קרני רא"ם שס

שאומר מכר לו בהם קרקע זה: ואם אין בין סלימאן וראובן שום פלוגתא אלא מודים זל"ז וניחא ליהו בקיום המכר ואין רצונם לבטלו ובר פלוגתיה דראובן הם האחים שאומרים מעולם לא מכרו כלל לסלימאן אזי נחזי אנן אם המוחזק בקרקע לאכול פירותיה הוא ראובן א"כ הדרן לדינא קמא דהואל והוא המוחזק והאחרים המערערים באים להוציא הקרקע מחזקתו דינייהו כמ"ש מר"ן בס"א דישבע המוחזק היסת שקנוייה היא בידו מסלימאן שקנה אותה מהם ותשאר בידו אם רצונם של סלימאן וראובן לקיים ביניהם המכר: ואם האחים. הם המוחזקים עדיין נחזה אנן אם ראובן זה ירצה לבטל המכר ולומר אין רצינו באותה קנייה דין הוא שיחזיר לו סלימאן מעותיו כי אין כאן קנייה כלל ואין יכול לעכב עליו מעותיו בשביל מה שאומר שמסר בידו שטר קנייה שבו קנה מהאחים ועכשיו נאבד מיד ראובן דהואל ולא שרפם בידים אלא שנאבדו מידו אין עליו שים חיוב לשלם לו בשביל מה שנאבדו מידו עיין בס' שפ"ו ובס' ש"א יעו"ש אין להאריך ואין על ראובן כי אם חר"ם שנאבדו מידו זולת אם טוענו ברי דלא נאבדו מידו אזי יכול להביאו לידי הסית עיין בס' צ"ה ובמקומות אחרים וסלימאן הוא בעל דינו של האחים ליזיל ולשתעי דינא בהדייהו ודינם הוא שישבעו שלא מכרו קרקע זה לסלימאן ואפילו מעולם לא ידענו שהיתה קרקע זה בחזקת סלימאן אפילו יום אחד הואל ועקר תביעת סלימאן לאחים מצד שקנה מהם ונתן דמי המכר הדרן ג"כ למש"ל משם הרב נתיבות המשפט שהדין הוא שישבע המוחזק. זהו משנלע"ד וצור ישראל יצילנו משגיאות וימ"ן: הצעיר רפאל אנקאווא ס"ט סימן קע"א. בענין האלגרפא שנתן יוסף למשה לדעתי פשוט דמשטר קנייה מוכח דלא יזכה משה הנז' כי אם בהעלייה הגדולה דוקא חדא דהא כתוב בשטר שנתן לו העלייה הבנוייה על גבי החנויות והיא העלייה הגדולה וא"כ אותם עליות שלפניה אפילו חשבינן ליהו דתשמישי דידה נינהו הא קי"ל בס' רי"ד דמכר את הבית לא מכר את התשמישין אפילו יהיו פתוחות לתוכה מכ"ש זה שכל אחד חלק רשות לעצמו גם בנדו"ד אפילו אם המצא ימצא הדין דמי שמכר את הבית מכר את התשמישין או היו יהיה בלישנא דבני אדם קורין לעלייה כזאת שאחת גדולה ושנים קטנים כולם קורים אותה בשם עלייה אחת עכ"ז בנדו"ד הוא הפך הדין והפך לישנא דבני אדם דכך מורה לשון השטר שכתוב בו ונתן לו העלייה העמוסה על החנויות דמלשון זה יש לדקדק דאם האמת הוא דבכלל תשמישים נינהו ומי שמכר את הבית או העלייה מכר את תשמישה או כך הוא הלשון בני אדם כך הוא דזאת העלייה עם השנים הקטנים שעמה כולם בשם עלייה אחת יקראו א"כ למה הוצרכו הסופרים לכתוב שנתן לו העלייה העמוסה על החנויות הרי אין בחצר זאת כי אם עלייה זאת וא"כ למה ליהו האי מאריך טרחא לא הוה ליהו לכתוב אלא ונתן לו העלייה שבחצר אלא ודאי דלא נתכוון אלא לתת לו עלייה אחת ומחמת דקי"ל דיד בעל השטר על התחתונה ויכול לומר לו הקטנה שבכולן היא שנתתי לך וכמ"ש סרי"ד סי"ב לכן הוצרך לגלות איזה עלייה מן העליות נתן לו והגם דשנים מן העליות הם בנוים על גבי החנויות ליכא למימר דשניהם נתן לו דהא חדא עלייה קאמר ובודאי דחדא נתן לו ולא יותר ועוד דהרי שוברו בצדו דהעלייה הגדולה היא דוקא שבנויה על גבי החנויות הרבה אבל האחת קטנה אינה כי אם על חנות אחת דוקא והוא לא נתן לו כי אם הבנויה על חנויות ולא הבנויה על חנות אחת דוקא ומה שטען שכבר מוחזקת היא בידם מימות אביהם אמת נכון הדבר שהבא מכח ירושה אין צריך טענה וכמ"ש בס' קמ"ו אכן יוצדק לן אם לא היינו יודעים מפאת איזה דבר החזיק בה אביהם אזי היינו אומרים שמא מכרה לאביהם זה המערער אבל בכגון נדו"ד דאנן ידעינן בקרקע זה מעולם לא מכרה בעלה לאביהם ולא החזיק בה אביהם אלא מכח השטר שיש לו הרי אנן קא חזינן באותו שטר ממנו מוכח דאין לאביהם שום זכות בעלייה זאת הקטנה לכן אין לפקפק בדבר וק"ל: ולענין התשמישין ודאי דאין רשות למשה כדקי"ל בס' רי"ד ס"א וס"ב דאם מכר את הבית לא מכר את התשמישין אפילו היו פתוחות לבית הואל ומקום הבית יש בו ארבע אמות וכו' יעו"ש ומכ"ש זה האלבראח של החצר שהוא יש יותר מעשר אמות וגם אינו סמוך לבית פשוט דלא קנה אכן בתשמיש החצר מקום כניסה ויציאה פשוט דקנה וכמ"ש שם בס"ב בדין מכר את הבור ואת הדות וכו' יעו"ש: אלא דעדיין בנדו"ד יש להתיישב הואל וכבר זה משה האיש נשתמש זמן רב בהאלבראח של החצר מי אמרינן הואל והחזיק זה כמה להשתמש ולא מיחה בו בודאי דמאי שמכר לו הבית גם אתשמישין היה המכר או לא עיין בס' רי"ד בס' גו"א יעו"ש ומה שנראה כעת הוא שאין לדמותה לההיא דפסק מר"ן בס' ק"ם סט"ו דאם היה מעמיד וכו' דהתם היה הוא לבדו משתמש במקום מסויים ולא בעל החצר ולכך יכול לטעון נתתו לי וכו' אבל כאן היה בעל החצר משתמש בהאלבראח וכו' וא"כ לא מבעייא דלא מהני חזקתו לקנות הקרקע וכמ"ש מדקדוק מר"ן דכתב מקום מסויים וכו' וממ"ש מור"ם סי"ג וכו' ובפרט דהני מחזיקים לית להו טענה בחזקה זה כלל לא דמתנה ולא דקנייה אלא אומרים החזקנו מכח. השטר מכר שבידינו ובשטר לא נמצא להם זכות כלל כמש"ל אלא אפילו להחזיק בתשמיש עם הבעל החצר לא מהני ליהו חזקה דיכולים לומר משום אהבת השכנים היו מניחים אותו להשתמש וכמו שבא הדבר מפורש בס' מאמר קדישין בס' ק"ם סקכ"ו משם הב"ח יעו"ש ועיין בס' מש"ה אות חית סכ"ד יעו"ש ובס' י"א ובס' י"ג יעו"ש ודו"ק הטיב בכל דבר כי הכל כתבתי לך בעטי"י של נח"צ וצויי"ם וימ"ן ולרו"ם החיים והשלו"ם אכי"ר: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט