קרני רא"ם שסח

תמוהה בעיני הן מצד דסברת הרב גו"א גם הוא תמה על מהריט"ץ הן מצד דדברי מר"ן צודקים כסברת מהריק"ש הן מצד דקו"ח דנינו מדינא דבע"ה שנתן צמר לצבע כמ"ש הן מצד דהרב בע"י חי"י הביא דהמבי"ט ומהר"י אדרב"י והר"ן דלא נזכר ולא נפקד הריוח שהיה ראוי להרויח בדבר זה והוי מהריט"ץ יחידאה לגבייהו בודאי דכוותייהו נקטינן זהו משנלע"ד ותו לא מידי: שוב ראיתי להרב אחרון חביב הרב כמוהריב"ו זלה"ה בס' הבהיר וי"צ בסי' ל"ג שנשאל על ראובן ששלח לשמעון סחורה למוכרה בעיר רבאט המקבל שינה ושלחה לעיר מראקס ונמכרה שם במראקס פחות ממה שהיתה ראויה לימכר בעיר רבאט יע"ה והעלה הרב בפסקו דצריך המקבל לשלם הפחת שבין מה שהיתה ראויה לימכר בעיר רבאט למה שנפחתה עכשיו בעיר מראקס יע"ה והתם לא בפסידה של הקרן מיירי אלא אפי' הפחת של הריוח כמו שיראה המעיין שם בפסקו ואם כן לכאורה נראה דהר' הנז' פסיק ותני כסברת מהריט"ץ זלה"ה והוא הפך מפסקינו זה שפסקנו כהני חבל נביאים שכתבנו שהם רבינו מהריק"ש והרב בנ"י חי"י והרב המבי"ט והרב מהר"י אדרב"י משם הר"ן: אלא דכד דייקת שפיר תראה דאין לנו שום סתירה מדברי הר' הנז' ולא קרב זה אל זה דדברי הרב מיירי במי ששלח סחורה לחבירו והואל והגיעה לעיר רבאט הואל וראויה היא למוכרה בסך כו"ך הוי כאלו אבדו בידם שהיה מנה של חבירו בידו ואבד לו ממנה עשרה ע"י שליח למראקס ובשביל זה חייב לשלם כפי הערך מה שהיתה שוה במקומו שהוא רבאט אבל בנדו"ד שמעקרא לא הוכר הריוח ולא נתן בידו כי אם מעות לקנות חטים והלך איהו וקנה שעירים לא הוי אלא כאלו לא קנה לו שים דבר והוי כמבטל כיסו של חבירו דפטור וכמ"ש הרב גו"א לעיל ואל תקשה על פסקו של הרב הנז' ג"כ מההיא דנותן צמר לצובע דכתבנו לעיל דסברת מר"ן היא אפילו יתן הבע"ה לצבע צמר וסממנים שכ"ז אם צווהו לצובעו אדום וצבעו שחור דאינו משלם כי אם מה שהפסידו מן הקרן הפך סברת מור"ם דפסק שם כן כסברת הרא"ש וכו' שהביא הסמ"ע יעו"ש וכתב שם הסמ"ע דטעמיה דהרא"ש דפסק שם מור"ם כוותיה דהואל ונתן הבע"ה הצמר והסממנים חשבינן מה שעתיד להרויח בכלל הקרן דהואל ונתן לו צמר וסממנים חשבינן כאלו צבוע ועומד ומטעם זה כללינן הריוח עם הקרן ועכ"ז מר"ן פסק דאפ"ה אינו נותן לו כי אם הקרן דוקא יעו"ש אין ממנו סתירה לנדונו של הרב מהריב"ו זלה"ה דאיכ"ל דטעמיה דפסק מר"ן הוא דאפילו נתן לו צמר וסממנים עכ"פ עדיין הוא מחוסר מעשה ידי הצבע ולא יוכל להיות בו הקרן עד שיוצבע אבל נדונו של הרב שהסחורה מונחת ואינה מחוסרת שום עבודה הוי בודאי כאלו דמיו בו קרן ופירות דהואל ושויא מאה בעיר רבאט זהו שיוויה וכל מאי דאפחית הוי הפחיתו מן הקרן וזה פשוט ודמייה ממש מילתיה של הרב לפסק מר"ן שם בס' ש"ו ס"ב שכתב נתן עצים לאומן לעשות לו מהם שידה תיבה ומגדל ונשברו אחר שנעשו משלם לו דמי תיבה שידה ומגדל שאין האומן קונה בשבח כלי עכ"ל הרי לפניך דאפי' מה שתקן האומן חשבינן כאלו הוא כלי שלם של בע"ה וחייב. לשלם לו ערך הכלי מכ"ש כאן ששלח לו סחורה שאינה צריכה שום דבר והוי כאלו שיבר כלי של חבירו האמור ברישא של אותו דין דס"ב בודאי דחייב לשלם לו מה שהפסידו וכמ"ש שם הסמ"ע דרישא דדינא לא זה אף זה קתני א"כ בודאי דדיניה של הרב אמת ויציב ונדו"ד הוא אופן אחר ולא קרב זל"ז ותול"מ. זהו משנלע"ד הלא כ"ד החותם בסדר לא תגרעו ממנו דהאי שתא קרנו תרו"ם בכבוד לפ"ק פה סאלי יע"ה וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן קעו. עמדו לדי"ת שתתעלה מימון תבע ליהודא על אודות בהמה אחת שקנה מימון לשותפות בינו ובין יאודא ושחטוה ומכרו בשרה והפסידו סך מה ע"פ מה שאמר מימון הנז' בדמי קנייתה ויהודא הנז' אומר שגוי אחד אמר לו שלא קנה מימין הנז' הבהמה הנז' בסך שאמר לו מימון הנז' אלא בפחות ולפי אותו סך שאמר הגוי אין כאן הפסיד עכ"ד: תשובה לזה הוא הנה ידוע סברת הרמב"ם בפר' ט"ז מהלכות שותפין ופסקה מר"ן בסי' צ"ג סי"ג דשותפים שאינם שוים בקרן והפסידו כל הקרן דאם היה ההפסד ידוע למי שקרנו מועט חייב לשלם מביתו יעו"ש ומצינו למר"ן ג"כ בסיקפ"ו ס"ו שכתב משם הרמ"ה וז"ל יש מי שאומר דה"מ בגוף הממון שנשתתפו אבל להשתעבד לשלם מביתו לא וכו' יעו"ש והנה ידוע דכבר פסקי מר"ן אלו דסתראי נינהו דשו בהו קמאי ובתראי וכל אחד לדרכו דרך הקודש פנה ה"ה בספרתם דהרב"ח הביא לשונו הש"ך בסי' קע"ו סקי"ג דמתרץ דלא פליגי הרמב"ם שהביא מרן לשונו בס' צ"ג עם הרמ"ה שהביא מר"ן לשונו בסי' קע"ו ומיישב שהרמב"ם איירי בהפסד שהפסידו בשותפות מכח משא ומתן לפיכך ישלם מביתו לא כן הרמ"ה דינו הוא בהפסיד שבא שלא מכח מו"מ כגון גניבה וכדומה יעו"ש והטו"ז בסי' קע"ו כתב ע"ז דלעולם איכא למימר דהרמב"ם והרמ"ה חלוקים הם ולא תיקשו על פסקי מר"ן דסתראי נינהו דהתם בסי' צ"ג לא נתכוון לפסוק כהרמב"ם אלא דלא בא ללמד רק דעכ"פ אין כח בשבועה להוציא הממון וכאן דהוא עיקר הדין כתב דמת הרמ"ה לעניין החיוב וראיתי מי שמחלק ואין טעם לחלוקו יעו"ש והרב כנה"ג תירץ דהרמב"ם איירי בהתנה והרמ"ה איירי בלא התנה יעו"ש וא"כ דברי מר"ן לאו סתראי נינהו והרב אורים ותומים תירץ דהרמב"ם איירי בחלקו כבר הריוח ואח"כ הפסידו בזה הוא שפסק הרמב"ם דחייב לשלם מביתו והרמ"ה איירי בדלא חלקו כבר שום ריוח בזה הוא דפסק הרמב"ם והרמ"ה דאינו משלם מביתו יעו"ש וראיתי ג"כ להרב זרע יעקב בן נאיים זלה"ה שכתב בסי' מ"ד דהרמב"ם איירי כשהיה כתוב בשטר וכשם שהם בריוח כך בהופכו דודאי אמרינן דלזה נתכוון כדי לשלם מביתו דאל"ך לישנא