קרני רא"ם שצח

הענין בדברי מר"ן ומור"ם ובפרט דבריהם ממקום אחד חוצבו ובפרט דגם מור"ם עצמו גילה דעתו בחו"מ סי' רפ"ו במאי דכתב הפודה את בנו מן התפיסה וכו' דפודה בנו מן התפיסה כפודהו מן השבייה דדין אחד להם וכמ"ש מדברי מר"ן בחו"מ סי' ק"א סי"א ועיין להרב מוהריב"ו זלה"ה שכן העלה דתפיסה על ממון כשבייה דמייא יעו"ש וא"כ בודאי דמאי דמצינן לאשווי דמתנה דמור"ם למתנה דהרב הלבוש ולומר דמאי דכתב מור"ם הפודה את בנו מן התפיסה דלאו למתנה אכוון רק הלואה ולומר הלואה דקאמר היא הלואה בודאי ולא מכח ספק בודאי הכי עדיף כדי שיהיה מור"ם והלבוש על דעת אחת יסמכו: א"כ הרי לפניך אפילו מה שנותן בעד פדיית גוף בנו לא אחשבינהו אלא להלואה וחייב הבן לשלם ומכ"ש באשה זאת שלא נתכוונה אלא לגמול חסד עם בנה שהיה מדבר על לבה שתגמול עמו חסד ביני ביני עד שישלם לשלמה הנז' ולא נתנה מידה כלום אלא דעתה הוא שבנה אמוד ובקרוב יפרע להרש"ל הנז' ולא יהיה לה בזה כי אם אהבת חסד עם בנה כידוע לקרובים ופשוט הוא דלא נתכוונה כלל לשם מתנה: שוב ראיתי להרב שמש צדקה ס"ז שנסתפק ביעקב שהיו בניו ראובן ושמעון עמו בעיסתו ושידך יעקב את בת ראובן ללוי ופסק לה נדונייא ונשאת בת ראובן בחיי יעקב זקנה ואח"כ נלב"ע יעקב ובאו הבנים לכלל חלוקה ופסק שם דהזקן לשם מתנה נתכוון הואל והיא בת בנו כבתו דמייא וחלקו עליו שם ואמרו דהגם דמי שעושה נדונייא לבתו או לבנו בחייו לא תתנכה מן האמצע דוקא בבנו ובבתו אמרו דמצוה עליו להשיאן והביאו ראיה על זה עד גדר דבר נדוי אם אינו עושה לבנו ולבתו כדי צורכן אבל בבת בנו ובן בתו לא יעוש"ב וסיים עליו וז"ל וגדולה מזה אמרו דאפילו בבנו ובבתו דוקא בצורכי חופה הוא דאמרינן למתנה אכוון אבל בשאר הוצאות שאינם צורכי חופה לא אמרינן למתנה אכוון רק הלואה דוקא וכמ"ש מהרי"ו בתשובה דמי שנתפס ביד הערלים דלא אמרינן אביו למתנה אכוון רק הלואה והביאו מור"ם בחו"מ בהג"ה סי' רפ"ו ס"ג וכ"ך הכנה"ג הגהות הטור אות ה' דמסתמא בודאי לא מחל לו וכבר כתב חלוק זה הרב פמ"א זלה"ה עכל"ה הרי לפניך מדברי הפוסקים הנז' דכל מה שיתן אדם בעד בנו אינו לשם מתנה זולת צורכי חופה: ומדברי הפוסקים הנז' יש סתירה לדבריך במאי דסלקא דעתך לומר דאם היה הקרקע נמכר בחיי האשה היית דן בו דלשם מתנה נתכוונה והאמת לא כן הוא דהרי ביררנו משם כמה פוסקים דאפי' אם היתה האשה עצמה נותנת מידה ליד בע"ח של בנה לא אמרינן לשם מתנה נתכוונה דהא ביררנו דכל מה שיתן אדם בעד בנו אינו אלא הלואה זולת הוצאת הנישואין וגם אסוף דינא שהעלה כת"ר שיד יהודה על העליונה פשוט לדעתי שגם מדברי הרב שמש צדקה והרבנים שהביא דעתם הוא דלהלואה גמורה יחשב כל מה שיתן אדם בעד בנו זולת צורכי חופה וממילא הואל והלואה גמורה