קרני רא"ם שעג

דזה אינו דהרי כתבנו דמר"ן עצמו פסק האי דינא בין היכא דאיכא טענת נשרפו למקום דלא שייך כגון אם המוכר דר בחצר הלוקח והסחורה שם דהואל והוא מצוי ג"כ אצלו וכו' וא"כ קשייא דבריו אדבריו שכתב בב"י הפך דברי הגהות המרדכי אלא ודאי דיש לחלק ולומר דבשלמא התם בההיא דהגהות המרדכי סברא הוא שאין לחלק אם המקח הוא במקום זה דהיינו בית להיכא שהיא בעליה דא"כ נתת דבריך לשעורים אבל באופן זה אין כאן שעורים דהא שייך לומר טענת נשרפו אלא דהואל והבית היא של לוקח ומצוי הוא ודאי יציל שלו וחלוק זה פשוט וא"כ גם אני אביא לנדו"ד דאין כאן שעורים אלא אפילו אם תהיה דליקה הרי המוכר ודאי טרח ומציל דשלו הוא מציל: והגם דאין נדו"ד דומה לההיא דכתב מר"ן בסעיף ה' דהמוכר דר בביתו של לוקח דהתם נסתלקה החששה מכח דהלוקח עצמו טרח ומציל והכא בנדו"ד אדרבא כלפי לייא והחששה נסתלקה במאי דטרח המוכר אפי"ה דמיין הדדי נינהו וכ"ז דנסתלקה חששה זו הן מצד הלוקח טרח ומציל הן מצד המוכר טרח ומציל ודאי נקנו המעות: ודמי זה ממש לקנין סידור ממש דקנה הלוקח אפי' לא משך והקשה הסמ"ע בסי' קצ"ח סק"ז וז"ל וא"ת מהאי טעמא נמי דיאמר המוכר נשרפו חטיך וכו' גם קנין סודר לא הו"ל לקנות וי"ל דכ"ז שלא קיבל המוכר המעות טרח ומציל כי לא ניחא דליקום עם הלוקח בדינא ודיינא וכו' עכל"ה א"כ מכ"ש נדו"ד דהלוקח עצמו אם ירצה לקבל המקח הראשון במומו ונשארה הסחורה שנשארה לראובן כולה ברשותו ואין לו עם שמעון לא דינא ולא דיינא ודאי דטרח ומציל ומעות שמעון קנו: והגם שיש לפקפק בתירוץ זה שתי' הסמ"ע דבקנין סודר לא חיישינן לטענת נשרפו הואל ועדיין לא לקח דמי המקח מן הלוקח טרח ומציל כדי דלא ליקום עם הלוקח בדינא ודיינא עכ"פ עדיין קשה במקום דנתן לו המעות הלוקח למוכר והקנה לו המקח בק"ס עדיין קשה הרי יאמר לו המוכר נשרפו חטיך וכו' אלא דאחר החיפוש מצאתי דתי' זה של הסמ"ע הוא מדברי התוספות בב"מ דמ"ו ע"א ד"ה ש"מ וז"ל ובק"ס דשכיחא ליכא למיחש שמא יאמר לו נשרפו חטיך בעליה דכיון דלא קבל המוכר המעות טרח: ומציל פן יסרב הלוקח ליתן המעות עכ"ל וכוונת התוס' היא דהואל וק"ס הוא מלתא דשכיחא ועל הרוב רוב ק"ס אינו ניתן הלוקח המעות בשעת הקנין ובזה לא חיישינן לטענת נשרפו דלא ניחא ליה דליקום בדינא ודיינא א"כ גם אם המצא ימצא לפעמים ק"ס עם נתינת המעות לא חילקו חכמים ואמרו כל ק"ס לא חיישינן בו לטענת נשרפו עיין במהר"ם מלובלין בפי' לתוס' וא"כ צדקו דברי הסמ"ע בתירוצו: ועדיפא מנדו"ד ראיתי להרב גור אריה בדף רי"ז ע"א בדיני הלכות מכירה שכתב וז"ל עיין להרב בנ"י דו"ד פאלקון זלה"ה שנסתפק בקונה חצי חפץ מחבירו ונתן לו דמיו לכאורה נראה דא"צ משיכה דהרי אינו יכול לומר נשרפו וכו' דהרי שפיר טרח ומציל בשביל חצי שנשאר לזכותו וה"ז דומה למ"ש דאם היתה העלייה של מוכר וכו' אלא דבערובין גבי נותן מעה לנחתום לזכותו בעירוב חכ"א לא קנה דהא לא משך עכ"ד של הרב בני דוד ז"ל: וכתב עליו הרב גור אריה דלא דמי חצי חפץ לההיא דאם היתה עלייה של לוקח דהתם בעלייה של לוקח אין כאן חששת נשרפו אבל בקונה חצי דבר דילמא ילך המוכר אח"כ וימכור מחצה האחר לאדם אחר ותו לא טרח וק"ל עכ"ל הרי עיניך הרואות דדעת הני רבוותא דאפילו מכח הצלת חצי חפץ רצוי להעמיד הדבר על די"ת וקנו המעות מכ"ש אם יהיה כל הדבר כולו של מוכר כי האי דתפוס הלוקח העשרה פיסאת שיש בהם המום בודאי דכו"ע מודו דקנו המעות ואני בעוניי אמרתי דדברי הרב גור אריה זלה"ה צדקו יחדיו ולא הוצרך להעמיד בקונה חצי חפץ דלא קנה דדילמא ילך וימכור חצי האחר אלא לשאר מכירת חצי חפץ דעלמא אבל לגבי ערוב אין אנו צריכים להעמיד בתורת דילמא דהא ההיא דעירוב דנותן מעה לחנוני או לנחתום היא בדקדוק עצום בנותן לו פרוטה אדעתא דאחרים נמי יתנו לו פרוטה לכל אחד עד תשלום הככר או מדת השמן וא"כ הרי כל אחד קונה ממנו אדעתא שימכור המוכר כל החפץ וא"כ חיישינן דילמא אחר תשלום הככר במכירה יאמר נשרפו ואין אנו צריכין להעמיד הדבר בתורת דילמא ימכור וכמו שבא הדבר מפורש בעירובין דפ"א ע"א דתנן שם נותן אדם מעה לחנוני או לנחתום כדי שיזכה לו בעירוב דברי רבי מאיר וחכ"א לא זכו לו מעותיו ופירש"י וז"ל או לנחתום מוכר ככרות ודר עמו בחצר שיזכה לו בעירוב עם חבירו אם יבואו בני המבוי לקחת ממך ככר לעירוב או יין לשיתוף יהיה לי חלק בו עכ"ל הרי לפניך מפירו' רש"י דהנותן זה נותן לו אדעתא שימכור החנוני כל החפץ לכל בני המבוי ועלה קאי חכמים דלא קנה הואל ויכול לומר נשרפו חטיך בעלייה ולא קנו המעות בשביל זה לא זכה דהגם דסוף סוף צריך שישאיר לו אותו מוכר חלקו בככר דהוא חלק עירוב דידיה דהא אותו חנוני שדברו בו שם הוא דר בחצר או במבוי ורוצה לערב על עצמו ועל בני החצר או המבוי וכמו שפירש"י התם וא"כ נימא הואל וטרח בשביל חלקו טרח ומציל דחבריה אפי"ה י"ל דחכמים לא חשו לומר דבשביל פרוטה דידיה טרח ומציל גם בשביל אחרים הואל והיא פסידא קלה דפרוטה ודאי לא טרח בשבילה והוי כאלו אין לו חלק באותו חפץ: והואל ואתא לידן האי עניינא נימא ביה מילתא ואענה ואומר דספיקו של הרב בנ"י דו"ד זלה"ה מעיקרא אינו ותמיהא לי מילתא איך נעלם ממנו משנה ערוכה דפרק אותו ואת בנו דאמרה בארבעה פרקים משחיטין את הטבח בעל כרחו ואוקמה תלמודא אפי' שור שוה אלף דינר ומכר לחבירו ממנו דינר אחד חייב לשוחטו ויתן לו הבשר שקנה ממנו והקשה התם תלמודא והא לא משך הלוקח ובמאי קנה ואוקמה תלמודא ר"א א"ר יוחנן בארבעה פרקים אלו העמידו חכמים דיניהם על די"ת וכדאמר ר' יוחנן דבר תורה מעות קונות זהו תוכן דברי הגמרא וכן פסק הטור ומר"ן בסי' קצ"ט הרי לפניך דבנותן דינר לחבירו בשביל הבשר לא זכה אלא בארבעה פרקים מכאן הוכחה דליתא לספיקו של הרב בני דו"ד ז"ל דאם כספיקו דבקונה