קרני רא"ם שע

מביתו דוקא אם ההפסיד ידוע לו אבל אם אין ידוע לו אין השותף נשבע ונוטל וכמ"ש מר"ן בס' צ"ג סי"ג ואם כן הואל ויהודא הנז' לא היה בשעת הקנין ולא ידע בקניית הבהמה וכמה היתה ומימון אמר שהיא קנוייה בסך וממילא יש בה הפסיד הרי זה דבריו מהבל ימעטו ואזי נחזי אנן אם יהודא הנז' נתעסק עם מימון בעסק השותפות אם כן יכול מימון הנז' להשביע ליהודה הנז' שבועת השותפות ולגלגל עליו שלא ידע בכמה היא קנוייה ולא ישלם ואם לא נתעסק בשותפות בעניין דלא יתחייב לישבע אזי אין על יהודה ה' כי אם חרם סתם דלא ידע בכמה היא קנוייה ופטיר ועיין בספר וי"ץ בסי' נ"ט וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפא אנקאווא סי"ט סימן קע"ז. ראובן שנתן מנה לשמעון לקנות לו עשרה פיסאת מאריכאן והלך שמעון וקנה אותם מאת עכו"ם בסך שני דורוס לכל אחד שיעלה בסכומם עשרים דורוס ונתן העכו"ם הפיסאת לשמעון וכשבאו לחשבון אמ"ל העכו"ם לשמעון הב לי דמי העשרה פיסאת ואמר לו שמעון כמה עולה בסכומם טעה העכו"ם במקום שיאמר עשרים אמר חמשה עשר ונתן לו שמעון סך חמשה עשר דוקא וע"ז שאל השואל מה יהיה משפט סך המעות אם יהיה לראובן המשלח או לשמעון או יחלוקו עכ"ד: תשובה הנה דבר זה מצאנו ראינו כעין זה נפתח במחלוקת הראשונים ה"ה ר"ח זלה"ה ורבינו יונה זלה"ה והביא דבריהם רבינו הטור זלה"ה בס' קפ"ג ס"ט אלא דעקר דבריהם הוא ואם טעה המוכר ונתן ללוקח יותר ממה שהיה ראוי ליתן לו דהוי פירושא במקום שהיה ראוי ליתן לו עשרה נתן לו אחד עשר דהוי פירושא כעין היה הדבר קצוב שכתב למעלה מדין זה בס"ח זהו מה שנכנס במחלוקות רבותינו דלסברת ר"ח הכל יהיה של משלח דבשביל מעותיו נתן זה המעות ולדעת ר"י זלה"ה יהיה לחצאין ביניהם דהוי כמו היה הדבר קצוב והוסיף מדעתו דהוי לשניהם וכטעמיה דרש"י ז"ל שהביא הב"י והסמ"ע סקי"ח והנה דדין זה שנחלקו בו ר"ח ורי"ו זלה"ה נראה שהדין הוא כסברת רבינו יונה זלה"ה דהא נראה שרבינו הטור כך דעתו לפסוק כרי"ו דהא הביא סברתו באחרונה ובפרט שכתב שרבינו הרא"ש הסכים לדבריו ובודאי דלא כתב זה אלא לגלות לנו דדעתו הוא כר"י זלה"ה והגם שהרב"י זלה"ה הביא דברי ר"ח שנשאל מאת הרב רבינו יעקב ישראל שנשאל על ראובן ששלח את שמעון לקבל מעות מעכו"ם וכו' וע"ז הביא דברי רי"ו דפליג וס"ל דהכל הוא של השליח וע"ז הביא דברי הרא"ש זלה"ה שהסכים דעתו לדעת ר"י וא"כ נימא שרבינו לזה נתכוון באומרו ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל ע"כ נימא הייני בענין דינא ששלח לשמעון לקבל המעות ולא בדין מקח זה אינו חדא דהא דברי רבינו הטור זלה"ה שכתב כך הסכים א"א ז"ל קאי על כל דברי ר"י ואם נאמר דלא נתכוון הטור לפסוק כדעת ר"י זלה"ה אלא בדין חשבון ולא בדין מקח לא הו"ל לסתום אלא לפרש וכן הרב"י כשהביא דעת ר"י כתב וז"ל ור"י אומר דהכל לשליח שהרי אם גנב או גזל והטעה את העכו"ם מה טיבו של בעל המעות ואפילו חולקים לא שייך למימר ולא דמי לשאר טעות דאמרינן הכל לבעל המעות דהתם הוא סבור שאין המקח שוה יותר מן המעות שקיבל ונתן הכל לבעל המעות של מקח זה אבל הכא טעות בעלמא הוא שהעכו"ם ידע בסך שהוא חייב לו והיתרון דבר בפני עצמו הוא כאלו גנב וגזל תדע דאילו היה רוצה אומר לעכו"ם טעית בחשבון ומחזיר וכתב הרא"ש על דברי ר"י וכן נראה עיקר וכתבו המרדכי והגהות טעם אחר לדברי ר"י וכתבו עוד שכדברי ר"י פסק רשב"ם לפני זקנו רש"י זלה"ה ורבינו ירוחם. נראה שגם הוא סובר כהרא"ש והעיטו"ר כתב כדברי ר"ח דקודם חזרה ע"כ הרי מלשון זה שהביא הב"י הרי הזכיר ר"י טעות מקח בדבריו ואחריו כתב הרב"י שהרא"ש כתב שדברי ר"י הם עיקר משמע ג"כ דקאי אכל דבריו וממילא נראה שרבינו הטור שכתב שמה שהסכים אביו זלה"ה הוא אכל דינא דחשבון ודמקח והנה במ"ש הרב ב"י זלה"ה בדברי ר"י וז"ל דלא דמי לשאר טעות דהכל של בעל המעות ע"כ הנה בודאי קאי אטעות דהיינו בדבר שאין לו קצבה שהרי רבינו הטור כתב משם ר"י דבטעות בדבר שיש לו קצבה הם לשניהם וא"כ כתב רבינו בי"ת יוס"ף זלה"ה משם ר"י דבטעות הוי של בעל המעות דוקא אלא בודאי שדבריו הם בדבר שאין לו קצבה דהוי הכל של המשלח וזה מדוקדק ג"כ ממה שסיים בדבריו הרב"י וז"ל דלא הוי כשאר טעות דהוי הכל של משלח דהתם הוא סבור שאין המקח שוה יותר מן המעות שקבל ונתן הכל לבעל המעות עכ"ל הרי מדבריו זה בודאי דלא קאי אלא אדבר שאין לו קצבה דבדבר שיש בו קצבה לא יוצדק טעם זה דבדבר שיש בו קצבה הוי כמו הוספה בדבר שיש לו קצבה יחלוקו וכמ"ש רבינו הטו"ר משם ר"י זלה"ה: איך שיהיה הרי מדברינו בררנו שדעת הטור הוא כדברי ר"י דבטעות מקח יש חלוק בין דבר שיש לו קצבה לדבר שאין לו קצבה ובדבר שיש בו קצבה הדין הוא שיחלוקו וכן נראה דעת הרב בית יוסף שהרי הביא דברי ר"י ועשה להם סמוכות מדברי כמה רבוואתא ובודאי דדעתיה לפסוק ג"כ כר"י הגם שר"ח פליג ובעל העיטור פליג עכ"ז נראה דדעתו הוא כר"י: ומדברי הסמ"ע סקכ"א נראה ג"כ בפשיטות שדעת הרא"ש הוא כר"י לכל דבריו ועדיפא מזה משמע מדבריו דגם סברת מר"ן בקצר כן הוא ממה שתמה על מר"ן וז"ל ומהתימה על המחבר ומור"ם שלא הזכירו הדין של טעות שבמקח והיל"ל דאין חלוק בין טעות שבמקח להוספה מדעתו מאחר שפליגי בו דלר"ח בכל ענין הוא להמשלח ור"י והרא"ש חולקים בדבר שיש בו קצבה ע"כ הרי עיניך הרואות דלדברי הסמ"ע קם דינא אלבא דמר"ן ומור"ם כסברת ר"י אלא דהתימה הוא למה לא כתבו זה בפשיטות א"כ הרי ביררנו דבטעות שבמקח בדבר שיש לו קצבה הדין הוא שיחלוקו: