קרני רא"ם שצה

סימן קצ"ג. נשאלתי מאפוטרופוס אחד שמנהו אבי היתו' בשעת מיתו על נכסיו וכן היה עמד האפיטרו' הנז' והשתדל בנכסים והן היום האפוטרופוס רצה לקחת מן הנכסים שכר טורחו מהו הדין: וזאת תשובתי פשוט לדעתי דיכול ל ליטול שכר טורחו וכמ"ש מיר"ם בחימ"ש סי' רס"ד ס"ד וז"ל וכן כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה לא יוכל לומר בחנם עשית עמדי הואל ולא צויתיך אלא צריך ליתן לו שכרו עכ"ל וא"כ גם כאן אפילו לא אמר לו המת שיטול שכר וגם האפוטרו' לא דבר מאומה ועבד בסתם יכול הוא לתבוע שכרו והגם דאיכא למימר הואל ויש מצוה בדבר שמשתדל בשל יתומים והנה שכרו אתי בעולם שכולו טוב ונימא אפשר דמחל במה דעבד דלשם מצוה איכוון זה אינו דחלוק זה לא נזכר ולא נפקד ובפרט מצאתי ראיתי להרב משכנות הרועים ז"ל או"פ סל"ד אות פיעל ששם הביא סברת מור"ם דס' רס"ד שכתבנו וסיים עליה וז"ל וכתב הרב"ד ז"ל ל סימן ג ג"ל ומכאן נראה לע"ד דמי שעמד ושרת את החולה בלי צוואתו שחייב לשלם לו ולא מצי למימר לשם מתנה איכוין עכ"ל הרי ל פניך דאפילו במקום מצוה דאין לך מצוה גדולה יותר מזה שמפקיח על החולה ואין לך גמילות חסדים יותר מזה ועכ"ז פסק הרב דיכול לתבוע שכירותו ומכ"ש נדו"ד בודאי דיכול לתבוע שכירותו: שוב ראיתי להרב חתם סופר בחומ"ש ס"ס שמדבריו נראה שם דמנהגים שלקחו שכר טורחם בשביל שעשו השתדלות במעות הקופה הדין עמם יעו"ש דהסמיך דבריו ג"כ על דברי מור"ם שהבאתי לעיל וכל זה לא הוצרכתי אלא ליסד הדבר מן הדין דבלאו הכי מנהג נהוג ועינינו רואות שאין שום אפיטרו' שאינו נוטל שכר טורחו וכך מנהגים מימות הראשונים אפילו מנוהו בדי"ץ דמן הראוי דיי ליה במה שהוחזק לנאמן יעוין הדבר בהרב"י סי' ר"ץ מכ"ש מינהו אבי היתומים פשוט דנוטל שכר טורחו שהוא דבר קצוב מימות הראשונים דהיינו שליש בריוח שירויחו המעות ואפילו לא גילה דעתו לא אבי היתום ולא אפוטרו' סתמו כפירושו דאדעתא דמנהגא נחית הואל ומנהגא נהוג בודאי הנה שכרו אתו ופעולתו לפניי. זהו משנלע"ד וצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קצ"ד. באופן שרצו הב"ד למכור קרקע היתומים לטובתם ע"פ תשובת הרשב"א שהביא הרב"י בסי' ר"ץ סי"ז יעו"ש והספק דידיה הוא אם צריך שומא והכרזה כדין הכתוב בש"ע סק"ט ס"א יע"ש או לא ועלה על דעתי למימר דלא הצריכו שם בסק"ט השומא אלא אם באנו להגבות הבע"ח לכך צריך שומא כדי שיטול אותה הבע"ח בשומתה אבל אם באנו למוכרה לקחת בידינו המעות לאיזה טיבותא למאי צריך השומא הרי כל מגמתינו אינה אלא לקחת המעות בידינו וא"כ שומא זאת מה טיבה: אלא דעכ"ז נלע"ד דצריך לעשות שומא כדי שלא למכור נכסי יתמי פחות מכדי שווים וזה גמר ערוכה בכתובות ד"ק וז"ל הגמרא אמר רב יהודא אמר שמואל מטלטלים של יתומים שמין אותם ומוכרים אותם לאלתר רב חסדא אמר אבימי מוכרין אותם לשווקים ולא פליגי הא דמקרב שוקא הא דמרחק שוקא ע"כ ופשוט מלשין הגמרא זה דלא בא רב חסדא לחלוק על רב יהודה אלא על מאי דאמר מוכרין אותם לאלתר אבל על מאי דאמר שמין אותם לא בא לחלוק ולומר דאין צריך שומא אלא מוליכם אותם לשווקים ולא צריך שומא דזה לא יתכן דלא מלבד שאין הלשון מורה כן אלא אדרבא פשט הלשון מורה דצריך שומא אלא צריך ג"כ להוליכו לשווקים ולא שייך לומר דכוונת רב חסדא דכשיוליכנו לשווקים א"ץ שומא דא"כ הוא למה הוצרך תלמידא לומר דלא פליגי הא דמקרב שוקא הא דמרחק שוקא הו"ל למימר דתרוויהו בדמקרב שוקא או בדמרחק שוקא קא מיירי אלא דמר אמ"ח ומר אמ"ח ולא פליגי ותרוויהו מודו דבאחת עלתה לו אלא ודאי דעל השומא לא פליג רב חסדא אלא ס"ל אפילו במקום שצריך להוליכו לשוק דהיינו אם היה השוק קרוב לפי האוקמתה עכ"ז מצריך שומא וטעמא דמילתא כדי שנדע שומת הדבר ולא נמכור נכסי דיתמי בפחות משווים וכ אוקימתא זאת פסק הש"ע בסי' ר"ץ ס"ט וז"ל כל המטלטלים של היתומים שמין אותם ומוכרים אותם בב"ד ואם היה השוק קרוב למדינה מוליכם לשוק ומוכרים אותם עכל"ה הרי לפניך דאפילו במטלטלי דיתמי דיש ביד בדי"ץ כח למכור עכ"ז הצריכו שומא כדי שלא יהיה להם אונאה ובפחות משומא לא מכרינן מכ"ש בקרקע דיתמי דלא נתן שום רשות לב"ד למכור זולת לפי סברת הרשב"א הנז' בודאי דצריך שומא והכרזה כפי מה שנתבאר בסק"ט יע"ש: וכל זה איננו שוה לי דהגם דהרב"י הביא תשובת הרשב"א הנז' לטובת היתומים יכול למכור קרקע דיתמי סברא זאת אינה מוסכמת היא שהרי הרב בני חיי בס' ר"ץ הגהות הב"י כתב על תשובה זאת של הרשב"א וז"ל ומהרלנ"ח סימן צ"ה כתב דהר"ן לא רצה מעשה כזה ושכן נראה דעת הרמב"ם וכתב מהרר"ח בנבנסתי תשובה כת"י דה"מ למכור קרקע היתומים לפרוע חוב אביהם בפחות דסו"ס מכרו קרקע יתומים אבל להשביח בפחות וליקח דמים לבנותו שלא יפול אף הרמב"ם, והר"ן יודו בזה יעו"ש הרי לפניך להר"ן והרמב"ם ובשטתייהו אזל מהרלנ"ח הנז' משמע דאפילו במקום חובות שעל הקרקע עכ"ז אינם יכולים למכור לשלם החובות לטובת היתומים מכ"ש במקום שאין פסידא ליתמי אלא כדי להרויח במעות מן הספק בזה אפשר אדרבא גם הרשב"א יודה וק"ל וכן מוכח מלשון הרב מוהרי"ע זלה"ה בס' בית יהודה ח"ב סע"א בפסקת כללה דמילתא כתב וז"ל שהרי מצינו בקרקע היתומים שאינו נמכר כלל ואפילו הכי אם ראו הבדי"ץ שימשיך תועלת מוכרין כגון אם היתה רבית אוכלת בהן עכל"ה מכאן מוכח מדבריו דאינו יכול קרקע היתומים לימכר כי אם במקום רבית אוכלת דהויה פסידא דיתמי ותו לא. זהו משנלע"ד: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט