קרני רא"ם שעא

אלא דבנדו"ד שלא היה המעשה כך דהייני לא היתה הטעות בנתינת המקח דהיינו לא נתן העכו"ם אחד עשר פיסאת במקום שהיה לו ליתן י' אלא אחר שנתן לו המקח דהיינו הי' פיסאת טעה בחשבון קבלת המעות ע"ז יש לספיקי אם הוי כטעות המקח בדבר שיש לו קצבה דיחלוקו או דילמא בשעה שמסר השליח העשרה פיסאת א"כ הרי הם ברשות דמשלח קיימי ומאותה שעה נתחייב המשלח לשלם דמיהם לעכו"ם וא"כ בשעה שפורע השליח לעכו"ם דמי העשרה פיסאת הוי כמו שפורע חוב המשלח והוי כמי שנתן לחבירו לפרוע לו חובו וטעה העכו"ם וקבל מאה ונדמה לו שקבל מאתים שכת במור"ם בס"ט דהכל הוי של המשלח: על זה נלע"ד דודאי הדין הוא דיחלוקו ולא מדמינן ליה לסברת המרדכי שהביא מור"ם בס"ט בדין שלח חובו וקבל העכו"ם מאה במקום מאתים ודבר זה יתברר לך ג"כ ממה שכתבנו משם רבינו הטור בשם ר"י והרא"ש דס"ל בראובן ששלח לשמעון להביא לי מעות מכותי ובמקום עשרה נתן עשרים דהדין הוא של השליח ובדין טעות במקח דהיינו אם השליח פרע למוכר סכום עשרה ובמקום עשרה נתן המוכר לשליח אחד עשר כתב ר"י והרא"ש שאם הוא בדבר שיש לו קצבה יחלוקו וע"ז יש לדקדק דמה נשתנה דין זה מדין שלחו לקבל לו מעות שכתבו שהיתרון הוא של שליח דהא גם כאן הואל וכבר השליח נתן המעות למוכר הוי כמו הלואה גבי המוכר וכשבא המוכר ליתן הסחורה לשליח הוי כמי פירעון וממילא הוי כאלו הוסיף לו יותר מחוב שהוא חייב לו ולמה לא יהיה לשליח לבדו כמו דין פירעון החוב אלא ודאי צריך לחלק ולומר דהואל והתוספת באה ע"י מקח אפי' היה בטעות חשבינן ליה כאלו הוסיף מדעת בשביל שלקח ממנו המקח אלא דבשביל שאנחנו מסופקים אם בשביל המקח או בשביל השליח וותר אמרינן יחלוקו וכטעמיה דרש"י שכתב הרב"י על זה יחלוקו לא כן במקבל מעות חוב דאין לנו שום טעם לומר וותר בודאי לא מדמינן ליה אלא לכמי שגנב או גזל וכמ"ש הטור זלה"ה משם ר"י וא"כ גם כאן זכינו לדין אם נתן לו כבר הסחורה ואח"כ נתן השליח למוכר המעות וקבל המוכר המעות בטעות הואל והפירעון הוי בשביל הסחורה הוי כאלו וויתר עמו בשביל המקח כמו שבררנו אם כבר הקדים המעות דהוי המוכר הוא הפורע לשליח ואפי"ה אמרינן יחלוקו ולא הוי כנותן מעות ביד השליח לפרוע מאתים וקבל מנה ונדמה לו מאתים. זהו מה שנלע"ד ולכשאפנה אשנה בעה"ו יום תשעה לאדר ש"ש תרמ"ד לפ"ק פה סאלי יע"ה. כ"ד הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קע"ח. שאילה ראובן קנה מאת שמעון חפץ בכו"ך ולא משך אותו ועדיין הוא ברשות שמעון ואח"כ הלך שמעון והוליך בידו החפץ ונתנו ביד לוי ואמ"ל הולך זה החפץ לראובן שקנה אותו ממני ותפסו לוי מידו אח"כ רצה שמעון לחזור לקחתו מיד לוי ולמכור אותו לאדם אחר מהו הדין אם יכול שמעון לחזור לקחתו ולעשות בו מה שירצה או אמרינן משעה שבא ליד לוי קנה אותו ראובן ע"כ: תשובה מתחילה וראש צריכין אנו לידע כיצד היה המקח מעקרא בין ראובן ושמעון אם היא ע"י מעות או לא כ"א בדבור בעלמא דוקא דלצד שנאמר שהיה המקח כ"א בדבור בעלמא בודאי אפילו נתנו שמעון ללוי להוליכו לראובן בודאי אינו נקנה לראובן ויכול שמעון לחזור לקחתו שאע"ג שפסק מר"ן בס' קכ"ה ס"א דבמלוה ופיקדון אם אמר הולך מנה זה לפלוני אם בא לחזור וליטלו ממנו אינו יכול וזכה בו שמעון הרי כתב מר"ן ג"כ בס"ה דבמתנה אינו מועיל לשון הולך אלא לשון זכי או לשון תן לסברת י"א בתרא שהביא מר"ן ס"ז ונדו"ד בודאי הואל ועדיין לא נתן המעות אין לנו לדמותו כ"א למתנה שהרי כתב הסמ"ע סקכ"ב והש"ך סקכ"ה דהטעם הוא שיש חלוק בין חוב ופיקדון למתנה דבחוב ופיקדון דהממון הוא כבר של זה ששלחו לידו משו"ה בקל יכול לזכות בו בשבילו משא"ך במתנה שבא עכשיו לזכות בממון שלא היה שלו מעולם בעי' לשון מעולה דמבורר טפי ע"כ א"כ בודאי גם המקח הזה הואל ועדיין המוכר לא קבל דמיו מיד הלוקח לא נקנה ללוקח שהרי אין המוכר מחויב לו בשום דבר ולא בא אלא להקנות לי ע"י לוי מה שאינו מחויב לו דומייה דמתנה ובודאי לא מהני לשון הולך אלא לשון זכי או תן לסברת י"א דומייא דמתנה דטעם אחד להם ויכול המוכר לחזור ליקח המקח מיד לוי: אבל אם יהיה המקח ע"י מעות דהיינו כבר נתן הלוקח למוכר דמי המקח בודאי אין המוכר יכול לחזור בו דהא דינו של המקח הזה כדין מלוה דהואל וקבל ממנו דמי המקח הרי המוכר מחויב ועומד ללוקח ובזה שנותן המקח ביד לוי הרי נפטר מחיובו א"כ הוי כאלו המקח הזה הוא כבר של לוקח וכדכתב הסמ"ע והש"ך בט' ההלואה והגם שלא היה על המוכר הזה שום חיוב לתת המקח עצמו בדמים שקיבל אלא היה יכול להחזיר לו דמיו שהרי מעות אינם קונות וא"כ לא הוי כאלו היה המקח הזה כבר של הלוקח דומייא דפקדון דהפיקדון היה מחויב להחזירו בעינו אבל המקח הזה לא היה מחויב להחזירו בעינו אפי"ה גם בנדון זה מחשיב כאלו כבר הוא, שלו זה המקח דדמי מקח זה להלואה שהרי הלואה להוצאה נתנה ואינו מחזיר לו מעותיו בעין אלא יפרע לו ממעות שירצה ואפילו אם יהיה ההלואה עדיין בעינה א"כ כיצד אמרינן הואל וכבר הוא שלו וכי מעות זה הם שלו הרי היה יכול ליתן לו ממעות שירצה אלא ודאי הואל ומחויב הוא לו אפילו לא היה מחויב להחזיר מעות זה דוקא אמרינן בכל מעות שיתן כבר הוא שלו וא"כ גם בלדו"ז שקבל המוכר דמי המקח ומחויב בהם בכל מה שיתן לו כנגד מעותיו הן מעות הן חפץ מקרי כאלו כבר הוא שלו והגם שיש לחלק ולומר דשאני התם שהיה מחויב לתת לו מעות בהלואתו על זה אמרינן כל מעות שיתן אמרינן בהו זהו כבר היא שלו אבל בכאן דלא היה מוטל עליו כ"א החזרת מעות ונתן החפץ שהוא אינו ממין המעות א"כ אי"ל דלא זכה הלוקח