קרני רא"ם שסז

גם תקשי להרב הנז' דינא דסיפא דכתב אבל אם נתן לחבירו מעות של עצמו ונשתתף עמו אם פחת לעצמו ואם הרויח לעצמו ע"כ והנה פשוט וברור דהך אם פחת האמור בהאי דינא דסיפא היינו אם פחת הקרן דלא יוצדק כאן שום פירוש מפירושי מהריט"ץ דהיינו ממה שראוי וכו' ולא יוצדק שום פירוש זולת אם פחת דהיינו אם הפסיד מן הקרן ועכ"ז תני הרמב"ם בה אם פחת פחת לעצמו וכו' ולפי פירושו של מהריט"ץ הכי הו"ל למתני אם הפסיד הפסיד לעצמו אלא דפשוט הוא דאין בלישנא דהרמב"ם שום דקדוק כלל פעם תני אם פחתו כלישנא דברייתא ופעם תני אם הפסיד וכו': גם ראיתי להרב גור אריה זלה"ה בחידושיו למציעא דף ק"ד ע"א שכתב וז"ל מ"כ אצלי בחידושי לש"ע חו"מ ויעתק משם כתב מהריט"ץ ז"ל שו"ת ס' צ"ה דהא דקי"ל האומר לשליח לקנות לו חטים וכו' דחייב לפרוע אף מה שהיה ראוי להרויח ודייק מדברי הרמב"ם דתני אם פחתו וכו' עכת"ד ואחרי נשיקות הרצפה לא יכולתי להלום דבריו דהרי דין זה שייך לדין המבטל כיסו של חבירו אף שהיה צווח שיתנם לו לקנות חטים שהיו בזול ואח"כ הוקרו הגע עצמך שזה השליח אם היה מחזיר לו מעותיו ולא קנה שום דבר דאז היה פטור וא"כ השתא דקנאם שעורים יתחייב לשלם מה שהרויח בחטים אף דהשתא לא הפסיד מידי ומכ"ש אם יהיה בשעורים ריוח מועט ושוב מצאתי למהריק"ש ז"ל סמ"ה שכתב לדינא כדברינו ודקדק כן מלשון הרמב"ם הלכות שלוחין אם פחתו דמי זה שלקח בעצמי ולא בערך החטים וכו' והוכרח לפרש פחתו דברייתא כל מין פחת דחייב באחריות הקרן לגמרי עכת"ד עכל"ה הרב גור אריה זלה"ה הרי לפניך דהרב גו"א ז"ל תמה על רבינו מהריט"ץ מטעם אחר ותפס כשיטת מהריק"ש ז"ל ופשוט בעיני דלא תמה הרב הנז' על מהריט"ץ אלא בלימודו בישיבה באקראי אבל אם היה נותן לב לחפש בדברי הרמב"ם שממנו הביא מהריט"ץ ראייתו היה תמיה עליו גם תמיהתי אני עני דלדעתי פשוטות הנה: גם ראיתי לאמת דברי דכסברת מהריק"ש ז"ל היא סברת מר"ן ז"ל מהא דפסק בסי' ש"ו ס"ג וז"ל נתן צמר לצבוע אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום וכו' אם השבח יתר על ההוצאה נותן בעל הכלי את ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח בלבד וכו' עכל"ה וכתב הסמ"ע שם בסק"ט דיש שני פירושים בהאי אם השבח יתר על היציאה או אם היציאה יתירה על השבח וכתב שם דפירש הראשון הוא אם נתן לו בעה"ב צמר לצבוע שוה עשרה והצבע הוציא בסממנים עשרה ובמקום שיצבע אותו שחור צבעו אדום נחזי אנן אם השתא שצבעי אדום שוה יותר מעשרים לא יתן לו כי אם עשרה ולא יוכל הצבע לו דאם הייתי צובע אותו שחור כמו שציותני לא היה שוה כי אם עשרים והשתא דשוה יותר א"כ אני אטול מה ששוה יותר על עשרים אלא הדין הוא שלא יטול כי אם ההוצאה שהיא עשרה ואם אדרבא על ידי שנוי זה שצבעו אדום נפחת ולא שוה כי אם י"ח לא יתן לצבע כי אם שמונה שהשביח זהו חד פירושה. וכתב עוד שיש פירוש אחר והוא מהירושלמי והפירוש הוא שאם הבע"ה נתן לצבע צמר וסממנים שוה עשרה וקצב לו בשכרו עשרה דהשתא הוי עשרים ואלו צבעו כמו שצווהו היה שוה כ"ה והשתא ששינה אינה שוה כי אם עשרים לא יטול הצבע כי אם חמשה בשביל דחשבינן מה שהיה ראוי להרויח בעה"ב זה שהם החמשה בכלל הקרן של הצמר והסממנים שהם עשרה והוי קרנו של בע"ה ט"ו וא"כ לא יטול הצבע כי אם ה' ואם להיפך על ידי שנוי של צבע חזר להיות שוה ל' לא יטול ג"כ זולת עשרה דקצב עמו וכו' ע"ש זהו שני פירושים שהביא הסמ"ע וכתב שם הסמ"ע דמר"ן סברתו הוא כפירוש קמא דאינו חייב לשלם הצבע כי אם הפסיד הקרן ולא חשבינן מה שהיה ראוי להרויח בכלל הקרן וכתב שם הסמ"ע הכריח לזה דסברת מר"ן כך היא: ואם כן מאותו דין נלמוד לנדו"ד לקו"ח ומה התם דנתן הצמר והסממנים לצבע דמן הראוי לומר דהוי כאלו הריוח כלול עם הקרן עכ"ז כתב שם סברת החולקים דכוותייהו פסק מר"ן דאינו נותן לו מה שהיה ראוי להרויח מכ"ש בנדו"ד שלא נתן לו כי אם מעות בודאי דלא יתן מה שהיה ראוי להרויח וקו"ח זה חזק ואמיץ הוא דהא לסברת הירושלמי שהביא הסמ"ע שם שחייב ליתן הצבע לבע"ה מה שהיה ראוי להרויח היינו דוקא אם נתן לו צמר וסממנים חבל אם היה נותן לו כי אם הצמר לבד ולא נתן הסממנים בודאי דגם הירושלמי והנהו פוסקים דסברי כן בודאי יודו דלא יתן הצבע לבע"ה מה שהיה ראוי להשביח וא"כ מכ"ש נדו"ד שלא נתן לו שום סחורה כי אם מעות בודאי דלסברת מר"ן לא יתן לו כי אם מה שהיה מפסיד מן הקרן ולא מה שהיה ראוי להרויח והגם שמור"ם שם בס' ש"ו סיים שם וכתב וז"ל ומה שהיה ראוי להשביח אלו לא שינה הוא בכלל הקרן וחשבינן השבח וההוצאה בלא זה עכ"ל הרי כתב הסמ"ע שם דמור"ם בא לחלוק על דברי מר"ן וס"ל כשיטת הרא"ש לסברת הירושלמי וכו' וחמה שם הסמ"ע על מיר"ם דלא כתב דבריו בלשון י"א הואל ופליג הוא על מר"ן יעו"ש וא"כ הואל ומר"ן ס"ל דלא ישלם כי אם מה שמפסיד מן הקרן אנן כותיה נקטינן ובפרט דנדו"ד אפי' מור"ם יודה דעד כאן לא ס"ל התם מור"ם דחשבינן מה שהיה ראוי. להרויח בכלל הקרן אלא התם דנתן לו צמר וסממנים ואז חשבינן ליה כאלו צבוע ועומד אבל היכא דלא נתן לו כי אם הצמר דוקא לא פליגי הרא"ש וסיעתיה בזה וא"כ גם מור"ם יודה דלא חשבינן הריוח בכלל הקרן וא"כ מכ"ש הוא לנדו"ד דלא נתן כי אם מעות דגרוע טפי וזה פשוט: אחרי זאת ראיתי להרב בני חי"י ז"ל בסימן קפ"ג בהגהות הטור אות ואו שכתב בשם המבי"ט וז"ל וכתב עוד שם כי מ"ש אם פחת פחתו לו נראה דלא הוי אלא לענין פחת הקרן כשהוא בעין אבל אם נאנס הוי ברשות בעל המעות וכו' עכ"ל הרי דסברת המבי"ט ז"ל דלא חששו אלא להפסיד הקרן דוקא: ועדיפא מזה ראיתי שם שכתב באות חי"ת וז"ל אם פחתו פחתו לשליח וכו' נ"ב מהר"י אדרבי סי' קל"ז כתב מר"ן ביור"ד ס' קע"ו בשם הר"ן דהיינו דוקא להפסיד שכרו ע"ש: אם כן פשוט הוא בעיני הן מצד סברת מהריט"ץ