קרני רא"ם שסט

יתירה הוא והרמ"ה איירי בשלא היה כתוב בשטר השותפות כן ולפיכך לא נשתעבד והביא הרב הנז' דהרב המבי"ט הכי ס"ל דאם התנו כו"ע מודו יעו"ש: וא"כ נדו"ד שהיו שותפין ואין ביניהם שום שטר וגם לא היה בניהם תנאי מקודם וגם לא חלקו ריוחם בשותפות של בהמה זאת אם כן בין להרב טו"ז דס"ל דכשפסק מר"ן בסי' קע"ו נקטינן בין לתרוצו של הרב כנה"ג דמחלק בין התנו ללא התנו בין לתירוצו של הרב או"ת שמחלק בין שחלקו הריוח ללא חלקו בין לתירוצי של הרב זי"ע שמחלק בין כתוב בשטר ללא. כתוב וכו' אם כן לכולהו בנדו"ד שנמצאו כל הני רעותות בודאי דכוותיה דמר"ן בסי' קע"ו נקטינן ופטור יהודה הנז' ולא נשאר כנגדינו אלא סברת הרב ב"ח דמחלק בפסקי מר"ן בין היה ההפסיד מפאת מו"מ להיה ההפסיד מפאת גניבה ואבידה ואם כן מן הראוי לו' בנדו"ד בודאי פטור הגם שמצאתי ראיתי להרב מהריב"ו זלה"ה שהכריח דהש"ך בסיקע"ו אזיל ומודה לחלוקו של הב"ח וגם כתב שהרב כנה"ג משמע ממנו דאזיל ומודה לחלוקו של הב"ח וגם הרב זי"ע נראה ממנו דלא פליג על הרב ב"ח אלא דלרווחא דמילתא בפסק דידיה הוסיף לומר דאפי' את"ל דהרמ"ה איירי בכל הפסיד עכ"ז היכא דהתנו לית דין ולית דיין יעו"ש: עכ"ז הרי מצינו להרב טו"ז שכתב דראיתי מי שמחלק בזה ואין לחלוקו שום טעם יעו"ש ובודאי לסברת הב"ח נתכוון וכמ"ש הרב ברית אבות דעל סברת הב"ח כתב כן וכן נמי הרב או"ת לא נראה בעיניו חלוקו של הב"ח יעו"ש וא"כ הואל והני רבוותא חלוקים על חלוקו של הב"ח וס"ל דאין חלוק בין הפסיד מו"מ לשאר הפסדים היכא שאין כאן תנאי או לישנא יתירה או לא חלקו שאר רוחים א"כ בודאי דכוותייהו נקטינן שלא להוציא מידו דהמע"ה כ"ז נראה לכאורה לפטור יהודה ה' דלא כסברת הב"ח: אלא דראיתי להרב כמהר"י בן וואליד זלה"ה בספרו וי"ץ סי' ס"ג שפסק כסברת הב"ח מכח מה שמצא בפסקי הראשונים וז"ל שוב מצאתי בפסקי הראשונים שלפני פנינו כמוהר"ר אפרים מונסוניגו ובית דינו זלה"ה שכתבו וז"ל הדבר ברור כשההפסיד ידוע לשותפים חייב לשלם השותף מביתו וזוהי היתה סברת הרמב"ם ז"ל והביאו מר"ן בש"ע סי' צ"ג וכמ"ש הסמ"ע שם סקכ"ה ואע"ג דבסי' קע"ו כתב מר"ן סברת הרמ"ה בשם יש מי שאומר הפך זה נראה עיקר כההיא דסי' נ"ג שהביא מר"ן בסתם משא"ך בההיא דסי' קע"ו שכתבה בשם יש מי שאומר אי נמי כמ"ש הב"ח הביא דבריו הש"ך וכו' אלא שהרב המובהק כמוהר"ר יעבי"ץ זלה"ה כתב שהשותף נשבע ונוטל אפילו שלא ידע בהפסיד וכתב הרב ה' שכך היו דנים רבותינו ושכך קבלו מרבותיהם והטעם לפי שכותבים בשטרות וכמו שהם בריוח כך הם בהופכו ומילתא יתירה היא לו' שאפילו לא ידע חבירו בהפסד נשבע ונוטל מחבירו והעיד הרב שכך היה המנהג פשוט ונראה שסבורים הנז' כמ"ש הב"ח דכששניהם יודעים ישלם מביתו מדינא משום אמדינן דעתיה ובשטר לטפויי אתא אפילו כשאינם יודעים בשניהם אלא אחד מהם והשני אינו יודע שהיודע ישבע ונוטל עכ"ל הרבנים הנז' הצ"ל. נמצינו למידין דהלכה רווחת כנשתתפו בסתם וההפסיד ידוע לשני דמשלם מביתו בלא לישנא יתירה ואהני לישנא יתירה להיכא שלא ידע לישבע ויטול עכ"ל הרב מהריב"ו הצריך הרי לפניך דהרב ה' פסיק מכח פסקי הראשונים דכוותיה דב"ח נקטינן וכן ראיתי בס' ברית אבות בסי' קע"ו דמעקרא היה דעתו לפסוק כפסק מר"ן בתרא דסי' קע"ו ואח"כ כשהגיעו דבריו לחבירו ז"ל והראו לו פסק הראשונים ה' חזר למצדד אצדודי דנדון דידיה הוא אופן אחר דגם הרבנים יודו לו שמע מינה דחזר בו ממה שהיה רוצה לפסוק נגד הב"ח יעו"ש א"כ לפי זה זכינו למימר דיהודה הנז' חייב לשלם הואל וההפסיד הוא מכח מו"מ: וכ"ז הוא לרווחא דמילתא כתבתי זה לזכרון דברים בעלמא דבנדו"ד אין צריכים לכ"ז דהא מצינו ליהודה ומימון הנז' דרכם הוא להשתתף בכל שבוע ולקנות בהמות ולשוחטם וכשמשלימים מכר הבשר עושין חשבון ביניהם ואם הם מרויחים הם חולקים כפי תנאם ואם מפסידים הם משלמים זל"ז מכיסם דהיינו מביתם ואין אומר ואין דברים ומפרידים השותפות והולכים כל אחד לביתו ואח"כ חוזרים ומשתתפים וא"כ הואל ודרכם הוא להשתתף ולשלם כל א' לחבירו ההפסד מביתו א"כ בודאי דאדעתא דהכי נחתי דהגם דעתה הפעם לא פירשו אלא נשתתפו סתם עכ"ז סתמם כפירושם ואדעתא דשותפ' הראשונה נחתי וזה מפורש יוצא בדברי מור"ם בחומ"ש סי' של"ה ס"ת וז"ל ש"צ שהשכיר עצמו עם מנהיגי הקהל לשנה בתנאי ואח"כ השכיר עצמו עם מנהיגים שניים ולא התנו בודאי על תנאי הראשון השכיר עצמו עכ"ל והנה מ"ש מור"ם עם מנהיגים שניים לרבותא נקטה מכ"ש עם הראשונים וא"כ בכאן שחזר עם מימון לשותפות פשוט דאדעתא דתנאי שותפות הראשונה נחית וכמ"ש שם הסמ"ע סקל"א דמכ"ש הוא וכן בא בזכרוני לאחד מרבותינו האחרונים שאינו עתה בזכרוני שנסתפק בדין זה ופשיט ופסיק ליה דאדעתא דתנאים הראשונים נחית ופשיט ממ"ש מר"ן באהע"ז דכל המחזיר גרושתו אדעתא דכתיבה הראשונה מחזירה: אם כן זכינו לדין הואל ואדעתא דשותפות הראשונה נחתי לית דין ולית דיין דהואל והתנו פשוט הוא דחייב לשלם מביתו וכמ"ש מר"ן עצמו בסי' קע"ו בס"ה דאם התנו הכל לפי תנאם ואל תטעה לומר דהרמ"ה חולק גם על סברא זאת דהא הביא דברי הרמ"ה אחר כל דברי הרמב"ם ואחר בבת ואם התנו וגו' דהא מצינו להרב מהריב"ו ז"ל בס' צ"ג שכתב דכתב הרב דרכי נועם ז"ל דהגם דמר"ן הביא סברת הרמ"ה אחר שכתב ואם התנו הכל לפי תנאם לא תטעה לומר דהרמ"ה פליג גם עליה אלא ארישא קאי דההיא בבא דקאי בסתם אבל בהתנו מודה הרמ"ה וגו' יעו"ש גם כל הנהו רבוותא מודו בזה דבהתנו כו"ע מודו ואפילו לא התנו בפירוש אלא מיתור הלשון חשבינן ליה כאלו התנו וכו' כמ"ש המבי"ט והרב זי"ע ז"ל ומכ"ש התנו בפי' זה מוסכם אליבא דכו"ע וא"כ מן הראוי לחייב ליהודא הנז' בחלקו בהפסיד הן מצד דההפסיד במו"מ הן מצד דאדעתא דתנאי ראשון נשתתפו ונתחייבו בכל מין הפסיד כתנאי קמא: אלא דעכ"ז יהודא הנז' פטיר ועטיר דהא אפילו לסברת הרמב"ם דאית ליה השותף משלם