קרני רא"ם שצג

על הרמ"ה אלא בענין מקרקעי וא"כ קם דינא דהרמ"ה דבעי דוקא מבן ט' וכן דעת הריב"ש להלכה עכל"ה הרי לפניך דהרב הנז' פסיק ותני דהרב"י ס"ל דלא נחלק הרא"ש על הרמ"ה אלא בדין הקרקעות וא"כ מה שסתם בקצר בודאי אזיל לסברתיה שבב"י דבקטן אין כאן מחלוקת ומידה הרא"ש להרמ"ה דאין דין אפיטרופוס לבן פחות מט' שנים וכן ראיתי להרב החביב זלה"ה בספרו הבהיר בע"י חי"י סימן ר"ז דס"ל דמר"ן פליג על דברי הטור שכתב דפליג הרא"ש על הרמ"ה יעו"ש איך שיהיה מכל מה שכתבנו הרי ביררנו דהרב"י ס"ל דבקטן אץ כאן שום מחלוקת של הרמ"ה והרא"ש וא"כ מה שסתם דבריו בקצר ואמר אפוטרופא לכל דבר הוא לענין בין קרקע בין טלטול וא"כ לפ"ז יצאנו לחלק דאם היתום הזה הגיע לב"ט שנים בודאי דזכה הממשכן במשכונה דכבר ביררנו דדין אפוטרופא יש לאשה זה אפי' לגבי קרקע וידוע הדין דאפוטרו' יש בידו רשות אפי' למכיר ולקנות לטובת היתומים ואם עדיין לא הגיע לבן ט' א"כ נראה שאין ראוי להקרא לה שם אפוטרופוס וכל מעשיה מהבל ימעטו: ואם היתום גדול והגיע לבן ט' שנים ג"כ בודאי דאין לממשכן הזה זכית בחלק היתום במה שמשכנה אמו דהואל והגיע לי"ג שנים אין כח ביד אפוטריפא לעמוד ולמכור בנכסי היתום דהואל ורשות היתום ביד עצמו לעמוד לשרת בשלו דאפוטרופא לדיקנני לא מוקמינן ועדיפא מזה פסק מר"ן בש"ע בסי' ר"ץ סכ"ו וז"ל קטן שהגדיל אפילו היה אוכל ושותה יותר ומפסיד והילך בדרך רעה אין למנוע ממנו ממונו ואין מעמידין לו אפוטרו' עכל"ה וזמן הגדלות הוא שהוא י"ג שנים כמ"ש הריב"ש והביאו הב"י בסי' הנז' בסעיף ל"ג וז"ל עיין בהריב"ש סי' תס"ח וסי' ך' עכ"ל ובודאי דלזה נתכוון לכתוב דברי הריב"ש כדי לשער לנו זמן גדליתו דלא ישאר לו אפוטרופוס ולא לב"ד כח בנכסיו הרי לפניך דאחר שהגדיל היתום אין כחי אפילו ביד הב"ד עצמם להמנות עליו אפוטרופא מכ"ש אפוטרו' כהאי דהאשה יש לה דין אפוטרופוסת מכח ממה שסמכו עליה א"כ בודאי לא נשאר לה שם אפוטרופוס אחר שהגדיל היתום ומה שעשתה בנכסיו של היתום מעשיה מהבל ימעטו דהוי אשה זאת כמו אדם אחר שמכר בנכסי חבירו: וכן ראיתי הדבר מפורש בס' בע"י חי"י סי' קנ"ו וזל"ה אבל אני שאלתי את פי האשה ואמרה לי שהנערה זה ימים או עשור עברה מפרקה והרי היא עכשיו בת י"ד שנים וכיון שהנערה היא גדולה מה יושיענו מכירת ב"ד ומה בין היותה בת י"ד או בת שלשים אטו אם ב"ד מכרו קרקע ראובן בלתי ידיעתו בהיותו גדול הנאמר דתועיל מכירתם ודברי הרמב"ם אינם אלא בקטנים פחות מבן י"ג שמכירת האפוטרופוס מהנייה אפילו לקרקעות אכן מבן י"ג שאין מכירת האפוטרופים כלים דאפיטרופא לדיקנני לא מוקמינן ה"ה דאין מכירת ב"ד כלום דלא אמרינן ב"ד אבוהון דיתמי אלא ביתומים קטנים לא בגדולים אם לא שהם שיטים או רטושים עכל"ה הרי לפניך דכל שהוא יתום בן י"ג מעשה אמו בטלים: ואין לחלק ולומר בין מכירת קרקע לחלוטין למשכנתא דא שעתידה לחזור ליד היורשים ולומר דבזה דעתיד לחזור מהנייה מכירת האשה זאת דאין זה סברא דהואל ובן י"ג ומעלה ביררנו שאין במכירת האפוטרופוס הואל והוא מחשיב כאדם אחר דעלמא א"כ כמו שאינו יכיל למכור כך אינו יכול למשכן דטעם אחד להם ובפרט דשכירות ליומא ממכר הוי ואין חלוק כלל ועדיפא מזה ראיתי להרב בע"י חי"י בסי' ר"ו שהביא דברי מהריב"ל זלה"ה שנסתפק באפוטרו' ששכר קרקע היתומים בעודם קטנים לזמן ארוך אם קנויה שכירות זה לכל הזמן או דילמא לא מהנייא אלא לזמן קטנות היתום אבל לכשיהיה בן י"ג יכיל להוציאה מיד השוכר והעלה דקרקע בחזקת בעליה עומדת ולכשיגדיל היתום יוציא הקרקע מיד השוכר א"כ קו"ח אם תחלת השכירות היתה בזמן שגדל כבר היתום בודאי אין כח וזכות כלל לשוכר בחלק היתום וכ"ז אפילו בשכירות שאינה לזמן מרובה מכ"ש משכנתא דסורייא שנמשכת לזמן מרובה: ואם כן בנדו"ד הואל והיתום הזה כבר היה כבן י"ד פשיט דבטלה משכנתא זה לגבי חלקו ואפילו לגבי חלק האשה עצמה נ"ל פשוט דבטלה המשכונא דהא עדיין לא נשבעה שבועת אלמנה ומר"ן פסק באהע"ז סי' צ"ו ס"א כתב דאשה שמכרה בקרקע קודם שבועה אפילו נשבעה אח"כ אפי"ה מה שמכרה קודם בטל ומבוטל היא והגם דדין זה דפסק מר"ן באהע"ז הוא בכתובה דאורייתא דאין לאשה שום חלק בקרקע היורשים כי אם שעבוד בעלמא ויכולים היורשים לסלקה במעות בשביל זה מה שמכרה בטל אבל בנדו"ד דהאשה יש לה חלק בקרקע ואין היורשים יכולים לסלקה נימא דמה שעשתה עשוי וכמו שמצינו ראינו להרב מהריב"ו זלה"ה בח"ב שחלק כך עכ"ז ה"מ אם תשבע האשה אח"כ נתקיימו מעשיה למפרע אבל קודם פשוט הוא דאין לה כלום אפי' בכתובת הקאסטילייאנוס א"כ בנדו"ד דעדיין לא נשבעה ומשכינה בודאי דמעשיה בטלים אפי' לגביה חלקה אבל אם תשבע אח"כ נתקיימו מעשיה למפריע לגבי חלקה זהו משנלע"ד: ואחרי כותבי ראיתי להרב כמוהר"ר יואל זלה"ה בספרו תוש"י ח"א שאלה ט"ל שנשאל על אחד שמכר קרקע שנפלה לבתו בירושה מפאת ירושת אמה והאב הנז' מכר חלקו וחלק הבת הנז' שנפל לה בירושה לתועלתה והסכימו הב"ד על המכר הנז' ובשעת המכר היתה הבת כבר בת י"ד שנה ועכ"ז פסק הרב הנז' דמכר האב קיים והביא ראיה לדבריו דהואל והבת לא היתה ראויה ויודעת להתעסק בדידה עדיין מחשיבה כקטן ועדיין שם יתום קטן עליה ונסתייע ההיא דהביא מור"ם ביור"ד סי' ק"ס וז"ל ומצינו למור"ם ביור"ד סי' ק"ס סי"ח שכ' שכל זמן שלא הגדיל לעסוק במזוניתיו כשאר אנשים אפע"פ שכבר הוא גדול בן י"ג שנה וכו' מקרי יתום לענין להלוות מעותיו ברבית דרבנן יעו"ש וכיון דמיקרי יתום להתיר בו האיסור כ"ש שיהיה לו דין יתום לענין שיהיה לאביה דין אפוטרופ' בעדה שיכול למכור וליקח בשלו לתועלתו כיון שהיתום איני יודע בטיב משו"מ עכ"ל הרב הנז': ואני הפעוט ראיתי ולא אבין דמה קו"ח עושה מזה למכירת קרקעותיו דשאני לענין רבית דרבנן הואל והיא לתועלת היתום ומשום כדי חייו הקילו בו