קרני רא"ם שצט

השנית שני חלקים והנה מכלל עזבונו הניח מחצה בה"ך הידועה להרב הקדוש החסיד העניו כמוהר"ר של"ם אזאווי זצוק"ל קרקע ושררה וידוע דאין האשה נוטלת בשררת בה"ך דהו"ל ראוי אלא משום כבוד בעלה תטול בשררה כאחד מהבנים בנדו"ד היאך תטול בשררה אם שני שלישים או כאחת מן האחיות או כאחת מן הבנות של האחות השנית ועל הכל שכמ"ה: תשובה ראיתי להידיד שנסתפק באשת מהרש"א ז"ל אם יש להעלותה לאיגרא רמא או להורידה לבירא עמיקתא הנה מה שנסתפק ידידי להעלותה שתטול שני שלישים גם בשררת בה"ך דבר תמוה הוא דהא מן הראוי שלא תטול כלל הואל ולא נמצא מפורש בתקנה ולא בדברי האחרונים מהו הדין במקום שאין יורש מתאבל כיצד נוהגים בשררה וא"כ הן מצד הדין דאין האשה נוטלת בראוי הן מצד התקנה הרי דבר שלא נמצא מפורש העמדהו על דת"ש ואינה נוטלת כלל אלא הואל ומצינו שאמרו בפירוש במקום היורש ונטלת כאחד מהבנים דין הוא שנלמד במכ"ש במקום דאין יורש מתאבל שתטול חלק בשררה אך דיו לבא מה"ד להיות כנדון מה התם כאחד מהבנים אף כאן כא' מהיורשים ואינו מן הסברא כלל להעדיף כחה במקום שאין מתאבל דהואל וכל מה שנוטלת אינו אלא משום כבוד בעלמא כל זמן שהיא יושבת לכבודו מה לי במקום יורש מתאבל או שאינו מתאבל ובפרט לא ידעתי מהיכן הונח לומר במקום שאין יורש מתאבל להשוות שררה שהוא דבר ראוי ליטול בה שני שלישים כשאר מצוי מאי שנא כאן ממקום שיש יורש המתאבל שנוטלת מחצה במצוי ואפילו יש לו עשרה יורשים אינם נוטלים כולם כי אם מחצה דהשתא במצוי שקולה כנגד כולם ועכ"ז בשררת בה"ך אינה נוטלת אלא כחד מנייהו ומאי שנא במקום שאין יורש מתאבל למה כת"ר רצה להשוות שררת בה"ך לשאר מצוי ליטול גם בה שני חלקים אתמיהא: גם במה שנסתפק כת"ר להורידה לבירא עמיקתא שלא תטול אלא כאחת משתי אחיות של האחות הב' גם בזה ודאי אין להסתפק דאם באת להסתפק בזה הוא הדין היה לך להסתפק אפילו במקום יורשים המתאבלים כגון ראובן שמת והניח שני בנים ואחד מבני ראובן מת בחיי ראובן והניח הבן עשרה בנים ואח"כ מת ראובן שהדין הוא שהבן שנשאר חי לאחר מיתת ראובן נוטל חלק אחד ובני המת כולם נוטלים חלק אחד ואשת המת שני חלקים במצוי והיה לך להסתפק כיצד נוטלת בשררה שהניח ראובן אם תטול האשה חלק כדין הבן שנשאר חי אחר מיתת אביו או כאחד מהבנים של הבן האחר שמת בחיי אביו ועל כן אני אומר דגם על ספק זה אתמיהא דאם באנו לספק זה אין לדבר סוף ונתת דברי רז"ל לשעורין דלפעמים תמצא האשה נוטלת כאחד מבני המת יוצאי ירכו ממש כגון שמת ויורשיו הם בניו ממש יוצאי ירכו ואזי נוטלת כאחד מהיורשים ולפעמים תמצא שמת אחד מהם והניח שנים או שלשה בנים שאזי לפי ספק זה לא תטול כאחד מיוצאי ירכו אלא