קרני רא"ם לח

זה סמך פסקו הרב יוא"ל ז"ל והן הם הדברים ג"ך שרמז הרב מוהר"ר ר"ב ז"ל בח"א סר"ס דמשם באיר"ה דבמקום שיש קצבה להוספה הוי כעיקר הכתובה ומן הראוי היה לן לחקור כיצד מנהגם אלא דהואל וראינו לחו"ר מקנאס בתוך דבריהם העידו דאין להם מנהג קבוע הדרן לדינא דהד"א אמרה דאין לאשה זאת כי אם עקר הכתובה מנה ומאתים דוקא ותו לא מידי כי אין כאן מקום להאריך וצוי"ם וימ"ן מסעוד אנקאווא סי"ט רפאל אנקאווא סי"ט סימן ט' לעיר דאר רבידא יע"ה שאלה אברהם קרקוס הוא מתושבי זטאט יע"ה הלך לדאר לבידא ונשא שם אשה ונכתב בכתובה בזה"ל. והדירה על פיו ורצינו של החתן וכן היה אחר הנשואין הוליכה לארץ מולדתו זטאט אחרי כן באו שניהם לדור בעי"ת דאר לבידא יע"ה ויהי היום רצה החתן לשוב עוד לארץ מולדתו זטאט והאשה הנז' עכבה על ידו שלא לצאת עוד מדאר לבידא יע"ה מהו הדין ושכמ"ה: תשובה מה שנלע"ד הוא שהדין עם הבעל הואל וכך התנו בשעת הקדושין שהדירה תהא לרצונו של הבעל והגם דמצינו למוהר"ם באה"ע סנ"א ס"א בדיני בדברים הנקנים באמירה שם פסק משם המרדכ"י וז"ל ודוקא בדברים שביד האב לקיים אבל אם פוסק על בנו שיעשה איזה דבר כגון לילך אחריה למקום אחר אינו נקנה באמירה דאין זה. תלוי באב רק בבן עכ"ל וא"ך הואל ודבר זה של הדירה אינו תלוי ביד האב נימא דתנאי זה כמאן דליתיה דמי ולא נשתעבדה האשה בזה במה שפסק בעל זה עם אביה זה אינו דהא מצינו להרב פת"ש שם סק"ג שכתב דבספר י"ד המל"ך נסתפק אם דוקא בבנו אמרינן כן דלא מהני פסיקת האב בדבר התלוי בבן אבל בבת כיין דהיא ברשות האב כשהיא נערה אפשר ידו כידה ויכול לחייבה אפילו בדבר שאחר הנשואין או דילמא דגם בבת הואל ולאחר הנשואין יוצאה מרשותו איני יכול לחייבה דבר שלא תרצה אח"ך ועל ספק זה סיים דבריו וז"ל ואפשר כיון דאתתא בכל דהו ניחא לה אמרינן מסתמא נתרצו ויש להתיישב בדבר עכ"ל של הרב י"ד המל"ך וא"ך לפי חלוק זה הגם דבבן פסק מור"ם דאין האב משעבד בנו עכ"ז לגבי הבת יכול זה הבעל לומר דהבת שאני דודאי ניחא לה בכל שהוא ומסתמא נתרצית למעשה אביה: ומה דאין אנו צריכים לכל זה דהא דין זה דאין האב יכול לשעבד את בנו דפסק מור"ם הוא מדברי המרדכ"י דפרק הנושא את האשה וחפשתי ומצאתי דמקור הוא נוביע מדברי מהר"ם בר ברוך ז"ל ודברי מהר"ם באו ברוחב בהגהו"ת מימוניו"ת לסדר נשים סכ"ח ושם היה המעשה שהאב התנה שלא במעמד הבן יעו"ש באורך וממנו נלמד ונשמע דכל שהוא במעמד הבן הוא חייב יע"ש והן הם הדברים שכתב הבאה"ט סנ"א סק"ג ז"ל אבל אם ידעינן דנתרצה הבן אפילו האב לא קנה בקנין מהני באמירה עכ"ל וא"ך ממנו יוצא לנדו"ד שכל מה שעשה האב הוא במעמד הבת דהא תנאי זה מתנים אותו בשעת השדוכין וכופלין אותו בעת הקנין של הכתובה ואח"ך נכתב בכתובה ונשנה בשעת הקדושין וכל אלה הדברים באו בחוט המשולש בבית אבי הכלה והכלה בבית אביה עין רואה ואוזן שומעת ולב שמח ודאי נשתעבדה למעשה אביה דאלו היו הדברים האלה בבן עצמו היה משתעביד כדאמרן מכ"ש בבת דכבר כתבנו יפה כח הבן מכח הבת עלה בידינו דנשתעבדה הבת לדור ע"פ ורצינו של הבעל: הן אמת דעלה על דעתי לומר דתנאי זה שהדירה תהיה לרצונו לא בא אלא נגד מה שכותבין בכתובות של המערב שמתנים בהם שלא יוציאנה ממדינה זו למדינה אחרת והטעם למה עושים תנאי זה הוא ליפוי כח האשה דהנה ידוע בעקר הדין דכל הישוב של חוצה לארץ הוא נחלק לכמה ארצות כגון ארץ מצרים וארץ תימן וכו' וקי"ל דאם נשא סתם הדין הוא שיכול להוציאה ממדינה למדינה באותו ארץ שנשא בו אבל לא יוציאנה ממדינה לכפר ואפילו מכפר למדינה משום דנוה היפה בודק לכך אינו יכול להוציאה אלא כדומה למקום הנשואין כל זה במוציא ממקום למקום שבאותו ארץ אבל אם בא להוציאה מארץ לארץ במחוז אחר אפילו ממדינה למדינה אינו יכול להוציאה זולת דוקא אם יהיה החתן מארץ אחרת אזי נשתנה הדין ויכול להוציאה אפילו ממדינה שנשא בה לכפר שבארץ אחרת שהוא מקומו וכ"ש שיכול להוציאה לכפר שבאותו ארץ שנשא בה האשה הואל והוא מקומו זה כלל העקרי השייך לדין יעויין כל זה באהע"ז סנ"ה יע"ש ולהכי נהגו בערי המערב להתנות על הבעל שלא יוציאנה ממדינה שנשא בה אלא על פיה ורצונה דאזי אין לו כח אפילו להוציאה ממדינה למדינה אחרת שבאותו ארץ וא"ך ועל דין זה נהגו לכתוב כך בערי המערב כן א"ך יצא לנו לומר דמה שנכתב בכתובה זו והדירה תהיה על פיו ורצונו לא בא תנאי זה אלא לומר דאין כתובה זו כדין כתובות המערב שהדירה תהיה לרצונה אלא ע"פ הדין ומה שנכתב עפו"ר היינו תהיה נדונית כד"ת דאם ירצה להוליכה לעירו הרשות בידו ועל זה נכתב תנאי זה להיות נדון כד"ת ועל כן אם באנו לפרש על פיו ורצונו הכתוב כאן היינו להיות נדון ע"פ הדין א"ך מצאני זכות לאשה עתה הפעם אחר שהלכה עמו לעירו וחזר והביאה לדאר לבידא וקבעו שם דירתם יש לה זכות לומר לדאר לבידא באו ושמה יהיו לעולמים וחילי הוא ממ"ש מור"ם באהע"ז סמ"ה ס"א משם הריב"ש ז"ל וז"ל היה דר עמה בעירו ולא מתדר ליה ונסע עמה לעירה דרך מקרה ולא איתדר ליה יכול לחזור ולהוציאה עכ"ל ודרך מקרה פירושו הוא מבואר בדברי הריב"ש שהביא לשונו הרב ב"ש סק"ח וז"ל מבואר בהריב"ש דיכול להוציאה לאיזה מקום שירצה דהא בעת שנעקר ממקומו מחמת גזירה היה בידו לקבוע דירתו באיזה מקום שהוא לכן אף שהיה דר עתה אח"ך במקום מולדתה יכול להוציאה משם ולקבוע דירתו באיזה