קרני רא"ם שפג

לכתוב שטר מכר ללוה מטעם זה יכול המוכר למכור אפילו קודם שיפדה הגם שלבי מהסס עכ"ז מי ישיבנו ודו"ק וצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קפ"ח. לעיר רבאט יע"ה שאלה על מי שמכר קרקע בהטבה והקרקע שוה יותר מדמי המכר ובא הבע"ח של המכר לתבוע לגבות מהיתרון והלוקח טוען כי הוא לקח משנים ואין כח ביד אחד להוציא חלק אחד דוקא וזה הבע"ח אינו נושה כי אם באחד עוד הוסיף לטעון כי כבר מחלו לו בהטבה יומ"ץ: תשובה ראיתי מה שנסתפק ידידי בבע"ח זה המאוחר שבא לגבות הכח שנשאר לאלמנה זו מכח ההטבה בקרקע וידידי תחלת דברות קודשו נטתה דעתו לזכות ללוקח ממה ששלטו מאורות עיניו בס' בני חיי בטאהע"ז ס"ק ושם שם נמצא דהדבר במחלוקת שנוי דלהמבי"ט הב"ח המאוחר מוציא מיד הלוקח ובתוך דברי המבי"ט רמז שיש מי שחולק וסובר שההטבה אינה נכנסת תחת השעבוד והרב בני חי"י בסיום דבריו סיים דמידי פלוגתא לא נפקא ומזה ידידי רצה לזכות ללוקח המוחזק דע ידידי דתחלה וראש צריך לדעת מאי דשויא קרקע זו יותר מדמי מכירתה האי עודף מאיזה זמן נתהוה אם משעת המכר עצמו שמכרו האשה ובניה ידעו דקרקע זו שויא יותר מדמי מכר זה אך הואל ודעתם היה לחזור ולפדותה על זה סמכו למוכרה בפחות מדמיה כמו שעושים כמה בנ"א מעשים בכל יום או לא כן הוא אלא ביום הראשון מכרו אותה בשוויה ואח"כ הוקרה על כן צריך חקירה היאך היה המעשה דהנה ראיתי בס' גו"א זלה"ה שהביא דברי הרב זכות אבות דף נ"ב שנסתפק בקרקע ששמו ב"ד למוקדם ואח"כ הוקרה אי מצי בע"ח מאוחר להוציא מיד המוקדם כדי לזכות הוא ביתרון ועל זה הרב עלה ונסתפק ופשוט דיכול לסלק ומכלל ראיותיו הביא דברי הרב המבי"ט הנז' דס"ל דבע"ח מוציא מיד הלוקח בהטבה יעו"ש והרב הנז' דחה ראיותיו ועל מה שהביא דברי המבי"ט לראיה דחה וכתב ז"ל והראיה שהביא מדברי המבי"ט הרואה דברי המבי"ט במקורן יביט בעין יפה החלוק דשאני התם דאיירי שהיתה שוה בשעת המכר יותר ממ"ה פרחים אלא דהוצרך למזונות ומכרה בכ"ה פרחים וסומך על ההטבה וכו' ועל זה השיב בשטר הטבה שהיה ביד המוכר נשתעבד לבע"ח כמו כל שטרי חובות שהרי מודה הקונה שיש למוכר חלק בבית מה שעולה יותר משויו וכו' אבל בשמו ב"ד דלא נשאר שום שיור איכא למימר לא וכו' ואף אם אח"כ נתוסף בשומתה שהוקרה מהיכן נפק"ל שיעמוד בע"ח בחריקיה לפדותה לקחת יתרון המחודש והרי זה דומה למ"ש הטוען שהביא המבי"ט דהטבה אינה נכנסת תחת שעבוד הבע"ח אלא דהרב שם סתר זה אה"ן בנדון דידיה דהוא יתרון דניכר בעולם בשעת מכירה משא"ך בנדו"ן דשומא הדרא דלא נשתייר שום יתרון וכו' עכל"ה א"כ על פי הדברים האלה דאם היוקר הזה נתהוה אחר המכר אפי' הרב המבי"ט מודה דלא נשתעבד כלל לבע"ח: אך אם היתרון הוא מיום הראשון בזה הוא שנפל מחלוקת בין המבי"ט ובין הטוען כנגדו שרמז רב המבי"ט בדבריו וראיתי להידיד שנטתה דעתו שלא להוציא מהלוקח המוחזק הואל והרב בני חיי כתב דמידי פליגתא לא נפקא לדידי צעיר אנכי לבי מהסס בזה הואל ומצינו לרבותינו האחרונים נטתה דעתם לפסוק כהרב המבי"ט אליהם שומעין שהרי הרב זכות אבות הביא ראיה מדברי המבי"ט ולא זכר שר דברי החולק גם הרב גו"א ז"ל שדחה דבריו הוצרך לחלק דשאני נדון המבי"ט מנדון שומה הדרא וגם הוא לא דחה מכח דברי המבי"ט יש עליהם חולקים מכאן נראה דדעתם נוטה לפסוק כדברי המבי"ט הואל ורבני בני מערבא כך נוטה דעתם ואחרון אחרון חביב כמ"ש הכלל בידינו עיין בחומ"ש סכ"ה ובכנה"ג: גם מה שרצה כת"ר לזכות ללוקח מכח שיכול לומר אני לא הטבתי חסדי אלא כאשר יביאו לי האלמנה והיורשים כל הסך וגו' אבל אם במציאות האלמנה לבדה היתה באה לפדות מחצית אינה יכולה וכו' דדמי זה למשכונה שאינה נפדת לחצאין וכו' גם לענ"ד מעיקרא כך נטתה דעתי אך ומה אעשה נגד הרה"ג המלאך רב זלה"ה בספר משי"ש ח"ב סקנ"ט שכתב ז"ל אף דקי"ל אינה נפדת לחצאין אם הממשכנים שנים או שלשה כל אחד יכול לפדות חלקו אך צריך לפדות כל חלקו אבל אם ירשו מאביהם לא יפדו אלא כולם עכ"ל א"כ בנדו"ד שמכרו האלמנה ובניה נראה דלעת הפדייה כל אחד יכול לפדות חלקו הגם דכאן מרצונו הטוב הטיב חסדו בודאי אין לחלק בינו למשכונה דסברא אחת להם וא"כ על פי הדברים האלה נראה דיכול לכפות ללוקח להחזיר לו חלק האלמנה משום דהוי כאלו כל אחד מכר חלקו לבדו מכ"ש אם ירצה המלוה הזה לשלם ללוקח כל דמי המכר ולקחת לו הכל בשוויה של עכשיו בודאי שאינו יכול הלוקח לעכב על חלק האלמנה אלא נחזי מאי דעתיה אם ירצה להניח בידו חלק היורשים הואל ויש לו זכות בו כמ"ש כת"ר בודאי דאין להוציאו מידו ואם אמור יאמר שאין רצונו להשאיר בידו מחצה דרצונו הוא בקרקע שלם ולא במחצה הרי הבע"ח רוצה לקחת את כל ארצו מידו וא"כ הרי הטיב חסדו הבע"ח הזה עם הלוקח לפי דעת הרה"ג מוהר"ר ר"ב ז"ל הנז' דס"ל דשנים שמשכנו יכול כל אחד לפדות חלקו וא"כ ממנו נלמד לכאן דבע"ח של האשה יכול להוציא חלקה דוקא כדי לגבות מהיתרון שבו: ומה גם לפי קוצר דעתי אפילו אי לא הוה מצינן סברת הרה"ג משי"ש הנז' שהוא אילן גדול לסמוך עליו עכ"ז לק"ד הייתי דן כאן מסברא ומילתא בטעמא דהואל ולדעת הרב המבי"ט דרצונינו לפסוק כוותיה ס"ל דהוי כאלו נשאר לאלמנה חלק בקרקע ומשועבד היא לבע"ח א"כ היאך נגריע כחו של בע"ח מכח טענה שקנה חלק האלמנה בצירוף חלק היורשים אלא מעתה שני אחים שמכרו קרקע שירשו מאביהם ואח"כ יצא שט"ח על אחד מהם מוקדם למכירת קרקע דדינו הוא שיטרוף חלק אחד האם יאמר המוכר אני לא לקחתי כי אם הקרקע בצירוף והואל ואין אתה יכול לטרוף חלק האח השני גם החלק של זה הבע"ח אין אתה יכול לטרוף שהרי לא לקחתי כי אם שניהם יחד ונדו"ד שוים הם לדעת הרב המבי"ט לפי מה שפירשנו דלא