קרני רא"ם שפא

הוא בהטבה שעשה הלוקח למוכר ועכ"ז. אסיק שם דבעינן שיכתוב לשון חיוב וכן ג"כ מדוקדק מדברי רבותינו מסדרי ע"ש שכתב בזה"ל צריך לדקדק בשטרי ההטבות הנהוגות אחר המכירה שיכתוב וכו' וכבר גם חו"ר רבאט יצ"ו הביאו ראיה לזה מדברי הכנה"ג יעו"ש א"כ הרי ביררנו דשטר ההטבה צריך להיות באופן אחד משני האופנים שזכרנו כדי לצאת מקנין דברים: והנה הטבה זאת אשר עליה אנו דנים לפי הלשון המועתק בשאלה לפנינו לא נמצא בה לא לשון חיוב ולא לשון מעכשיו א"כ אין לו על מי להשען ופשוט דבטל הוא גם אין לחלוק ולומר דעד כאן לא הוצרך רבינו מהריט"ץ ומהרש"ך לומר דצריך לכתוב בלשון חיוב ושאר פוסקים מצריכים מלת מעכשיו אלא בשטר הטבה שאינו כתוב בו שהיה הדבר בשח"ך אבל בנדו"ד שהוא בקוש"ח נימא דנתקיים הקנין מכח השבועה וכמ"ש מר"ן באהע"ז סי"ט וז"ל נדר ושבועה ותקיעת כף מהני אף באסמכתא ע"כ וכתב שם הסמ"ע סקנ"ג דלסברת מר"ן פשוט הוא דאם היתה השבועה והנדר בקנין דמהני דלא מצי למישאל על שבועתו וגם יורשיו אחריו צריכים לקיים שבועתו וא"כ גם כאן הרי הדבר בקנין ושבועה כמ"ש בשאלה וקבל בקוש"ח וא"כ נימא דחייב הוא ויורשיו לקיים שבועתו: הרי מצינו להסמ"ע שם שמחלק בין קנין אסמכתא שהוא דבר שיש לו על מי יחול הקנין אלא שהוא אסמכתא לכך אתייא ש"ח ומבטלת האסמכתא ומעמדת הקנין ובין דבר שהוא אינו נקנה בקנין מצד עצמו כגון דבר שאין הקנין מועיל בו שאין לו על מי יחול גם השבועה לא מהנייא בו לעשות בו קנין אלא אם נשאל על שבועתו או אם מת אין בניו אחריו מחויבים לקיים שבועת אביהם וכמ"ש מור"ם בסי' ר"ט ס"ד וא"כ גם כאן דאין כאן כי אם קנין דברים ואין לקנין זה על מי יחול בודאי אפילו יצרף עמו שח"ך אפי"ה אין השבועה משוה אותו קנין גמור ואם נשאל או אם מת אין בניו מחויבי' לקיים שבועתו דהא דין זה דקנין דברים אין מועיל בו שום דבר אלא אם יהיה בו מעכשיו דחזר הקנין על גוף הדבר או בלשון חיוב ואזי חייב וכמ"ש ואם לא היה שום תיקון מהני תרי אין מועיל בו שום קנין אפילו יהיה בבד"ח דהא אין לו על מי יחול הקנין וא"כ הדר דינו כדבר שלא בא לעולם דכתב שם הסמ"ע דגריעותא דידיה הוא דלא מהני ביה בב"ד חשוב הואל ואין לו על מי יחול הקנין וא"כ גם כאן אם נשאל או מת אין מחויבים לקיים שבועתו ועיין מהריט"ץ שכתב בפשיטות דדבר שלבל"ע או קנין דברים בחדא מחתא נינהו ואין הקנין מועיל בהם כלום וכ"ז לא הוצרכנו אלא לסברת הסמ"ע ולרווחה דמילתא דהא מצינו להרב"ח והטו"ז והש"ך דפליגי על הסמ"ע וס"ל דאפי' בדין אסמכתא אם יהיה בקוש"ח יכול לישאל על נדרו וכו': גם אין להשתבש ולו' דהואל וכתב בשטר ההטבה הע"ע בקש"מ וכו' ומלת בקש"מ היינו בקנין שלם מעכשיו א"כ נימא הרי נתחייב למוכר במעכשיו זה לא יועיל ולא יציל שהרי כתב הרב משח"א דרבותא בסי' רמ"ב וז"ל כיוצא בזה כתב הרב משאת משה על צוואה שכתוב בה הוו עלי עדים וקנו מידי קג"מ וכתבו בכל לשון של זכות ויפוי כח לנכדי