קרני רא"ם שעט

כשיתן לו מעותיו וכו' שאם אינו מזכיר לשון חיוב באנו לספק קנין דברים עכל"ה ודברי מהריט"ץ אלו ראיתי לרבותינו הקדושים שסדרו אותם בספר עט סיפר להזהיר וללמוד סופרי בני ישראל כיצד יכתבו שטרי הטבות לבל יהיו לפוקה ולמכשול א"כ הרי לפניך דצריך הקונה בהטבה לכשיביא לו המוכר מעותיו דצריך לחזור ולמכור לו מחדש דאם לא היה צריך שום קנין חדש כי אם בסילוק בעלמא א"כ הכי הו"ל להרב מהריט"ץ זלה"ה למימר לתקן לסופרים שיכתבו הכי והטיב חסדו בכח הקנין וחי"ע דלכשיביא לו מעותיו יסתלק מקרקע זה (וגם עדיפא מזה מצינו דאי הוה מהני סלוק בלא כתיבת השטר א"כ לא הוה צריך שיכתבו בלשון חיוב כלל אלא יכתבו בכח הקנין דלכשיביא לו מעותיו הרי מוחל לו בקרקע זה מעכשיו דהגם דקי"ל אין מחילה זו מועלת אלא בחוב אבל לא במטלטלין ומכ"ש בקרקע דבחזקת בעליה עומדת כמ"ש סי' רמ"א ס"ג עכ"ז הרי כתב הרב תוקפש"י בח"ב סי' ל"ז דאם היתה המחילה בקנין מהני) ובפרט דמה קנין שייך כלל מעיקרא ובראשונה הרי לכשיביא לו מעותיו יסתלק בע"כ וכמו ההיא דשומה הדרא דסי' ק"ג אלא בודאי דפשוט הוא דצריך להחזירו לו במכר ושטר וא"כ הדרן למאי דאתן עלה דזה משה האיש הואל ולא כתב שטר מכר ליהודה הנז' נימא דעדיין ברשותיה קאי קרקע הנז' והדרא ארעא ופירי למשה הנז': אלא דכד דייקת שפיר תראה דבנדו"ד קנה יהודה הנז' בנתינת המעות לחוד דהא עקר הטעם דמעות לחוד לא קנו הגם דקרא מלא דשדות בכסף יקנו עכ"ז הצריכו חז"ל כתי' השטר וכמ"ש הרב"י בסי' ק"ץ משם רש"י ז"ל דבמקום דכתבי שטרא לא סמכה דעתיה דלוקח עד דנקיט שטרא בידיה וא"כ הואל ועקר הטעם הוא זה א"כ ממנו יוצא לנדו"ד דהלוקח והמוכר תרוויהו סברי דבנדו"ז היו סוברים דלא היה צריך כלל שטר קנין כי אם נדמה להם דכאלו מושכנת היא ותרוויהו הסמיכה דעתם דמשעה שנתן יהודה חצי הדמים למשה גמרו בדעתם דזהו הקנין של חצי הבית ותו לא צריך כלל שום קנין וכמו שאמרו לנו דכך היה דעתם א"כ פשוט הוא דלדעתי דמהני קנין המעות דהא תרוויהו סמכי דעתייהו עליהם ול"ד זה אלא למ"ש מר"ן בסי' ק"ץ ס"ח דאם התנו שיגמר הקנין במעות דוקא נקנה הקרקע במעות יעו"ש: והגם דעדיין משה ה' טוען שיתן לו כל שכירות הקרקע הרי גילה דעתו בפנינו ואמר דלא בשביל שלא נתכוון לזכות לו חצי הבית במכירה הוא טען כן אלא דעתו היא דהגם דלקח דמי חצי הבית והדרא ארעא למרא קמא עכ"ז כ"ז שהוא נושה עדיין קצת המעות עדיין משועבד בידו כל הבית לאכול פירותיו ע"כ הגיע תכלית טענתו החלושה ואני אומר דלא בדעת ידבר ומדבריו נראה דלא ממנו יצאו הדברים אלא כמי שבא ללמוד ולא למד דנ"ל דדימה בדעתו דדין זה הוא כדין משכנתא דכתב בה מור"ם בסי' קע"ב ביור"ד ס"ג דמשכנתא אינה נפדת לחצאין ואם הביא לו קצת מעותיו המלוה אוכל פירות עד שיתן לו כולו יעו"ש ואפילו למאן דתני שם בדברי מור"ם משכונא נפדת עכ"ז לענין שכירות כו"ע מודו דכולם למלוה יעו"ש בדברי הש"ך ומכח זה נדמה לו דגם נדו"ד דמי למשכנתא ואני אומר דדמיון אין בו ממש דרב המרחק ביניהם דשאני התם בדיני דמשכנתא דאדעתא דהכי נחית לאכול כל פירותיה כל זמן שהוא נושה בבעל המעות מעותיו בין רב או מעט דחשבינן המעות שנתן לו כאלו פיקדון גביה דממשכן עד שיגמור לו כל דמי המשכונא וכמו שבא הדבר מפורש בדברי הרשב"א זלה"ה בעל סברא זאת שהביא מור"ם ותשו' הנז' הובאה בב"י ביור"ד סי' קע"ב יעו"ש אבל בנדו"ד כשהגיע זמן הפדייה דלא השיגה ידו לפדות כ"א חצי הקרקע דוקא מה שייך לו' עוד דהמעות הם לפיקדון עד שיגמור לו כל דמי הקנייה הרי הואל והגיע זמן הקנייה ולא הביא לו כי אם חצי המעות וקבלם ממנו א"כ חצי האחר נחלט לו לגמרי כמ"ש בשטר ההטבה דלסוף זמן פלוני אם יביא לו מעותיו יחזיר לו ואם לא יביא לו באותו זמן שוב כלה חסדו וטובתו של הלוקח א"כ בודאי דמה שקבל חצי הדמים הם בפירעון חצי הקרקע שרצה להחזיר לו ולית דין ולית דיין וכבר כך העיד בפנינו דהמעות קבלם בשביל הקנין וא"כ הואל ומעות זה קבלם בשביל מה שגמרו ביניהם כדי להחזיר לו המכר של חצי הבית והיה בדעתם שאין צריך עוד שום קנין א"כ בודאי גמרו והקנו זל"ז ותו לא צריך שטר ואין שום אחד מהם יכול לחזור וכמ"ש לעיל: ומה גם בנדו"ד נלע"ד דכת"י זה שנתן משה ליהודה הוי כשטר מכר דהגם דשט"מ בעי שיכתוב ליה שדה מכורה לך כמ"ש בחומ"ש סי' קצ"ב ואפילו שטרי דידן דחשיב אותם מר"ן שם שטרי קנין אינון היינו דוקא כשמזכיר בהם לשון מכירה וכמ"ש הסמ"ע שם סק"ו דנזכיר בהם ענין המכירה אבל בכת"י זה דלא הוזכר בו לשון מכירה מה שטרי קנין שייך בו אפי"ה לעד"ן דלשטר קנין יחשב ודרשינן לישנא דידיה ומדייקינן ביה ממה דכתיב ביה קבלתי סך כו"ך מפאת חצי הבית דמה שטייה ללשון זה דאם הוה הודאה בעלמא ואינו לקני' א"כ הוה דיי ליה לכתוב קבלתי סך כו"ך פיקדון מאת יהודה אלקאיים או לפחות קבלתי כו"ך מפאת דמי הבית ומה הלשון אומרת מפאת חצי הבית אלא ודאי דלא נתכוון אלא להקנות לו חצי הבית וכת"י זה הוא הודאה עליו שהחזיר חצי הבית והוי כשטר קנין ולא בעינן שיצטרך לכתוב לו שדה מכורה לך אלא כל שהוא לשון המירה שמכר לו מהני וכמ"ש מר"ן בשטרי ראיה דחשיבה לשטר קני' הגם שלא נכתב בהם לשון שדה מכורה לך וכמ"ש הסמ"ע שם סק"ו ובפרט דאין אנו מצריכין עיקר השטר במקום המעות אלא במקום דכתבי שטרא והואל ואיכא כי אם תקנה בעלמא הבו דלא לוסיף עלה ובשטר כל דהו מהני והוי גילוי דעת וסמיכת הדעת נקנה וכו' וכן כתב הרב זרע יעקב ז"ל סי"ד דמכר בהטבה אפי' שטר לא בעי וחד מן הטעמים הוא דהואל והקרקע היתה שלו וכתיבת השטר אינה כי אם תקנה הבו דלא לוסיף עלה והובאו דבריו בספר צו"ד ומה גם דלא הוצרכנו כל האי שקלא וטרייא אלא אלבא דמהר"י ן' נאיים ז"ל לפי מה שראיתי דבריו בצוף דבש שהובאו שם דף מ"ג דכתב וז"ל ואנן דפסקינן כסברת הרשב"א דאפילו איכא כולהו בעינן שטר אבל כבר ביררתי לך דמור"ם דסו"ס קצ"ב פסק דאפילו במקום דכתבי שטרא חזקה מהני אפי' בלא שטר וכותיה קי"ל: אחכ"ו חיפוש מחיפוש בספרי דבי רב בא לידי