קרני רא"ם שסו

כמ"ש הרמב"ם בפר' ה' משותפין לשאמר לו לקנות חטים וקנה שעורים שאם נאמר שההפסיד על המשנה אם נאמר דוקא הפסיד מן הקרן אבל לא נאמר שישלם לו מה שהיה מרויח בחטים אמנם מה שנלע"ד דגם בזה חייב המשנה לשלם מה שהיה ראוי להרויח בחטים תדע מלישנא דהרמב"ם דקאמר אם פחתו פחתו לזה שמכר ולא כתב אם הפסידו או יש הפסיד שהיה נראה הפסיד מן הקרן אלא פחתו רוצה לומר אם פחתו מהריוח בשעורים מה שיש ריוח בחטים פחתו לזה שמכר וחייב כך נלע"ד פשוט עכ"ל הרי לפניך דהרב מהריט"ץ מדקדק מדברי הרמב"ם שחייב אדרבא לשלם אפי' מה שהי' ראוי להרויח הפך דברי מהריק"ש ז"ל: והנה הוצרכתי להביא לך הני תרי לישני של מהריק"ש ושל מהריט"ץ כדי לומר לך שהגם שמהריק"ש ז"ל דקדק מלשון הרמב"ם דפר' ה' מהל' שו"ש דמיירי בשליח ומהריט"ץ הביא דקדוקו מלשין הרמב"ם דפר' ה' דמיירי בשותפין אל תטעה לו' דיש שום חלוק לדינא דשותפין לדינא דשלוחים אלא דפשוט הוא דדא ודא אחת היא אלא דנדונו של מהריק"ש היה בנדון השליחות לכך הביא לשון הרמב"ם דפרק א' דמיירי בשליחות ומהריט"ץ היה נדון דידיה בשותפין לכך הביא לשון הרמב"ם דמיירי בשותפין והן אמת דמהריק"ש דקדוקו לא אתי אלא מההוא דין דהרמב"ם דפר"א דאם כתב דמי זה וגו' כמו שהבאתי לשוני לעיל אבל בדיני שותפים לא כתב מלת דמי אלא כתב אם פחתו פחתו וגו' אל תטעה לומר דבדין השותפין לא נימא הכי כמ"ש מהריק"ש ודאי דלסברת מהריק"ש יאמר לך הואל ובדיני שלוחים גילה הרמב"ם דעתו דאין צריך לשלם לו אלא פחת הקרן דוקא ה"ה נמי בדיני שותפים דשוים נינהו וכן בא הדבר מפורש בדברי מור"ם בס' קפ"ד ס"ה שכתב מר"ן שם דינא דאם נתן מעות לחבירו לקנות לו חטים בין לסחורה בין לאכילה וכו' וסיים עליה מור"ם שם וה"ה אם נתן לו מעות במחצית שכר עכל"ה וכן כתב הסמ"ע סקט"ו וז"ל ואם היה בהם ריוח וכו' כבר נתבאר בסימן קט"ו דשליח ושותף שוים נינהו וכו' יעו"ש ואם כן פשוט הוא דשליח ושותף דינם שוים ולא נקטו הני רבוותא ראייתם אלא משום דמהריק"ש דינו איירי בשליח ובפרט דאין לו לדקדק אלא מאותה הלכה אבל מההלכה דפר"ה לא כתב מלת דמי הגם דשוים נינהו כמ"ש ורבינו מהריט"ץ הואל ודינו בשותף הביא לשון הרמב"ם דמיירי בשותף ותו לא מידי: איך שיהיה הרי לפניך דדין זה הוא מחלוקת רבותינו דלמהריק"ש אינו נותן לו כי אם מה שהפסיד מהקרן ומהריט"ץ חייב ליתן לו אפילו מה שהיה ראוי להרויח ולדעתי ההדיוט נראה דסברת מהריק"ש נקטינן שהרי מדברי מר"ן בקציר נראה דלית ליה האי דקדוקא דמהריט"ץ ז"ל שהרי הרמב"ם בפ"א מהל' שו"ש כתב ז"ל שאם פחתו פחתו לו וגו' לא כן מר"ן שהעתיק בלשונו בס' קפ"ג ס"ה כתב וז"ל נתן מעות לשלוחו לקנות לו חטים בין לסחורה בין לאכילה והלך וקנה לו שעורים או בהפך אם היה בהם הפסיד הוא לשליח וכו' וכתב הרב באה"ג וז"ל כ"כ הרמב"ם בפ"א מה' שלוחין וגו' יעו"ש הרי לפניך דפסק זה של מר"ן הוא מהרמב"ם וא"כ אם דקדוק זה של מהריט"ץ הוא אמת דמדכתב הרמב"ם אם פחתו וכו' איירי אפילו מה שהיה ראוי להרויח אית ליה להרמב"ם דחייב לשלם א"כ היאך כתב כאן מר"ן דאם הפסיד דמשמע דלא מיירי אלא בהפסיד מהקרן אלא ודאי דמר"ן לא ס"ל להאי חילוק"ה דרבנן: ואפשר אדרבא איכא למימר דלזה נתכוון מר"ן ז"ל לסבור כרבינו מהריק"ש דהא כפי האמת קשייה על מר"ן דהואל ודרכו הוא על הרוב לילך בעקבות הרמב"ם וכלישניה נקיט בהלכותיו ובפרט בדיני ממונות א"כ למה שינה כאן מלשונו דהרמב"ם ז"ל תני ואם פחתו דמי זה שנתן לו פחתו לו וגו' ואיהו ז"ל נקט בס' קפ"ג בלישניה אם היה בהם הפסיד הוא לשליח וכו' אלא דיכולים לומר דמר"ן ז"ל דקדק בלשונו מלת דמי שכתב הרמב"ם ומפרשה בפירוש של מהריק"ש דהרמב"ם ז"ל מיירי דוקא בהפסיד הקרן ולכך כי אתא לסדרו בקצר לפסוק האי דינא שינה הלשון וכתב אם הפסיד הפסיד לו וכו' דמשמע דעל הקרן קאי וכמ"ש מהריט"ץ לעצמו והגם דכבר כתבנו דדין שליח ושותפים שוים וא"כ תקשי על מר"ן למה כאן פי' דבריו וכתב שאם הפסיד ולמה בס' קט"ו סי"א נקט לשון אם פחתו וכו' בלשון הרמב"ם ולא כתב אם הפסיד וכו' זה אינה קושי' דהתם כתב לשון הרמב"ם בלא תוספת ובלא מגרעת אבל בפר' א' בדין שלוחין הוסיף הרמב"ם מלת דמי הוכרח הוא לפרשה דהיינו הפסיד הקרן לכך מר"ן שינה הלשון בזה הדין דוקא כמו ששינה הרמב"ם אבל לעניין הדין שוים נינהו כמ"ש דדי בגילוי אחד שגילה הרמב"ם ומר"ן דעתו בדין אחד וממנו תלמוד לדכוותיה לשותף ולמשלח סחורה וכמ"ש מור"ם והסמ"ע יעו"ש וא"כ לדעתי נראה דכסברת מהריק"ש נקטינן הואל ומר"ן פשוט דלית ליה סברת מהריט"ץ ומיקריבא דעתיה לומר כסברת מהריק"ש זלה"ה כמש"ל: גם לדעתי החלושה לא זכיתי לעמוד על דעת רבינו מהריט"ץ זלה"ה היאך יוצדק לנו האי דקדוקא דלדעתי נראה דקדוק זה אינו דקדוק כלל והראיה דהא אותו דין שדקדק ממנו הרב ז"ל הוא הל"ב בפ"ה מהלכו' שו"ש דכתב הרמב"ם הנותן מעות לחבירו בתו' שותפות ליקח בהם חטים וקנה בהם שעורים אם פחתו פחתו לזה שעבר ואם הותירו הותירו לאמצע וכן אם הלך ונשתתף עם אחד בממון השותפות אם הפסיד הפסיד לעצמו ואם נשתכר נשתכר לאמצע אבל אם נשתתף עם אחר במעות של עצמו אם פחתו לעצמו ואם הרויח הרויח לעצמו עכ"ל והנה לפי דקדוקו של מהריט"ץ שמדקדק ברישא דהאי דינא דאמר פתחו וכו' ולא אמר הפסיד וכו' קשה הרי במצעיתא דהאי דינא שכתב וכן אם הלך ונשתתף עם אחר בממון השותפות כתב הרמב"ם לישנא דאם הפסיד הפסיד לעצמו וכו' וכתב הרב כסף משנה שם וז"ל וכן אם הלך ונשתתף וכו' שזה הדין דומה ממש לדין שנזכר בסמוך שהרי שותפו לא נתן לו מעות שישתתף עם אחר עכ"ל א"כ הרי מפשט הרמב"ם ומדברי הכ"מ פשוט דדינא דמציעתא כדינא דרישא דנתן לחבירו מעות ליקח חטים וכו' ושוים נינהו ועכ"ז ברישא תני אם פחתו ובמציעתא תני אם הפסיד וא"כ ש"מ דחד לישנא נינהו וכולהו על הקרן קאי ואין כאן דקדוק כלל כמ"ש רבינו מהריט"ץ זלה"ה: