קרני רא"ם שעז

זלה"ה. ואני בעוניי אמרתי דלעניות דעתי דין זה לא נאמר אלא בק"ק שמוכרים המצות וההכנסה היא לעניי העיר או לבדק הבית וכמו שהם רוב בתי כנסיות שבכל העולם אבל בבתי כנסיות דידן שהם בה"ך של יחיד וההכנסה לוקחה בטל בה"ך נלע"ד דהקונה את המצוה יכול לחזור וחילי הוא דהא ראיתי להרב משכנות הרועים ז"ל אות ה' סימן ע"ז שנסתפק בדין זה של הרב אמת ליעקב שכתבנו ופשיט דאינו יכול לחזור מההיא דערכין דמיירי בהקדש באומר אחד הרי עלי בחמשים וכו' ומשם פשיט דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכו' ואינו יכול לחזור יעו"ש. הרי לפניך דספיקו של הרב לא מיירי אלא בבה"ך של הקדש מדפשיט לי' מדינא דהקדש אבל בבתי כנסיות דידן שהם של הדיוט בודאי דאין ללמוד אותה מאותה דערכין. וכן ראיתי בס' כר"ח סי' מ"ח שכתב וז"ל ועל מנהג לוקח מסרסור כתב שמצא בליקוטי הר"ש ן' סעדון זלה"ה דאסמכה דאם עשה אגרת בקורת אין בו אונאה ועל מנהג דנקנה המקח בפסיקות דמים כתב שכן דין הפוסק דמים לשדה הקדש שנקנה בדבור וכו' עם היות דהדיוט מהקדש לא ילפי' מנהגא נהוג ולא מדינא עכל"ה א"כ מכאן נמי יש להוכיח דמילתא דהרב אמת ליעקב אינה אלא בבתי כנסיות של הקדש זולת אם יהיה מנהגא נהוג דאזי דנין אפי' בבתי כנסיות דידן שהם של בעלים דדין הדיוט יש להם:. אלא דגם לבעלי כנסיות דידן נראה פשוט דאין הקונה יכול לחזור בו אלא דוקא אם חזר בו ביום מכירת המצות שעדיין לא עשה שום מצוה וגם הקונים מקובצים יחד ביום המכירה ויש קונים למצוה אבל אם עבר זמן המכר ואח"ך רצה לחזור בו אותו לוקח בודאי דאינו יכול לחזור בו והגם דלגבי דבר הנקנה במשיכה הדין הוא דמה שמשך קנה ומה שעדיין לא משך יכול לחזור בו ואם כן גם כאן נימא דמחשבין המצוה שקנה על הימים שקנה אותה והימים שעברו יתן דמיהם והנשארים יחזור מן המקח דידהו. זה אינו דכאן במצות אין להם יום מיוחד במדינות דידן למכירה זולת ביום פסח האחרון וביום אחרון של סוכות ואם יעברו הימים האלה לא ימצאו שום קונה ואפילו המצא ימצא לא יהיה אלא לשליש ולרביעי מדמי המכר הראשון ולא דמי דין זה אלא למאי דפסק מור"ם בסי' ר"א ס"ז וז"ל פתח לו המוכר חביות של יין וכשמדד לו החצי רוצה הלוקח לחוזר בו ולא ליקח יותר והמוכר אומר שהמותר יחמיץ צריך הלוקח ליקח כולו או לקבל אחריות של המוכר אם יתקלקל שישלים לו כל החבית אף מה שהיה שוה בשעת שקנאו עכל"ה וכתב שם הסמ"ע בסק"ד דמאי דכתב מור"ם או לקבל אחריות דהיינו שישומו אותו למוכר מה שהוא שוה זה שנשאר בחביות ויש עליו חשש חמוץ וכפי אותה שומה צריך לגבות לו המוכר וכו' יעו"ש וא"כ קם דינא דשיימינן לבעל בה"ך הימים הנשארים בעליית המצות ועליהם ישלים לו הלוקח דמי הקנייה