קרני רא"ם שסה

סימן קע"ד. עמדו לדי"ת יהודא אזולאי ושמעון כהן ומחלוקתם כך היא דהיינו הר' יהודא הנז' דרכו לילך להסתחרר באהלי קדר מדי שבת בשבתו ולפעמים מוליך בידו שמעון הנז' בתורת שותפות והוא פוסק עמי שכל מה שירויחו יטול יאודא חלק ומחצה ושמעון חלק כי יהודא הוא בעל המעות איך שיהיה בשבוע זה לא פסק עמו אלא אמר לו שילך עתו בסתם והלך עמו והן היום טען ואמר כי הואל ולא פסקתי עמו אין אני רוצה ליתן לו כי אם לערך מה שיאמרו בני אדם שכר עבודתו או חלק שראוי ליטול בשותפות ומה גם עתה הפעם הוספתי ממין בשותפות וגם קניתי חמור אחר ואם כן אין אני רוצה ליתן כנהוג עד כאן: תשובה הד"א אמרה שהדין הוא שצריך לחלק הריוח חלק ומחצה ליאודא וחלק לשמעון כנהוג דהואל והי' רגיל לילך עמו בקצבה זאת וזה הפעם הלך בשתיקה בודאי אדעתא דחלוקה הנהוגה הלכו וזה מפורש יוצא בדברי מור"ם בס' של"ה ס"ח וז"ל שליח צבור שהשכיר עצמו עם מנהיגי הקהל לשנה בתנאי כו"כ ואח"כ השכיר עצמו עם מנהיגים שניים ולא התנו ודאי על תנאי הראשון השכיר עצמו עכל"ה ומ"ש עם מנהיגים שניים לרבותא נקטה מכ"ש בכאן ששכר עצמו עם יהודא עצמו שהיה יודע בתנאי זה וכמ"ש הסמ"ע סקל"א דמכ"ש הוא בשוכר עצמו עם המנהיגים הראשונים: ומה שטען יהודא הנז' דעתה הפעם הוסיף ממון בשותפות ובשביל זה אינו רוצה ליתן כבתחילה גם בטענה זאת דבריו מהבל ימעטו דהא עדיפא מזה מצינו למר"ן בסק"ע ס"ה פסק בדין השותפין דאפילו הטיל זה מנה וזה מאתיים חולקים הריוח וההפסד בשוה הואל ונשתתפו בסתם אלא הואל ומעיקרא היו נוהגים להשתתף בתנאי זה שיהודא יטול חלק ומחצה ושמעון חלק לכן גם עתה הפעם אמרינן מסתמא אדעתא דהכי נכנסו ונשתתפו: וא"כ מדיניה דס' קע"ו יש ללמוד ממנו דמכ"ש לנדו"ד שיודא ניטל חלק ומחצה בודאי בשביל שהוא בעל המעות. וכאלו נוטל יהודא חלק ושמעון חלק והמעות חצי חלק וא"כ גם אם יוסיף עתה הפעם סך ממון בשותפות בודאי לא יטול יותר מחלק ומחצה בכ"מ שירויחו הנכסים דהא אם יהיה ריוח גדול מחמת ההוספה הרי הוא נוטל ג"כ חלק ומחצה בכל מה שירויחו דרך משל אם היו ראוים קודם ההוספה להרויח מאה א"כ היה ראוי יהודא ליטול ארבעים לחלקו ועשרים לחלק הנכסים דהוי בין הכל ששים ושמעון ארבעים ס"ה מאה ואם עכשיו הוסיף ממון והרויחו מאתים א"כ הרי ג"כ נוטל החלוקה הראשונה בכפל וא"כ הרי נטל חלק הממון שהוסיף ומה לו עוד בדברי הבל אלו ואם בשביל שנתרבה חלק שמעון דמן הראוי בפעמים הראשונים היה מרויח מ' ועכשיו הרויח פ' על הוספת ממון שהוסיף יהודא גם זה הבל ורעות רוח דהרי לא מן המעות לבד בא הריוח אלא גם ממעשה ידיו של שמעון שנשא ונתן בהם וא"כ לפום צערא אגרא והגם שיש כמה ראיות לזה איני צריך להאריך בדבר פשוט כזה וצוי"ם וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קע"ה. שאלה ראובן נתן לשמעון לקנות לו חטים לסחורה או לאכילה והלך שמעון וקנה שעורים והפסיד בהם אם חייב שמעון לשלם הפסד שהפסיד מן הקרן דוקא או חייב ליתן לו אפי' מה שהיה ראוי להרויח בחטים וכן מי שנתן מעות לחבירו לקנות חטים בשותפות והלך וקנה שעורים מהו הדין יומ"ץ: תשובה דין זה נפתח בהרמב"ה פ"א מהל' שו"ש הלכה ה' וז"ל נתן לו מעות ליקח לו בהם חטים בין לאכילה בין לסחורה והלך ולקח בהם שעורים אם פחתו דמי זה שלקח פחתו לשליח מפני שהוא משנה ואם הוסיפו דמיהם לבעל המעות עכ"ל ובפר' ה' הל' ב' כתב ג"כ וז"ל הנותן מעות לחבירו בתורת שותפות ליקח בהם חטים ולקח בהם שעורים וכו' אם פחתו פחתו לזה שעבר עכל"ה ושני דינים אלו של שליח ושל שותף פסקן מר"ן בחו"מ דין שיתף בס' קע"ו סי"א ודין השליח בס' קפ"ג וספיקא דידן לא הוזכר בפי' לא בדברי הרמב"ם ראשונים ושניים ולא בפסקי מר"ן ז"ל ועדיין ספק במקומו עומד: אלא דראיתי דספק זה הוא שנוי במחלוקת הפוסקים ה"ה בספרתם והילך מ"ש הרב רבינו מהריק"ש בספרו אהלי יעקב שאלה מה שהיה פסיק שם ותני דשליח ששינה שהוא חייב אפילו באונסים ופשיט זה מברייתא דקתני מי שנתן לקנות לו חטים וקנה לו שעורים שאם פחתו פחתו לו וז"ל דאם לענין פחת הזול שיהיה בזמן זה לבד איירי ברייתא ולא לענין אונסין הגע עצמך שאם הוזלו שני המינים עד שיש הפסד בקניית זה כמו בקניית זה על מי יהיה ההפסד אם אמרנו שאין על השליח כלום כיון שגם בקניית מה שצוהו בעל הבית היה מפסיד הסך הזה בעצמו א"כ הא איכא פחת זולא דלא הוי על השליח ואם היה הפסיד זול מה שקנה פחות מהפסיד קנית מה שצוהו בעל הבית גם בזה יהיה הפסיד על בעל הבית ואם יהיה הפסיד זול מה שקנה כפלים בהפסיד זול מה שצוהו בעל הבית או שליש או רביע יותר אין על השליח כי אם המותר וזה לא יתכן שהרי הברייתא מילתא פסיקתא נקטא ואם פחתו פחתו לו ולא אמרה אם פחתו בערך קניית החטים ודבר זה נתבאר יותר בדברי הרמב"ם ז"ל שכתב אם פחתו דמי זה שלקח וכו' כלומר דלא מיירי אלא בפחת דמי זה שלקח ולא בערך החטים וא"כ כיון שאפילו היה מפסיד סך זה בקנין מה שצוהו בעה"ב עכ"ז חייב הפסיד מה שקנה מדעתו דהשתא דמי לאונס בהכריח לפריש פחתו דברייתא שחייב השליח בכל מין פחת דהיינו חייב באחריות הקרן לגמרי עכל"ה הרי הוצרכתי להביא לך כל לשון רבינו מהריק"ש דממנו תלמד דמדקדק מדברי הרמב"ם שכתב מדמי זה שלקח וגו' מכאן דקדק דאינו חייב כי אם פחת הקרן דוקא ולא בשום פחת אחר: וראיתי לרבינו מהריט"ץ בס' צ"ה דמדקדק מדברי הרמב"ם כלפי לייא והילך ג"כ לשונו וז"ל אמנם מה שעדיין אני מסופק בו הוא אם השנוי הוא