קרני רא"ם שפו

בברצלונא בצד התר גמור וכו' הרי לך דנדון של ברצלונא איירי בדומה לחכירי נרשאי דכמי בחכירי נרשאי היו מתחכמים שלא לצאת הקרקע מידם כך בברצלונא היו רוצים שלא למכור קרקעותם באופן שיהיה נאבד מידם ומה היו עושים היו עושים תחלה מכר גמור ואח"כ חוכרה לו ועל זה יקשה לך הרי לא דמי זה לענין חכירי נרשאי דעתידה הקרקע לחזור לידם לא כן כאן עשה מכר גמור והיאך דמה אותן לחכירי נרשאי אלא ודאי גם כאן אפי' היו עושים הלוקחים למוכרים הטבה איירי ואזי דמו: גם עיין להרב אחרון בספרו זכר נתן בח"ב אות ריש בענין הרבית משם פוסקים הראשונים להתר הרבית באופן שהוא נראה יש בו חשש רבית יותר מזה עם כל זה התירוהו הואל ושם מכירה עליה ולא שם הלואה יע"ש כי מצוי הוא: ודע ידידי אהובי דהענין זה של הריב"ש שהוא מותר והוא נדו"ד אפילו יהיה התנאי שהתנה עמו שיחכרנה לו היה תנאי זה בשעת מכירה עכ"ז מותר וכמו שבא הדבר מפורש בדברי הלבו"ש ז"ל אפע"פ שיתנה שיחכרנו לו אח"כ מיתר וכו' הרי לך דאפילו היה התנאי בשעת המכר עכ"ז הואל ואין שם הלואה מותר והגם דהריב"ש כתב בזה"ל והיא שמוכר לו ביתו תחלה ואח"כ חוכרה לו וכו' וגם ראיתי להטו"ז סק"ה שכתב וז"ל ופשוט הוא גם שצריך שיקנה הלוקח הבית תחלה בקנין גמור כדרך שהמכירה נקנית בעלמא דאל"ך הוי כהלואה ואסור כן נ"ל עכ"ל אל תטעה לומר דכוונתם היא שיהיה הקנין תחלה ואח"כ ישכרנה אבל אם יהיה התנאי שעת מכר אסור ויהיה זה הפך דברי הלבו"ש זה אינו דהא דברי הריב"ש הם קאי על חכירי נרשאי האמור בש"ס ושם בשהיה הדבר בתנאי איירי ועל זה סיים הריב"ש שבברצלונא היו עושים דרך התר גמור וכו' כמש"ל משמע דכמו שנראה מפשטא דשמעתא דבחכירי נרשאה היו עושים הכל בבת אחת כדאמר שם בגמרא שהיו כותבין פלוני משכן ארעא לפלוני והדר חכרה מניה ועל זה הקשה אימת קנייה דאקנייה נהליה וכו' משמע שהיו עושים הכל בבת אחת ועל כיוצא בזה כתב הריב"ש דבברצלונא וכו' משמע דבברצלונא היו עושים בבת אחת ועכ"ז הוא דרך מכר מותר וא"כ מוכרח לומר דכוונת הריב"ש והטו"ז שכתבו דיעשה המכר תחלה לאו לאפוקי אם היה התנאי בשעת מכירה אתו אלא כוונתם היא לומר דהלוקח צריך שיעשה קנין גמור כדרך קנין דעלמא ואם לא עשה ק"ג הוי הלואה ואסור הואל ולא נקנה לגמרי הלואה הוי ואסור וכן בא הדבר מפורש יותר בה' חוות דעת ז"ל וז"ל ופשוט דגם כאן צריך שיקנה הלוקח בק"ג הבית כדרך שהשכירות נקנה דאל"ך הו"ל הלואה ואסור ע"כ הרי הקפידה היא על הקנין וכשיהיה הקנין גמור אפילו יהיה תנאי בשעת מכר לא אכפת. זהו הנלע"ד ותו לא מדי כ"ד החותם בסדר לאברהם למקנה כאן שנה אסת"ר חוט של חסד משוך עליה וצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ק"צ. בא לפני שטר מידעא שהיה כתוב בזה"ל איך שבא לפנינו הר' אליעזר ן' סוסאן ואמ"ל הלא תדעו שיש לי חיב בע"פ נגד האשה פריחה אלערבייא וכשאני הולך לתובעה שתפרע לי מה שבידה היא פושטת את הרגל וכוונתה היא כדי להרחיב לה איזה זמן וע"ז באתי לגלות דעתי לפניכם שאני רוצה להוליכה לפני העדים שתודה לי לפניהם בשטר ונרווח לה הזמן וע"ז אני מגלה דעתי לפניכם שכל פשרה או הרחבת זמן שאעשה לה הרי הוא בטל ומבוטל שאין כוונתי אלא להוציא בולעה מפיה וכו' ביופי ובתקון שטר מודעא אלא שלא היה כתיב במודעה זאת הכרת אונס גם לא היה כתוב בה שהמודעה היתה בהמלכת בדי"ץ ע"כ: תשובה לדעתי נראה פשוט דבהרחבת הזמן דינה כמחילה ואינה צריכה הכרת אונס וכמ"ש מר"ן בסי' נ"ה דבמחילה דינה כמתנה וכמו דבמתנה בגילוי בעלמא מהני גם מחילה ג"ד בעלמא מהני והרחבת הזמן נמי דין מחילה יש לה שמוחל בה פלוני ולא יתבע חובו בו ומה גם דאפילו חשבינן לה לדין פשרה הואל והיא פושטת לו את הרגל וע"ז הוצרך להתוותך עמה כדי שלא יתבע אותה כי אם על זמן פלוני וממילא נימא הואל ולא כתבו העדים שהכירו באונסו לא מהני עכ"ז בנדו"ד מהני דהא פשרא זאת לא היתה ע"י בדי"ץ או ע"י פשרנים אלא שהלך בינו לבינה והתוותכו וא"כ פשרה זאת מחילה יש לה דהא מצאנו להרב המבי"ט שכתב וז"ל פשרה שהיא כמכר לענין מודעא דוקא פשרה הבאה מחמת מעות דאינה יכולה להתברר ולידע הדין עם מי או שיש עסק שבועה ביניהם אבל הדין ברור מחילה נקראת עכ"ד המבי"ט והובאו דבריו בס' צרור החיים דף צ"ט א"כ הרי לפניך דכל זמן שלא היו הטענות על תביעות כאלו דין מחילה יש לה וא"כ בנדו"ד הואל ולא הגיעו לידע אם יהיה ביניהם טענות מוכחשות אם לאו אלא הלכו ונתפשרו ביניהם בודאי דין מחילה יש לפשרה זאת וכן ראיתי הדבר מפורש בדברי כנה"ג הובאו דבריו בס' כר"ח ח"א סי' ס"ט וז"ל כתב כנה"ג סי"ב וז"ל פשרה הנעשית מרצון טוב המלוה שלא ע"י תביעה וטעות מחילה מקרי ואין צריך קנין עכ"ל א"כ הרי לפניך מפורש יוצא דנדו"ד שלא באו כלל לב"ד אלא הלך אליעזר הנז' והתוותך עם האשה בינו לבינה בודאי דדין מחילה יש לה והואל ודין מחילה יש לה א"כ אפי' לא כתיבה במודעא זאת הכרת אונס מודעא זאת בתוקפה קיימת דבמחילה אינה צריכה הכרת אונס והגם שאין כתוב בה ג"כ שהיא בהמלכת בדי"ץ פשוט דאינה מעכבת דהגם שמצינו למהרר"פ בירדוגו זצוק"ל שכתב בקיצור התקנות והביא דבריו מי"ד נר"ו בס' התקנות דף ל"ו ע"ב דכל מודעה שלא היתה בהמלכת בדי"ץ אינה מודעה הרי בתקנה עצמה פירשו דבריהם דצריך שתהיה על ידי הבדי"ץ שהם ידעו האונס ויתבטל המקח וכו' הרי לפניך דלא הצריכו המלכת בדי"ץ אלא במודעה הצריכה להכרת אונס אבל במודעה דמחילה כגון דא בודאי דאינה צריכה הכרת אונס דלענין מאי מלכו בב"ד בודאי דלא צריך ועדיפא מזה מצאנו ראינו להרב מורינו יעבי"ץ זלה"ה שכתב וז"ל הא דבמודעא צריך המלכת בדי"ץ היינו לכתחילה