קרני רא"ם שפז

כדי למעט בתחבולות ובמחלוקת אבל בדיעבד או שהשעה עוברת או שטעה הסופר ולא ידע שצריך המלכת בדי"ץ ולא נמלך לא פסלינן לה אלא מדקדקים בה אם היא בנויה על דברי האמת דנין עליה דאמרינן לסהדי אלו בא להמלך היינו אומרים לו עשה והצל ואם היא בנויה על התוהו פסלינן לה וכו' יעו"ש בס' כר"ח ח"א סי' ק"י וא"כ מכל הני דכתיבנא קם דינא דמודעא זאת קיימת. הי"ז ט"ו לטבת ש"ש רמת"ה לפ"ק פה סאלי יע"ה והצוי"מ וימ"ן. כ"ד אני הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קצ"א. תשובה לעי"ת רבאט יע"ה השקפתי לטובה על המודעה והביטול שנעשה עליה ומה שנראה לי לפי האמת הוא רואה אנכי דמעקרא מודעה זאת הבל ואין בה מועיל ולא היתה צריכה בטול והוא ע"פ פסק הרמב"ם דפסק מר"ן בס' ר"ה ס"ב דפשרה דינה כמכר וכו' וא"כ הוא היתה מודעה צריך להיות בהכרת אונס דהיינו שידעו העדים שהיה לו לעמרם אונס מצד אהרן ולא סר מעליו האונס עד שעת הפשרה ואזי אמרינן דמסתמא מחמת אונס נתפשר עמו ולא בעינן שידעו שלא נתרצה בפשרה מחמת אונס והוא ע"פ מ"ש הסמ"ע סק"ז בפירוש דברי מר"ן יע"ש וא"כ בכאן דלא נזכר ולא נפקד שהיה לכה"ר עמרם שום אונם מודעה זאת כמאן דליתא דמי: הן אמת דדין זה דפשרה דינה כמכר לאו מלתא פסיקתא היא דכל פשרה דינה כמכר אלא דמצינו יש פשרה שאינה כמכר וכמו שבא הדבר בספרי האחרונים שהביאו סברת המבי"ט ז"ל וראיתי אותה בס' צרור החיים ד' צ"ט וז"ל פשרה שהיא כמכר לענין מודעה דוקא פשרה הבאה מחמת טענות דאינם יכולים להתברר בעדים ולידע הדין עם מי או שיש עסק שבועה ביניהם אבל פשרה הנעשית על דבר ברור מחילה נקראת עכ"ל וכן ראיתי בס' כרם חמר להרב מו"ד ז"ל סס"ט שכתב כן משם כנה"ג וז"ל פשרה הנעשית מרצון טוב של מלוה שלא על ידי תביעה וטענות מחילה מקרי ואין צריך קנין עכ"ל וכן נלע"ד לדקדק מדברי הסמ"ע ס"ק ט' מטעמא דיהיב למה פשרה דינה כמכר הוא משום דכל פשרה היא באה על ידי טענה וכו', ממנו נשמע דפשרה שאינה על ידי טענה מחילה נקראת ולא מכר יע"ש ועדיפא מזה מצינו אלבא דכמה פוסקים שכתבו דחלוק זה בפשרה מר"ן עצמו פסקו דהא מצינו להש"ך בס' כ"ה סק"ה שכתב וז"ל פשרה דינה כמכר עיין לעיל סי"ב סי"א מ"ש ובב"ח סט"ז מ"ש בזה עכל"ה ומצינו להרב פתחי תשובה שכתב דכוונת הש"ך ז"ל להקשות דברי מר"ן דכאן כתב דפשרה דינה כמכר ובעייא מודעה והכרת אונס ולעיל סי"ב סי"א כתב אם ראובן הפסיד את שמעון למוסרו אם לא יתן לו ממון שהיו דנים עליו ואין לו כח זכות בפי הדין ועשו פשרה בקנין ובטול מודעה יכול לחזור ע"כ משמע דאין צריך אפילו למסור מודעה וממילא בטילה זהו תוכן קושיית הש"ך ועל זה סיים ועיין בב"ח דכוונתו לתרץ דהכא בס' ר"ה איירי באחד שיש לו דין עם חבירו ואינו יודע אם יזכה אם לאו וכו' אבל בסי"ב איירי בדין הידוע שאין לראובן שום זכית כלל ודינו ברור אותה פשרה כמתנה וא"צ מודעה כלל וכן פירש הרב קצות החושן יעו"ש נמצינו למידין בין לדעת המבי"ט והרב כנה"ג והסמ"ע ואפי' מדברי מר"ן עצמו מוכח דיש פשרה שדינה כמתנה ואינה צריכה הכרת אונס אלא במודעה לבד סגייא: על כל פנים דקדקנו בפשרה זאת וראיתי אותה דזהו פשרה שדבר בה מר"ן דהוי דינה כמכר דהא מצינו כתוב בשטר המחילה שעשו ביניהם כתוב בו בזה"ל ואח"כ מכר הר' עמרם ה' לאהרן הנז' כל הפרקמטייא שי"ל בחנות בהקפה ולע"ע אחר עבור דו"ד וקטטות ומריבות הותווכו ביניהם לבטל הקשר ופרע הר"א להרע"ם דמי הסחורה עספ"א וקרענו הכתי' קבדי"ץ וכו' מאלה הדברים מוכח שהגיעו לדו"ד והיו טענות ביניהם גם לא היה הדבר יכיל להתברר גם ממה שהוצרכו להזכיר ומכר לו הפרקמטייא בהקפה והוצרכו להזכיר אח"כ הותווכו ופרע עספ"א משמע שהיתה הכחשה והוי עסק של שבועה ביניהם גם ממה שכתבנו וקרענו להם כתי' משמע שהיתה הפשרה והתווך על ידי אחרים ובזה ודאי בין לסברת הרב המבי"ט וכנה"ג והסמ"ע והפוסקים המחלקים בדברי מר"ן אלבא דכולהו פשרה זאת אין לך פשרה דהוי כמכר יותר מזה: וכעין זה ממש מצאתי ראיתי לרבינו מהריט"ץ ז"ל בס' קפ"ט בשאלה הבאה לפניו ביעקב שמת והניח אחריו ארבעה בנים ונשאר גדול האחים מתעסק בממון אביהם ושאר אחיו אח"כ היו תובעים אותו ליתן להם חשבון עזבון אביהם והיה דוחה אותם לך ושוב שלא יתן החשבון להם עד שיעשו לו פטורין וכן עשי הלכו ועשי מודעה על הפשרה שנתפשרו עמי ואח"כ הלכו ונתפ' עמו בבטול מודעה וכו' ואח"כ תבעו איתו לבטל הפשרה וכתב הרב דאותו מעשה פשרה דדינה כמכר הוי הואל ופשרו לתת כי"ך ולמחול בכו"ך ולא מקרייא מחילה יע"ש ונדו"ד דמי ממש לאותו נדון של הרב דגם כאן לא רצה עמרם לתובעו שמא יכפור לו בקרן דומייא דאחי ראובן דהתם לא רצו לכתוב שמא יכפור ועכ"ז חשיב לה פשרה כמכר וא"כ הואל וכן הוא מודעה זאת היתה צריכה להיות שיכירו העדים באונסו ועכשיו דלא הזכירו שהכירו באונסו כמאן דציתא דמי: הן אמת דהיה מקום כאן לומר אפילו היה כתוב במודעה זאת והכרנו אח"מ באונסו עכ"ז לא מהני והוא ע"פ מה שנמצא כתוב בקיצור התקנות השייך לחושן המשפט שקצר הרב הגדול מוהר"ר רפאל בירדוגי זלה"ה וז"ל פשט המנהג שכל מודעה שצריכה הכרת אונס צריכה שתהיה על ידי אחד מבדי"ץ שהם ידעו מהות האונס אם הוא מספיק לבטל המקח וכל. מודעה שצריכה אונס בלי המלכת הבדי"ץ אינה מודעה והויא כחרס בעלמא ע"כ וכן ראיתי דבר זה בספרי הפוסקים וחד מנייהו הוא הרב מאמר קדישין בס' ר"ה סקי"ד כתב וז"ל לכן נראה בענין תקנות שמסירת מודעה אינו מועיל רק לפני הרב התופש ישיבה ונכון הוא ע"כ וא"כ מן הראוי לא היה לנו להאריך במה שלא נמצא בו שהיתה מודעה זאת בלי הכרת אונס והוה דיי לנו הואל ולא נעשית בהמלכת רב ממונה הקהל הי"ו אלא דלזה מצאנו ארוכה ומרפא מדברי מורינו הרב יעבי"ץ זלה"ה שכתב דבמודעה הצריכה הכרת אונס דצריכה להיות ע"פ בדי"ץ אם השעה עוברת או שטעה