יחשב פשוט הוא דבעמוד והחזיר קאי ומכ"ש נדו"ד דמגרע גרע טפי דלא נתנה האשה מידה ליד בנה כלום להסתפק בדבר ולא נתכוונה אלא לגמול חסד עם בנה ותו לא מידי: אלא דפש גבן לברורי במאי דאקשינהו מור"ם להני תרי דיני ומזה רצה כת"ר בדעתו הרחבה לעייל פילא בקובא דמחטא ואנא בהורמנותיה דמר' קאמינה חדא דרישא עצמה לא נתברר אם דעתיה דמור"ם כך היא דעתיה העליונה כסברת הרב מל"ך או לא כדי שתאמר סיפא דומייא דרישא אלא אפילו אם תמ"ל דכן הוא דעתיה דמור"ם דאפושי פלוגתא לא מפשינן עכ"פ בסיפא נמי אפושי פלוגתא לא מפשינן בין מור"ם ובין הלבו"ש דפסיק ותני דחייב הבן לשלם דלהלואה בודאי אכוון וכן דעת הרב שמ"ץ והרבנים שהביא: ומה שהביא מור"ם שני הדינים האלו אחת הוא משום דשני הדינים האלו הם מתשובת מהרי"ו ולכך הביאם זה אח"ז ואדרבה מדקדוק דברי מור"ם נראה דלא דמו דאם כדברי רו"ם דדין אחד להם הו"ל למור"ם לומר וכן הפודה את בנו מן המאסר וכו' אלא בודאי מדלא כתב וכן ש"מ דהאי בדיניה והאי בדיניה אלא דמאי דקשה לן במאי דנקט מור"ם וז"ל מי שפדאו אביו מן המאסר מנכין לו וכו' דלפי דברינו זה דחייב להחזיר ליורשים היתר על חלק ירושתו למה נקט מנכין לו הו"ל לאשמועינן דעדיפה מינה דגם להחזיר חייב על זה יש להשיב ולומר דבודאי האי מלת מנכין אינה מדברי תשובת מהרי"ו וממילא מור"מ נקטה בלשניה אגב רישא דצריך למכתב בה מנכין וכמ"ש כת"ר משם הרב מש"ל והרה"ג כמוהרר"ף זלה"ה: זאת ועוד אחרת דיכולים עוד לומר בין ברישא בין בסיפא מנכין לאו דוקא אלא ה"ה יחזיר ומאי דנקט מנכין אורחא דמילתא נקט דמסתמא פשוט הוא שאין אדם מוציא נדונייא לבנו שיעור מה שיעלה לו בירושתו וכן הפודה וכו' וממילא על הרוב תמצא שאין אדם נותן בפדיון בנו ונדוניית בנו אלא פחות משיעור ירושתו ולכך נקט מלת מנכה ואין זה דוחק. סו"ד משנלע"ד בעיני אלהים אם ישר ובעיני כת"ר יכשר שאין לאשה הזאת שום גריעותא מדינא דערב קבלן המוזכר בסיק"ל ס"א הן מדברי הפוסקים שזכרתי לך ונוספה עליהם האומדנות שזכרתי לך למעלה וממילא חייב יהודא לשלם לאחיו חצי קרקע הנמכר אם יראה בעיני רו"ם ולכת"ר החוה"ש. עשרה ימים לאלול ש"ש התרמ"ה לפ"ק פה סאלי יע"ה. כ"ד הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קצ"ז. שאלה באתי לחלות פני וכו' להודיעני דעתו הרחבה במעשה שבא לידינו שיודע למעכ"ת שהחכם כההר"ש אלעדי ז"ל נלב"ע וחיים לאדוני שבק ויורשים שלו הם בנות שתי אחיותיו דהיינו אחיותיו כבר נלבע"ו קודם ואחותו אחת הניחה בת אחת ואחותו הב' הניחה שתי בנות והנה כפי התקנה כשלא הניח יורש המתאבל תטול אשתו שני שלישים ושליש ליורשים נמצא בנדו"ז יתחלק הטזבון לי"ב חלקים אשתו תטול שמנה חלקים והבת שמאחותו האחת שני חלקים ושתי בנות שמאחותו