הנערים נדרשנו לבקשתו ויתן יד וקנינו מניה ק"ג וכו' וכתב על צוואה זאת ואין לרפאות שבר זה דהא ממ"ש בצוואה וקנינו מניה בלשון מעכשיו וכו' דהא בדותא היא וכו' דלהאי לישנא דמעכשיו דאמרי סהדי מה יועיל לדידיה דנותן עכ"ל הרי לך דאפילו אמר להו כתבו בכל לשון אפי"ה אם אמר בפירוש מעכשיו אינו מועיל ממה שכתבו מדעתם הסופרים עכ"ל וא"כ גם שטר ההטבה זאת הואל ומלת מעכשיו הכתובה בראש השטר היא מדברי הסופרים כמ"ש בכל השטרות בודאי אינה מועלת כלל ושטר הטבה זאת בטל אפילו אם יהיה עדיין הלוקח קיים: ועדיפא מזה מצינו בנדו"ד אפילו אם היה שטר הטבה זאת כתיקון המועיל עכ"ז אין על האלמנה הנז' שום חיוב להחזיר והוא הטעם שכתב הח' הפוסק כהר"י אוחנה ז"ל מעיקרא דהואל ולא כתיבה בשטר שחייב עצמו להחזיר הוא ויורשיו הרי יורשיו פטורים דדין זה הוא מחלוקת הפוסקים אם אתה ולא ליורשך לי ולא ליורשי משמע או לא יעו"ש בבד"ה בסי' ר"ז שכתב משמיה דהריטב"א דהרמ"ה ס"ל אתה ולא ליורשך לי ולא ליורשי משמע וכתב ג"כ די"מ כך ואיהו ז"ל חלק עליהם יעו"ש וראיתי להרב מהריב"ו שכתב בסי' קע"א בשם הכנה"ג דהרדב"ז סבר כסברת הריטב"א אלא דהוסיף הרב וכתב דמהרש"ך ס"ל כדעת י"מ וכן סי' מהר"י אדרב"י זלה"ה לדעת מהרימ"ט יש חלוק בדבר וא"כ הואל והדבר במחלוקת שנוי יכולה האלמנה לומר קי"ל אפילו אי חשבינן להאלגלסה דין קרקע יש לה מכ"ש דדין טילטול יש לה ומה גם דאין אנו צריכים לדין קי"ל הואל ומצינו רבנן בתראי ס"ל כסברת י"מ ה"ה מהר"י עייאש זלה"ה הובאו דבריו בס' וי"ץ בסי' קע"א דס"ל דאפילו בהטבות הנהוגות בודאי לו ולא ליורשיו וכו' ושכן נוהגים לפרש בשטרי ההטבות הוא ויורשיו לו וליורשיו וכו' יעו"ש וכן ראיתי להרב הגדול זרע יעקב ן' נאיים זלה"ה בשאלה מ"ז דמתוך תשובתו משמע דהכי ס"ל וא"כ פשוט הוא דכוותיהו נקטינן ואין שום חיוב על האלמנה הנז' ובפרט מצורף לזה טעם היוקר שנתייקרה האלגלסה הנז' כי כן בא הדבר מפורש בספר משחא דרבותא דף קצ"ג וראיתי בס' כר"ח דף ס"א שהעתיק כתבי הרב יעבי"ץ ושם מפורש דהכי ס"ל רבני פאס יע"ה והביאו ראיה ג"כ מתשובת הרוב"ש וכו' יעו"ש: והגם שכבר כתבנו שאין רצו' להטפל במ"ש החכמים הראשונים עכ"פ ראיתי לדקדק במ"ש כהר"י אוחנ"ה ז"ל בסוף דבריו דהמפתח אויר בעלמא הוא ונהרא מסיפיה מסרי"ך לא ידענו מאי דעתו אם דעתו הוא דאין במפתח על מי יחול קנין ההטבה הואל ואויר בעלמא הוא אם כן לא מצא ידיו ורגליו ובמאי נקנית מעיקרא ללוקח שם טוב עובדיה הרי פסק מר"ן בחומ"ש סי' רי"ב ס"ב וז"ל וכן השוכר לחבירו אויר חורבתו ואויר חצירו אינו כלום אלא אם הקנה לו חצירו להכניס בו זיזין וכן כל כיוצא בזה וא"כ לדידיה דחשיב אויר בעלמא א"כ המכר בטל: אלא דהאמת לא כן הוא דהאלגלסה דינה כדין חזקת ישוב דהוי כאלו שותף ויש לו רביע בקרקע וכן ראיתי בפי' בס' התקנות שכתב משם הרב יעבי"ץ זלה"ה שהיה מצוי אצל הרבנים כמוהרוי"ץ והרמ"ס ומהר"ם אפלאלו זלה"ה שהיו דנים בחזקת