כאחד מבני בניו שמת וזה לא יתכן דהואל והדין משתנה לפעמים נוטלת כאחד מהיורשים ולפעמים נוטלת בפחות לא הו"ל לרבותינו לסתום ולחתום הדברים למימר נוטלה כאחד מהיורשים אלא הו"ל לפרש אלא האמת יורה דרכו שמה שאמרו רבותינו שכל זמן שהיא יושבת לכבודו נוטלת כאחד מהיורשים הכוונה היא שבמקום בנים הרי היא חשיבה כבן בין הבנים ואם היורשים הם אחים הרי היא כאחד מהאחים ותו לא מידי ומידי דהוה שבן בין הבנים נוטל חלק אחד ובני אחיו כולם נוטלים חלק אחד גם היא חשובה כבן ליטול חלק אפילו במקום שיש בני הבן שכולם נוטלים חלק אחר ופשוט וא"כ גם אשת מהר"ש אלעדי ז"ל חשבינן לה כאלו הניח מהרש"א הנז' אחריו שלשה אחיות ותטול שליש בשררה כל זמן שהיא יושבת לכבודו. ולכת"ר החיים והשל"ם בע"ה לסיון התרס"א וצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קצ"ח. לעי"ת מאזאגאן יע"ה ע"ע שטר שדוכין ראיתי מה שכתב החכם השואל נר"ו מה יהיה דיני של שטר שדוכין אלו קושטא קאי דהכי קי"ל בש"ס ובפוסקים דכל דאי אסמכתא היא ולא קנייה והוא פסק הש"ע בס' ר"ז סי"ג וז"ל וכן תנאים שמתנים בני אדם ביניהם אפע"פ שהם בעדים ושטר אם יהיה כך או תעשה כך וכו' לא גמר והקנה שהרי דעתו עדיין סומכת שמא יהיה או שמא לא יהיה ע"כ: אלא דבשטר זה לא נגע ולא פגע ביה דין אסמכתא דכאן נמצאו במיטב תלתא כתדא טעמים המבטלים האסמכתא טעם הראשון בקדש נחדר דהנה מצינו להרב"י בסר"ז שהאריך כמידתו לכל רוח להביא סברת הפוסקים באומר מעכשיו אי מבטל האסמכתא או לא ואחר שצלל במים אדירים מסקנתו היא דלדעת הרמב"ם באומר מעכשיו לחוד מבטל האסמ' ולדעת הרא"ש במעכשיו לחוד לא מבטל האסמכתא ויש דיעות אחרות ע"ע בהרב"י ובד"מ בס' ר"ז אכן אנן אתכא דמר"ן סמכינן ומצינו לו כי בחר לו דרך והעלה על שולחנו הטהור בחומ"ש סר"ז סי"ד לסברת הרמב"ם שפסק וז"ל כל האומר קנה מעכשיו אין כאן אסמכתא כלל וקנה שאלו לא גמר להקנות לא הקנה וכו' וגם כאן בשטר זה נמצא כתוב שחי"ע בסך שלש מאות דורוס מעתה ומעכשיו והכי קי"ל הלכתא ולית דין ולית דיין: זאת ועוד אחרת כאן נמצא ששטר זה נעשה בשבועה תמורה כמ"ש בשטר השדוכין שבו כתוב בקש"מ ושח"ך וכו' ומצינו למר"ן בסי"ח שפסק לסברת המרדכי בשם מהר"ם שפסק וז"ל נדר ושבועה ותקיעת כף מהני אפילו באסמכתא ע"כ ועדיפא מזה סיים מור"ם עלה וז"ל וכן אם כתב בשטר שקבל עליו בש"ח וש"ד וכו' ופירוש דברי מור"ם הוא דאפילו לא היה לא שבועה וכו' עכ"ז הואל וכתוב בשטר שקבל עליו מבטל האסמ' וכמו שפירשה הסמ"ע בס"ק נ"ד לדבר מור"ם אלו יעו"ש א"כ בשטר זה דלא מלבד שכתוב בו שקבל עליו בש"ח דעפ"ז לבד היה מהני אפי' לא הי' הש"ח בפועל כ"ש דפשוט דהיה הדבר בפועל פשוט דמבטל