קרני רא"ם שצו

סימן קצ"ה. נשאלתי בראובן שמת ומינה לשמעון אפוטרו' על נכסיו וכן עשה שמעון קיים צוואת ראובן וירד לנכסי ראובן להתעסק בנכסים כדרך האפוטר' ולזה שאול נשאלתי כמה ראוי ליטול בשט"ו והגם שהאפוטרו' גמר אומר אפילו יהיה דינו ליטול מחצה או שליש הריוח בשט"ו עכ"ז לא יטול כי אם רביע דוקא אך נפשו לשאול הגיעה אולי יהיה הדין ליטול פחות מרביע גם שאול שאל האיש הואל ולוקח שע"ו מן הרווחים מהו הדין אי חשיב כשותף לענין שאם יום מחר או מחרתו יהיה נאבד איזה דבר מן הקרן אי צריך גם האפוטרו' לשלם לפי ערך שט"ו שנטל או לא ושאלתינו זאת הוא באפוטרו' שירד בסתם ולא קצבו לו הב"ד לפי הנראה בעיניהם כמ"ש הש"ע בס' ר"ץ ס"ח יעו"ע ע"כ יומ"ץ ושכמ"ה: תשובה לזה באמת דבר זה אין אנו צריכם לחפש ולשרת אחריו מה יעשה ישראל מדברי הפוסקים כי על זה וכיוצא אמרו פוק חזי מה עמא דבר שהדבר ידוע מקמאי דקמאי שכל אפוטרו' סתמו כפירושו לעולם נוטל שליש בריוח הממון המעט הוא אם רב וכמו שעינינו ראו לרבותינו גדולים בתורה וביראה שנתעסקו בזה לתועלת היתומים והיו נוטלים שליש מן הריוח לעצמם וא"כ הואל ומנהגא נהוג אזלינן בתריה דהמנהג עיקר כמו שמצינו בכמה מקומות כמ"ש הש"ע בחומ"ש סר"ך סט"ו ובס' רכ"ט ס"ב ובס' ש"ח ס"ג וא"כ על זה יש לנו להשען כי מנהג אבותינו תורה: אלא דלרווחא דמילתא אמינא לך דמנהג אבותינו הוא מיוסד ע"פ התורה והם אמת ומנהגם תורת אמת דהא מצינו בגמרא בב"מ דף ס"ח ע"ב אתמר שם בני רב עיליש נפק עלייהו ההוא שטרא דהוה כתוב בו פלגא באגר פלגא בהפסיד אמר רבא רב עיליש גברא רבה הוא ואיסורא לאנשי לא הוה ספי מה נפשך אי פלגא באגר תרי תלתי בהפסיד אי פלגא בהפסיד תרי תלתי באגר ע"כ הרי לך מבורר מכאן דשט"ו בהתעסקותו בשל חבירו הוא שליש מן הריוח כמו שיתברר לך מדברי רבא אלו יע"ש ובפירש"י ומימרא זו דרבא פסקה הש"ע בס' קע"ו ס"ד שכתב ז"ל הנותן מעות לחבירו סתם להתעסק בהם ולא פסק עמו בתחילת העסק דבר לשט"ו וכו' יהיה שכר המתעסק בחצי הפקדון שליש ריוח הפקדון עכל"ה הרי לך מנהג הראשונים מיוסד הוא ע"פ הש"ס והש"ע דיטול בשט"ו שליש בריוח וכן יתבאר לך מדברי הש"ע בס' ר"ץ ס"ת שכתב ז"ל ויפסקו לו בשכר כפי מה שיראו הדיינים או שליש השכר או חציו או וכו' הרי לך דלכתחילה אמרו לפסוק לו שליש ואם לא ירצה נותנים לו חצי וכו' ולא אמרו דלכתחילה נותנים לו רביע ש"מ דמסתמא שכר האדם הוא שליש ופשיט וכן ג"כ ראיתי הדבר בפסק אחד של הרב הגדול מוהריב"ע זלה"ה בפסק אחד בס' משפט וצדקה ביעקב ששם כתב השכירות האפוטרו' יכול ליטול שליש הריוח יע"ש וא"כ הרי לך יסוד מיוסד ששכירות האפוטרו' הוא שליש וזה האפוטרו' שנהג טובת עין שלא ליטול כי אם רביע זו מדת חסידות שני כאן שכמ"ה: ועל מאי דשאל בדין אם נאבד מן הקרן איזה דבר אם יהיה מחויב האפוטרופוס לשלם חלקו בהפסיד לערך שט"ו שנוטל כדין שותף או לא גם לדבר הזה יתברר לך ממה שכתבתי דאינו חייב לתת שום פסידא כלל והוא ממה שכתבתי לך מעובדא דגמרא דבני רב עיליש דנפק עלייהו שטרא והוה כתיב ביה פלגא באגר פלגא בהפסיד ואמר רבא אי פלגא בהפסיד תרי תלתי באגר ואי פלגא באגר תרי תלתי בהפסיד ופירושה הוא דמובן מדברי רש"י שם דהיינו אם המקבל עסקה יתן פלגא בהפסיד יקח שני שלישים בריוח וטעמא דמילתא משום דכל עסקה פלגא מלוה ופלגא פקדין וא"כ אי אמרינן יתן המתעסק פלגא בהפסיד א"כ צריך לקחת שני שלישים בריוח דרך משל אם הריוח ששה דינרים יקח המתעסק ארבעה ובעל המעות יטול שנים דהואל וזה המתעסק נוטל מחצה בהפסיד א"כ אם יקח ג"כ מחצה בריוח דוקא א"כ יש כאן איסור רבית דבשביל פלגא מלוה שהלוה לו הוי טורח לו בפלגא שלו לכך צריך ליטול שני שלישים בריוח שהם ארבעה דאזי הוי שלשה מהם בשביל פלגא מלוה שבידו ואחד נוטל מחלק חבירו נמצא הוי נוטל שליש בריוח של חבירו והוא שכרו נמצא זה הנותן בפלגא פקדון של המתעסק לו בו זה המקבל אם יש בו פסידא בזה חלק הפקדון נוטל לעצמו כל ההפסיד וכשיהיה בו ריוח צריך ליתן לו שליש בשט"ו וא"כ ממנו נבוא לנכסי היתומים שביד האפוטרו' מי שם פה לאדם לומר שאם יאבד איזה דבר מן הקרן שצריך לאפוטרו' לשלם וכי האפוטרו' שם מתעסק עליו אינו אלא פועל בנכסי היתומים ושכרו הוא שליש כמו שמבורר לך דהטורח בנכסי חבירו ראוי ליטול שליש בריוח שכך שעורו ופשוט ואין זה צריך לפנים: שוב גם לדבר הזה ראיתי הדבר מפורש בס' ע"ט סופ"ר המכינה לרבינו יעבי"ץ זלה"ה ששם אחר שהעתיק שטר מנוי האפוטרו' שם נמצא כתוב בזה"ל וכל מה שיעשה האפוטרופוס כפי ראותו שחשב להועיל למו אם ח"ו לא הועיל למו מחשבתו לא ישלם מביתו מה שהפסיד ואפע"פ שניטל חלק לא יתן חלק בהפסיד כי שכר טורחו הוא נוטל בריוח ואין לו דין מתעסק בנכסי היתומים כי היתומים קרובים לשכר ורחוקים מההפסיד עכ"ל הרי לך בפשיטות דאין על האפוטרו' שום פסידא במה שיאבד בנכסי היתומים: אך מה שיש להסתפק הוא באפוטרו' שהיו בידו מאתים של יתומים ומזה עשה עסק במנה עם ראובן ובמנה עשה עסק עם שמעון ובמנה של ראובן הצליח והרויח ומנה שנתן לשמעון נאבד אבוד מהו הדין אי אמרינן דמדאותו ריוח שהרויחו עם ראובן לא יטול בו ריוח האפוטרו' ומאותו ריוח ישלמו חסרין המנה של שמעון או נימא דהאי לחודיה והאי לחודיה דהריוח שהרויחו עם ראובן יטול ממנו האפוטרו' שליש בשט"ו וחסרון מנה של שמעון יהיה לאחריות היתומי': וגם זה אני אמרתי בחופזי דודאי כך הוא שיטול שליש בריוח של ראובן ופסידה להוי לאחריות היתומים דדמי זה למי שנתן לכתף להעביר לו שני חביות ממקום למקום ובעודו עובר בהם בא אנס ושבר אחת מהם ולא נשאר בידו אלא אחת והעבירה לי למקום שצווה האם נאמר הואל והאחת נאנסה יפסיד זה שכרו מהשניה אשר עבד בה: