קרני רא"ם שפה

סימן קפ"ט. לעי"ת רבאט יע"ה למעלת הרב וכו'. ראיתי לידידי מה שהוקשה לו על מה שנהגו למכור קרקע בהטבה ולחזור ולשוכרה למוכר ביותר מדמי שוויה למה לא אסרו מדין הערמת רבית כדין המשכנתא. אלה היו דברי דוד פה חכם חן: ועל זה תמיהא לי לדעת רו"ם שבא לדון מכר בהטבה ומשכנתא בגזירה שוה למה לא נסתפק בדעדיפא מזה אפילו בשוכרה לו בכדי שוויה לא יהיה מותר כי אם על ידי הפסקת שוכר כדין משכ' כידוע לכת"ר: אלא דמוכרחים לומר דלא ראי זה כראי זה דמשכנתא לא נסתלק ממנה ועדיין שמה דמרה עלה דסו"ס עתידה לחזור ליד הבעלים ולא הויא כי אם הלואה על כן אין להתיר כי אם באופן שלא יהיה נכר שם הערמת רבית כלל אבל במוכר קרקע בהטבה שנסתלק ממנה שם הבעלים הואל ונמכרה לחלוטין ומה שעושים ההטבה הוא מצד הטבת החסד אחר שנחלט המכר ביד הלוקח כותב לו שנתחסר עמו וכו' הלאו הכי אם יהיה המכר בתנאי קודם המכר או אחריו לא מהני כלל וכמ"ש הש"ע יור"ד סקפ"ד ס"ב ובחומ"ש סר"ז ס"ה וס"ו ובסמ"ע שם יע"ש דמשם באירה שצריך שיהיה המכר בלי שום תנאי ואח"כ הלוקח יעשה מה שלבו חפץ א"כ הואל ועקר המכירה היא כשאר מכירות אפילו יחזור וישכור אותה לו בלי העמדת שוכר וגם יותר מכדי שוויה אין כאן חשש רבית. וחלוק זה בין משכנתא למוכר הרי הוא מפורש יוצא מדברי הריב"ש שהביא הרב"י ביור"ד סקס"ד ששם אחר שכתב הרב"י סברת הפוסקים בדין חכירי נרשאי והעלה לבסוף דאף במשכנתא דסורא הוי אב"ר הוסיף עוד וכתב וז"ל וכתב עוד הריב"ש בברצלונא נוהגים לעשות בענין שהוא מותר לגמרי והוא שמוכר לו ביתו לגמרי תחילה בסך ידוע לחלוטין ואח"כ מוכרה לו ע"כ ודברי הריב"ש אלו פסקם מר"ן בש"ע יור"ד קס"ד ס"ג יע"ש הרי ברור לך שהדבר שאסור במשכנתא הוי במכר התר גמור ובודאי דהדבר מוכרע ממקומו כדאמר בגמרא התם הלואה הכא זביני: ואל תשיבני לומר דאין ראיה כ"ך מדברי הריב"ש דאיכא למימר דלא דבר הריב"ש אלא במי שלא חזר ועשה הטבה על המכר אלא מכר לדורות עולם אבל בכגון נדו"ד שחזר ועשה שטר הטבה עדיין ספק כת"ר נקיט ואתי זה אינו חדא דהואל וביררתי לך דדין ההטבה צריך שלא יהיה שום תנאי בשעת המכר א"כ באותה שעה הרי שם ההטבה בל יזכר ובל יפקד וא"כ היינו דינא דהריב"ש דפסק הש"ע כדאמרן וא"כ מותר גמור אפילו להתנות הלוקח על המוכר מצריך לחזור ולחוכרה ממנו כדבעי למימר לקמן וא"כ הואל והמכר היה בסתם והכל מותר מאי הוי אם אח"כ הטיב חסדו עמו ועשה לו הטבה על הקרקע אין כאן שום איסור מאי אמרת הואל ועינינו רואות שאחר יום או יומים חזר ועשה לו הטבה אגלאי מילתא למפרע דלשם כך נתכוונו מעיקרא ואסור א"כ לפי סברא זו בטלת ועקרת כל הטבות שבעולם אלא דמוכרחים לומר דהכי קי"ל כמ"ש הרב טקר"י הד"ט משם הפוסקים דבשעת המכר לא יזכירו שום תנאי אלא יניח המוכר הדבר על אמונתו של הלוקח שאח"כ אם ירצה יכתוב לו ההטבה הרי לך כל שלא היה תנאי מעיקרא על ההטבה והניחו הדבר בסתם הגם שנעשית ההטבה אח"כ לא אמרינן אגלאי מילתא וא"כ הואל והמכר נעשה כדין א"כ היינו דינא דהריב"ש דדרך מכר הכל מיתר והגם שנעשית ההטבה אח"כ לא אכפת דזה ענין וזה ענין: וכן יש להביא ראיה מדברי הלבו"ש והטו"ז דדינא דהריב"ש הוא אפילו יעשה הלוקח למוכר הטבה לא אכפת לן דהא מצינו להטו"ז ביור"ד סקס"ד סק"ה נתן טעם לפסק הש"ע שהוא מדברי הריב"ש הנז' וכתב הטו"ז הטעם כיון שגוף הבית מכור לו לגמרי והוא גדול באדנות הבית לעולם יותר מן השוכר ממנו וכו' (מלת לעולם היא נמשכת עס מלת יותר) ופירוש דבריו של הטו"ז פשוטים דכוונתו לומר הואל ולעולם הלוקח הוא גדול האדנות יותר מן השוכר הואל והוא מכר גמור בידו אין כאן שום איסור דבשלמא במשכנתא אין לו כח ואדנות בקרקע יותר מן הבטלים הואל ואינו אלא משכונא אבל זה שיש לו אדנות הואל ושם לוקח עליו מותר א"כ על פי טעם זה אפילו יהיה למוכר הטבה על הלוקח על כל פנים הרי הלוקח יש לו שם אדנות יותר ומיגרע גרע כח המוכר דכמה ספיקות יש לו אם עתידה לחזור או לו לכן שם הלוקח הוא שעליה ולא דמי למשכונא: ועדיפא מזה לפי טעם הלבו"ש דיהב לפסק זה של הריב"ש שכתב הלבו"ש וז"ל אבל דרך מכירת חלוטין מותר כיצד מותר למכור שדהו וכו' וחוזר וחוכרו ממנו אפע"פ שמתנה עמו שיחזור ויחכרנו לו אח"כ מותר דבתורת מכר גמור אין שייך בו רבית שאין רבית אלא הבא דרך הלואה עכ"ל הרי מטעם זה מבורר כל שאין כאן שם הלואה בעולם אין כאן איסור ולא דמי כלל למשכונא א"כ מאי אכפת אם עשה לו ההטבה הואל ואין כאן שם הלואה מותר: ועדיפא מזה היה נראה לי לעשות הכרחים מדברי הריב"ש דגם הוא דבר במעשה דההתר שהיו עושים בברצלונא דודאי איירי בשהיה הלוקח עושה למוכר הטבה דבר דאל"ך פשיטא מה חדש לנו הריב"ש אם יהיה המכר באופן שאין עושה לו הטבה כלל זה דבר פשוט ובודאי מותר ואין צריך להשמיענו אלא ודאי בשהיו עושים אח"כ הטבה מיירי: גם יש להכריח כן במעשה דברצלונא בשהיו עושים הטבה איירי מדמייתי איתו ענין דברצלונא על אותו דחכירי נרשאי דהא התם אחר שהסיק להלכה דאופן חכירי נרשאי יש בו חשש רבית אפילו במשכנתא דסורייא על זה סיים והריב"ש כתב דבברצלונא היו עושים על צד התר גמור דהיינו שהיה מוכר ביתו תחילה בסך ידוע ואח"כ חוכרה לו וכו' מזה נראה דכוונתו לומר דאותו ענין שהיו חכירי נרשאי מתחכמים לעשות כשהיו צריכים למעות ולא היו רוצים למכור שדותיהם כי צריכים הם למחיתם מה היו עושים משכירים אותם לאחרים לזמן ארוך ולוקחים המעות לרצונם והיו חוזרים בעלי הקרקע וחוכרים השדות מיד מי שממושכן בידו הרי שם מיירי באופן שאין בעלי הקרקע רוצים לצאת מידם הקרקע שלהם לכן היו מתחכמים לעשות כך ועל זה כתב הריב"ש דחכמה זו היו עושים איתה