קרני רא"ם שעה

כלל דין זה בדין מודה מקצת כלל דהא כאן אין כוונת ראובן הלוקח להודות לו במנה אלא שהוא אומר דלא היתה קנייתו כי אם במנה אם תתן את הכלי במנה אני אתן לך ואם לאו אין שום חיוב והוייא תביעה בפני עצמה וכטוען לחבירו קנית ממני והלה אומר לא קניתי ומטעם זה ג"כ אין לו' דשמעון המוכר יתחייב שבועה בנק"ח כדין מלוה על המשכון דסע"ב דהמלוה נשבע בנק"ח ונוטל מן המשכון דהתם דהמשכון הוא מבורר של המלוה אלא דהמלוה נפרע ממנו הילכך נשבע בנק"ח כדי ליטול אבל כאן בשבועתו זאת הוא אומר דלא מכר לו בעשרה וא"כ בטל מכר החפץ וחזר לבעליו הראשונים וכאלו אין כאן שום מכירה כלל וכאמור: ולענין שבועת שניהם בודאי כל מאי דמצינן לתקן בלשון השבועה כדי שלא תהיה מוכחש ביניהם הוא הנכון וכל היכא שמצינן לתקוני מתקנינן וכמו שתקנו רבותינו בדינא דשנים אוחזים בטלית וכל אחד אומר כולה שלי דתקנו שישבע כל אחד שיש לו בה ואין לו בה פחות מחציה ולא רצו להשביעו לכל אחד שכולה שלו ואח"כ יחלקו אותה יעו"ש בסי' קל"ח ובסמ"ע סק"ה ובכמה מקומות וא"כ גם כאן יכולים לתקן דלא למחזי שבועתם לשקר וכך תהיה שבועתם דהיינו המוכר ישבע שלא מכרה לו במנה והלוקח ישבע שלא לקחה ממנו במאתים ואז כל אחד על מקומו יביא בשלום ולא מיחזי שום הכחשה בדבריהם כלל: מדי עוברי היום בספר משכנות הרועים מערכת מ' אות פ' שנסתפק בכעין נדו"ד דהיינו שהיה המקח קנוי ללוקח בק"ס ועדיין לא משכו ואח"כ כשבא ליטלו נחלקו בפירעון המוכר אומר לאלתר והלוקח אומר לזמן ופסק דישבעו שניהם ויתבטל המקח וכתב דברבות הימים מצא בתשו' רבינו מהר"י בן מיגאש דפסק כן ונתן שמחה בלבו יעו"ש ונדו"ד הוא דמי ממש לנדונו של הרב אלא דנדון הרב היתה מחלוקתם בזמן ובנדו"ד מחלוקתם בדמים ודא ודא אתת היא ותו לא מידי וצוי"מ וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קפ"א. ראובן באה לו סחורה מלונדון יע"ה ואחר שהביאה מבית המכס לחנותו בא שמעון ואמ"ל אם תרצה למכור לי האי סחורה בעשרה למאה ריוח ונתרצה ראובן ומשך שמעון סחורתו ואח"כ כשבאו לחשבון רצה ראובן לכלול גם ההוצאה שהוציא על האי סחורה דהיינו שכר הספינה והאלקומסיון וגו' וגם המכס שפרע בעדה בבית המכס וכו' ורוצה לחשוב הכל בכלל הקרן וליקח עשרה למאה גם על ההוצאה ושמעון אומר שלא יתן עשרה למאה גם על ההוצאה שהוציא על הסחורה הנז' כי אם על הקרן דוקא ע"כ: תשובה דבר פשוט הוא שהנושא ונותן באמונה צריך לשלם הקונה למוכר כל מה שהוציא על הסחורה כמ"ש מר"ן בסי' רכ"ז סכ"ח וזל"ה ומעלה לו על דמי המקח שכר הכתף ושכר הפורק וכו' וכוללם בדמי המקח אבל שכר טורחו לא יעלה על דמי המקח עכל"ה ולא נצרכה אלא אפילו אם ראובן זה רגיל הוא לקנות הסחורה בהקפה ומיום צאת הסחורה מלונדון מחשיב עליו המוכר הרבית הנקרא אינטירים גם זה הוא בכלל ההוצאה וצריך להוסיף על דמי המקח דלמה יגרע היא משכר כתף והפונדק ומשאר הוצאות דהגם דלא הזכירו אותם בשעת הקנייה עכ"ז מחשיב ליהו ומילתא בטעמא דאי לא יחשוב נוסף על דמי המקח שכר הכתף והפונדק וכו' א"כ כשמכר בריוח דרך משל אמ"ל אתן לך ריוח בהאי סחורה מנה א"כ אם אמיר נאמר דשכר הכתף לא יוסיפו על המקח היכן הם המנה ריוח שנתן לו הרי צריך המוכר הזה לשלם מזה המנה שכר הכתף וכו' א"כ אין כאן מנה ריוח והוא אמ"ל שירויח ממנו מנה אלא ודאי אדעתא דהני קנה ממנו אדעתא שישאר מנה ריוח שפוי וא"כ גם על האינטיריס יעבור כוס דאם אמרנו שהמוכר ישלם האינטיריס מכיסו א"כ לא נשאר המנה ריוח שפוי על כן פשוט דצריך להוסיף גם האלאינטירים בכלל ההוצאות: ומעתה הואל וביררנו דיש למוכר להוסיף על דמי המקח כל ההוצאה נראה פשוט דמצד הדין צריך לשלם הלוקח הזה למוכר סך עשרה גם בעד ההוצאה דהכל מיקרי שיווי המקח וצריך ליתן בעד הכל עשרה למאה ודבר זה יש ללומדו ממ"ש מר"ן בסי' רל"א ס"ך וז"ל אבל חנוני המוכר סחורתו מעט מעט שמין לו טורחו וכל יציאותיו ומותר עליהם ירויח שתות ע"כ וכתב הסמ"ע סקל"ז וז"ל טורחו וכל יציאותיו וכ"ז נחשב לקרן ושתות מהכל מותר לו להרויח נוסף על הקרן והוא טפי מאלו לא הרויח אלא שתות מהקרן ע"כ הרי לפניך דהיכא דבאים אנחנו לתת שתות ריוח צריכים לחשוב ההוצאה בכלל הקרן וליתן לו ריוח על הכל וא"כ ממנו נלמוד לנדו"ד דקנה ממנו לערך עשרה למאה צריך הוא לשלם לו עשרה למאה גם בעד הריוח. זהו מ"ש לפקו"ד להשיב מצד הדין אכין מצד המנהג פוק חזי מאי עמא דבר כי המנהג בדברים אלו עיקר וציר ישראל יצילנו מכל שגיאה וידרכינו בתורתו הנפלאה הצעיר ומואס כל תאוה: ע"ה רפאל אנקאווא סי"ט סימן קפ"ב. לדאר לבידא יע"ה ראובן שקנה קרקע משמעון וכתבו שטר מכר על ידי סופרי ישראל וכו' והן היום תבע ראובן הלוקח למוכר לכתוב לו עוד שטר מכר בעש"ג והמוכר נתן כתף סוררת שלא לכתוב לו בעש"ג הואל ולא התנה עליו בשעת המכר ע"כ: זה כמשלוש חדשים נשאלנו ע"ד פתגם וכבר השבנו דמחויב המוכר להודות עוד שטר מכר בעש"ג כמו שבא הדבר מפורש בתקנת קדמונינו שזמנה ויבוא כגש"ם לנו דשם נמצא כתוב בזה"ל תקינו החכמים השלמים זלה"ה שכל משכונה או מכירה בסופרי ישראל