האלה עכל"ה הרי לך דהואל והביאה למקום המשובח הגם שאינו מקומו עכ"ז שוב אינו יכול להחזירה לעירו פחותת הערך וא"ך גם כאן הואל והביאה למדינת דאר לבידא המלאה לה מכל טוב שוב אין יכול להחזירה לכפר זטאט יע"ה. והדרן למאי דאמרן דהיה מקים כאן לומר דלא נכתב זה בכתובה אלא להיות נגד מה שכותבין בכתובת המערב שלא יוציאנה ממדינה זו למדינה אחרת לזה נכתב תנאי זה לומר דלא כך הוא. אלא תהיה הדירה על פיו ורצונו ופירושו היא ע"פ הדין דהייני שיכול להוציאה לעירו וא"ך על פי פירוש זה דלא נכתב עקר התנאי אלא כדי שיהיה הדבר נדון ע"פ דין תורה א"ך הואל והביאה לדאר לבידא שוב אין יכול להוציאה: אלא דלפי האמת כד דייקינן ודאי דכוונת התנאי לא היתה ע"פ כוונה זו לומר שיהיה נידון כד"ת דוקא. דאם על כוונה זו נכתב התנאי א"ך יש להקשות למה נכתב כל עקר זה התנאי הו"ל לשתוק ולא לכתוב שום דבר ואנן דינין לה כד"ת ולמה הוצרכו לכתוב תנאי זה בכתובה שתהיה הדירה ע"פ ורצונה וא"ך לא נכתב אלא לטפויי שתהיה הדירה כחפצו ורצונו יותר ממה שהדין נותן: ואל תשיבני לומר דבאמת לא נכתב אלא כדאמרן שיהיה נדון בד"ת ולמה הוצרכו לכותבו משום דבערי המערב נהגו לכתוב כדאמרן שלא יוציאנה ממדינה זו למד"א וא"ך הואל וכך נהגו לכתוב יש לנו לומר דחששו דילמא דיינין ליה דגם שלא נכתב כאלו נכתב כמ"ש הש"ע בחומ"ש סמ"ב סט"ז ובס' ס"א ס"ה ובס' ע"א סי"ד יעו"ש וא"ך נימא מחשש זה הוצרכו לכתוב הדירה תהיה על פיו ורצונו והכוונה היא כד"ת: אלא דזה אינו מכמה טעמי חדא דבנדו"ד אי לא הוה כתוב ודאי לא דיינין ליה כאלו נכתב דהא דרגילין לכותבו הוא אם במציאות יהיו החתן והכלה שניהם יחד מאותו העיר שנשאו שם אבל בכגון נדו"ד דהוא מעיר אחרת אדרבא הסברא נותנת לומר בפשיטות דלא נכתב כדי שיוכל להוליכה לעירו וא"ך למה הוצרכו לכתוב שהדירה תהיה עפו"ר אלא ודאי לא נכתב אלא לטפויי שיכול להוליכה עמו בכל עת ורגע לכל מקום שירצה: זאת ועוד אחרת יש לנו להביא ראיה דיש לנו לפרש כן מהא דפסק הש"ע חומ"ש סו"ס ס"א ז"ל מדקדקין לשון השטר ודנין ע"פ אותו דקדוק ולא אמרינן האי גברא לא גמיר כולי האי וכו' וא"ך גם כאן אם כוונת עפו"ר הכתוב כאן שיהיה הדירה ע"פ ד"ת ולא כמנהג שכותבין א"ך לא הו"ל לכתוב לשון זה אלא הו"ל לכתוב והדירה ע"פ ד"ת או והדירה בעירו אלא ודאי מדכתב לשון זה שהדירה עפו"ר דרשינן בה כל מאי דמצינן למדרש לטובתו של בעל משום דקדוק הלשון כדאמרן וכעין זה מצינו למהריט"ץ זלה"ה בס"ה שע"פ דקדוק שנמצא כתוב בשטר כתובה בזה"ל והדירה תהיה בצפ"ת תוב"ב דקדק יתור הלשין למה הוצרכו לכותבו דאי שלא להוציאה א"ך הו"ל לכתוב סתם והדירה בארץ ישראל ועוד אפילו אי לא הוה כתוב כלל כך הוא הדין שלא להוציאה מא"י לחו"ל דהא אדרבא הכל מעלין ואין הכל מוציאין וע"פ דקדוקים אלו הן דודאי לא נכתב אלא לטפויי דאפילו להוציא מצפ"ת לירושלים תוב"ב דקי"ל הכל מעלין מא"י לירושלים אתא. יעו"ש והוא ממש כעין דקדוקים שכתבתי ובודאי דלא אתא גם כאן אלא לטפויי לעשות חו"ר בדינה: ואפילו מי שירצה להתעקש בדבר ולומר דלא נכתב שתהיה הדירה לרצונו אלא להיות פירושה כד"ת ונכתב נגד מה שכותבים בערי המערב שלא יוציאנה וכו' אפ"ה לסברת המתעקש עכ"פ הרי הדבר בספק ואין כח ביד האשה לכופו שלא לעשות חו"ר ובפרט דכאן נמצא כתוב בכתובה זו דלא כאס' ודלא כטו"ר וידוע פסק הש"ע סמ"ב ס"ו דהיכא דכותבין דלא כאס' וכו' כל לשון המסופק דיינין ליה יד בעל השטר על העליונה יע"ש וא"ך גם כתובה זו