קרני רא"ם שפב

שקורין אלגלסא כשהיה טוען השוכר שלא יפרע לבעל החזקה כי אם רביע השכירות כי הוא שכר שלשה רבעים או יעשה גוד או אגוד שאין יכול לעשות השוכר עמו גוד או אגוד עכ"ל הרי לפניך דהאלגלסא דין חזקה יש לה ויש לה כח לחול עליה הקנין אלא דמטעמים הנז"ל מכח כל אחד ואחד דיי והותיר לזכות האלמנה הנז' וצוי"מ וימ"ן. הצב"י רפאל אנקאווא סי"ט סימן קפ"ז. תשובה לראר לבידא יע"ה שאלה ראובן מכר לשמעון חצר בהטבה על איזה זמן בתוך הזמן אם יביא לו מעותיו יחזיר לו חצירו והן היום עודינו בתוך הזמן שיכול לפדות שלח המוכר לקונה ואמר לו החצר שלי המכורה בידיך בהטבה יש אדם שנותן לי בה סך רב ואם תרצה אתה לקחת אותה בסך זה הנה מה טוב וזה הלוקח לא אשגח בדברי המוכר יען כי חשב כי זה שקר שאין מי שיתן סך כזה ועל זה לא חש להשיבו וכשראה זה המוכר שלא חש להשיבו הלך ומכרה ללוי בסך רב יען זה המוכר סמך הואל ויש לו זמן לפדות על ידי הטבה הרי חשיבה כאלו היא שלו ועל זה סמך למכור עוד זה הפעם ועתה בא לוקח שני להוציא מלוקח ראשון מהו הדין ושכמ"ה: השקפתי על מה שבא כתוב בלשון השאלה בזה"ל שמכר לו על איזה זמן ובתוך הזמן אם יביא לו מעותיו אפי' מהיום יחזיר לו חצירו וכו' מלשון זה שבא כתוב שמכר לו בהטבה וכו' נראה דעיקר המכר מעיקרא היה על תנאי דהיינו מכר לו כדי שיהיה רשות למוכר לפדות מהיום של המכר עד זמן פלוני ואם האמת הכי הוא כמו שמורה לשון השאלה א"כ הטבה זו יש כאן מקום לומר רעועה היא הואל ולא קצבו זמן שלא יוכל לפדות מיום המכירה עד זמן פלוני והדבר סובל אריכות אך אין לנו לטרוח במה שלא נשאלנו עליו ואין לנו לעת עתה להשיב אלא על מה שבא כתוב בשאלה אם יש ממש במכר זה השני או לא: תשובה על זה הוא דע וראה שתקון ההטבות הוא מורכב על שני אופנים האופן הראשון נתבאר בדברי מהריט"ץ בסו"ס קפ"ז שכתב וז"ל עלה בידינו ממה שבארנו שצריך לדקדק בכל שטרי ההטבות שכותבים הסופרים לכתוב הטיב חסדו הקונה וחי"ע בק"ג לחזור ולמוכרה לו כשיתן לו מעותיו שאם אינו מזכיר לשון חיוב באנו לספק קנין דברים ולכך צריך להזכיר לשין חיוב ובהכי אתי שפיר לקיים חיובו עכ"ל מהריט"ץ ובדרך זו הלך רבינו יעבי"ץ זלה"ה בסדורו לעט סופר וכן כתב הרב תוש"י שזו היא סברת מהר"א ן' ששון זלה"ה וא"כ אם תהיה הטבה זו שכתב שמעון לראובן היא באופן זה פשוט דאין מכר השני שוה לכלום שהרי כל שלא חזר וכתב שמעון לראובן שטר מכר על האי קרקע אפילו נתן לו המעות עדיין לא זכה ראובן וא"כ הרי מכר שמכר ראובן בטל ומבוטל הוא דאין מקנה אדם לחבירו דבר שאינו ברשותו והדר דינא דידן שדה זו לכשאקחנה תהיה קנויה לך לא קנה האמור בסי' רי"א ובמפרשיו ובטו"ז סר"ט סי"ח יע"ש כי לא באנו אלא בריש אמיר ופשוט שאין כאן מכר בלל דהוי מוכר דבר שאינו שלו: אלא אפילו תהיה הטבה זו כתובה באופן שהביאה הכנה"ג ושאר פוסקים ועד אחורן הרה"ג כמוהריב"ו ז"ל בלקוטיו ז"ל דצריך לכתוב שנטל קש"מ הלוקח והוהו"ג שאם יביא לו המוכר המעות מהיום ועד יום פלוני שמוכר לו קרקע הנז' גוף מהיום ופירות ליום שיביא לו יע"ש גם באופן זה המכר בטל מטעם הנז"ל דאין אדם מקנה דבר שאינו שלו דהא כל זמן שלא נתן המעות עדיין לא נקנה לו לא גוף ולא הפירות וא"כ מה מכירה מכר לו ראובן זה ללוי כל זמן שלא מסר עדיין דמי המכר ביד שמעון פשוט דאין במכירתו כלום: ואין זה ענין מחלוקת הפוסקים בשוכר קרקע לזמן וחזר ומכרה תוך הזמן אי הויא מכירה או לא דלא מבעייא לסברת מהרשד"ם וסיעת מרחמוהי דס"ל דאפילו באופן זה לא הוי מכירה מכ"ש בנדו"ד דלא הוי מכירה אלא אפי' לסברת רוב הפוסקים החולקים על מהרשד"ם ומר"ן אף עמהם דסברתו ערוכה בס' שי"ב ס"א יע"ש דס"ל דבשוכר קרקע לזמן ומכרה דהויא מכירה עכ"ז בנדו"ד לא נגע ולא פגע לאותו דין דבשלמא בשוכר קרקע דעדיין שם בעליה עליה והיא עדיין שלו ובכלות הזמן הדרא ארעא למרה בזה הוא דאמרו מר"ן ושאר הפוסקים דמכירתו מכירה והוי מוכר דבר שהוא שלו וברשותו אבל בנדו"ד דמכורה היא ביד שמעון ולא הוי שם בעליה עליה ואינה עתידה לחזור מצד עצמה אם לא פדאה בודאי דלא חשיבה כלל דידיה והוי כמוכר דבר שאינו שלו: ואין לומר דהואל ואם יהיה למוכר זה מעות וירצה לפדותה יכול לפדותה א"כ חשבינן ליה כאלו היא פדויה ועומדת וברשותו זה אינו דכבר כתוב אצלינו באורך משם הפוסקים והש"ע דבמקום דצריך לתת מעות לא אמרינן הואל יעויין פרט זה באורך לעיל בתשובה סר"ח דמשם באירה לנדו"ד דלא אמרינן הואל ויכול לפדותה במעות הוי כאלו פדויה וא"כ מכירתו זאת שמכר ראובן ללוקח שני מגן שויא ופשוט: שוב ראיתי להכנה"ג סרי"א הגה"ט אות יו"ד י"א שכתב ז"ל המוכר קרקע לראובן קנין גמור אלא שהקונה הטיב חסדו להחזיר לו הבית אחר זמן, ובתוך הזמן מכר הבית אינו מכור מהראנ"ח ס"א סק"ז יע"ש א"כ הרי הדבר מפורש: ואם באנו כאן לומר דאופן המכר שמכר הוא שראובן זה מכר כל כח וזכות שיש לו בשטר הטבה גם בזה הבל ורעות רוח שהרי הדבר מפורש יוצא מדברי הרב משחד"ר הביא דבריו הרב אשר לשלמה בליקוטיו דבשטר הטבה לא מהני מכר כלל יע"ש בס' משחד"ר מילתא בטעמא אין כאן מקום להאריך יען כי לא באנו כאן בכל דבר כי אם בריש אמיר לדרישת השואל שהוא נח"ץ עלי דרך: שוב בא לידי ספר משכנות הרועים וראיתי לו במערכת הטבה אות ל"ה שכתב מענין זה באורך ומסקנתו היא דבשטר הטבה שכתוב שם שהטיב חסדו לפדות בכל זמן שירצה אזי בעת פדייה אין צריך הלוקח לכתוב שום שטר לפודה והואל ואין צריך המלוה