שקנה ממנו ביום מכירת המצית וצוי"מ וימ"ן הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קפ"ד. יש להסתפק במוכר קרקע באתרא דכתבי שטרא ועד שלא נכתב השטר מת מוכר אי מצו בני המוכר לחזור ממה שמכר אביהם או לא. והנה לכאורה אמרתי דיש לפשוט זה מדברי הש"ע בסר"ן סכ"ג דכתב ז"ל בריא שאמר כתבו ותנו שדה זו לפלוני אם מחיים כותבים ונותנים אי לא הדר קמי דמטא שטרא לידיה אבל לאחר מיתה אין כותבים ונותנים אלא א"כ קנו מידו ע"כ והנה הסמ"ע כתב בס"ק ס"ז דהטעם למה לאחר מיתה אין כותבים ונותנים משום דאין שטר לאחר מיתה ע"כ מדבריו אלה משמע דאי הוה שטרא לאחר מיתה היו כותבים ונותנים ואי בניו היו יכולים לחזור תיפוק לך דאינו יכול לכתוב שמא הבנים יחזרו ממה שנתן אביהם והיה לו להודיעם וא"כ מזה נראה להוכיח דאין הבנים יכולים לחזור אך זה אינו הוכחה דשתי תשובות בדבר חדא דאיכא למימר שהבנים יכולים לחזור אך כל זמן שלא שמענו שמיחו בדבר אין אנו אחראים להמלך בהם ומן הראוי יכולים לכתוב אי הוה שטר לאחר מיתה ולכך לא מצאנו טעם דלא לכתוב אלא משום דאין שטר וכו': ועוד דכבר נודע סברת הפוסקים לעיל בס' ק"ץ ס"ו דלא אמרו דבמקום דכתבי שטרא דלא קנה כל זמן שלא נכתב השטר אלא בקנייה אבל במתנה אפילו לא נכתב השטר קנה דמתנה סמכה דעתיה דמקבל יעו"ש דהדין הכי הוא כמ"ש אצלי בחדושים שלי בס' ק"ץ ס"ו יע"ש: גם איכא להוכיח ג"כ דאין הבנים יכולים לחזור ממה שסיים מר"ן וכתב ז"ל אין כותבים אלא א"כ קנו מידו ע"כ הרי לך אם קנו דכותבים והרי הבנים יכולים לחזור בהם והוה ליה לחלק ולומר דאם קנו כותבים אפילו לאחר מיתה אם לא חזרו בהם הבנים אלא ודאי דאין הבנים יכולים לחזור בהם. אך יש לדחות דמר"ן איירי באתרא דלא כתבי שטרא דגם אביהם עצמו אינו יכול לחזור ועדיין צל"ע ושלום: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קפ"ה. להיות שהר' יאודא אלקאיים נר"ו מכר בית אחד להר' משה כהן נר"ו בסך מה בהטבה כדין מכירות הנהוגות ביננו ובהגיע זמן ההטבה השיגה ידו יהודא הנז' כדי גאולת חצי הבית וכן היה נתן למשה הנז' חצי דמי המכירה וכתב לו משה הנז' בכת"י בזה"ל מודה אני ע"ע שקבלתי מאת הר' יהודא אלקאיים סך כו"כ מפאת חצי הבית שמכר לי וחתום על זה משה הנז' והן היום תבע משה ליהודא הנז' לתת שכירות הבית כולה עד היום הזה כי יהודה הנז' נשאר דר בבית מיום המכירה עד היום הזה ויהודא טוען כנגדו שלא יתן כי אם חצי שכירות הבית מיום גאולתו המחצה עד היום הזה כי לא נשאר למשה כ"א חצי הבית ימ"ץ: תשובה משנלע"ד בזה הוא דיהודא הנז' זכאי בדינו ואינו מחויב לפרוע כי אם חצי השכירות שנשארה מכורה דוקא דהא מיום שנתן לו מחצה בדמים וכתב לו כת"י הנז' נקנה חצי הבית