קרני רא"ם שנט

ודאי דחייב לישבע כיון שאין תביעתו רק על המעות אלא אפי' טוען גם על גוף הקרקע שנתן לו מעות וקנה ממנו הקרקע בק"ס דמ"מ חייב לישבע דנהי דאינו נאמן בטענתו על גוף הקרקע מחמת ריעותא ואינו יכול להשביעו מכל מקים יכול להשביעו מכח גוף המעות דמאן לימא לן דמשקר בכל דהחזקה והריעותא דשטרא אין מורין רק שמשקר בגוף קניית הקרקע אבל מכל מקום יכול להיות שנתינת המעות אמת וצריך לישבע על המעות וכו' יעו"ש שהביא ראיות חזקות מדברי הש"ע על זה יעו"ש וא"כ דין הוא אפי' אין עדים לראובן צריך לישבע: ואם אין שניהם מוחזקים כגון אם עדיין האחים אוכלים פירות הקרקע הואל והמכירה היתה בהטבה אם אפשר שעשו להם ההטבה שתשאר בידם ט"ו שנים לאכול הפירות והם מוחזקים אלא שמודים שמכרוה לסלימאן ועדיין הם אוכלים הפירות והמחלוקת היא בין ראובן ובין סלימאן שסלימאן אומר לא מכרה כלל וראובן אומר שמכרה לו ונאבד ממנו השטר לכאורה היה נראה דדין זה הוא פסק הש"ע בס' קל"ט ס"ד דמסיק שם הדין הוא כל דאלים גבר הואל ואין שום אחד מהם מוחזק אך אין זה אמת דשאני התם שלא היתה ידועה בעולם שהיתה בחזקת אחד מהם איזה זמן אבל בכאן נחזי אנן דאם יש עדים שהיתה מכורה לסלימאן מיד האחים ולא ידעינן כלל שחזר ומכרה לראובן א"כ הרי היתה מעקרא בחזקת סלימאן ובזה מצינו להרב מוהריב"ו זלה"ה בס' קל"ב משם הרב מהר"א ן' ששון מהרש"ך והרב כנה"ג שכולם דקדקו מתשובת הרשב"א וכולם עלו בהסכמה שכל שחלוקים על הקרקע ואין אחד מהם מוחזק בו אזלינן בתר חזקת מרא קמא הגם שזה אומר מכרה לו הואל ואין שום אחד מהם מוחזק מי שיש לו חזקת מרא קמא יזכה בה וא"כ גם כאן אם יש עדים לסלימאן שקנאה מהאחים ואין עדים לראובן שסלימאן מכרה מעמידין אותה בחזקתו של סלימאן שהוא מרא קמא שהיתה ידועה לו שקנאה ויזכה בה וישבע שמעולם לא מכרה לראובן זהו מה שנראה בזה. וכל זה האופנים לצד שנעמיד דסלימאן וראובן אתגורי אתגור אך אם יהיה האופן שהר' סלימאן מודה שמה שלקח מהאחים מכר לראובן וכדברי ראובן כן הוא אלא שבעלי מחלקתו של ראובן הם האחים שאומרים מעולם לא מכרו קרקע זו לסלימאן ואין עדים כלל שהיתה חצר זו בחזקת סלימאן או ראובן גם בזו הדין הוא שישבעו האחים היסת שמעולם לא מכרו דהא נמי בנדון זה יש תביעה על גוף המעות וכמש"ל משם הרב נתיבות המשפט זהו מה שנראה להשיב: ודע דבכל מקום הנז"ל דאין המוחזק מחויב לישבע דיכול לומר קי"ל כמאן דפטר משבועה א"כ עכ"פ מידי חר"ס לא נפיק יעויין בדברי הרב ויאמר יצחק סקמ"ג דפסק כן דבמקום שיש פליגתא בשבועה יכול לומר קי"ל ומסיק וכתב משם הפוסקים וז"ל ולהפיס דעת התובע יקבלו חר"ס כמש"ל עכל"ה וצוי"ם וימי"ן זהו הנלע"ד ותו לא מידי. היה בשבט התרנ"ט לפ"ק פה סאלי יפ"ה: אחרי כותבי שוב התבוננתי וראיתי מ"ש הרב"י בס' ק"צ ס"ח שם בפסקת בד"א וכו' ששם כתוב בסוף דבריו וזל"ה אבל במקום שנהגו לכתוב שטר ראיה בלבד אי אפשר ללוקח שיתלה קנייתו בו שהרי אינו קונה אלא כשנכתב אותו שטר קונה בכסף שעה ראשונה וכל זמן שלא נכתב אינו קינה משום דלא סמכה דעתו עכל"ה וא"כ נראה דהואל ושטר ראיה אין גופו עושה קנין אלא עושה חזוק לקנין הכסף א"כ לאו שטר קנין להיות נקנה בכתו"ם עכ"פ לפי ענ"ד נראה הואל וסוף כל סוף הוא המחזיק את הקנין של כסף ואלולי שטר זה אין הקרקע קנוי נמצא שיש בו ממשות והעמדה לקנייה דין הוא שיהיה נקנה בכתו"ם דעד כאן לא אמר הר"ן דאין הקרקע נקנה בו אלא בכסף למפרע הוא דעושה קנין דיקא ליחשב עקר הקנין בכסף להיות נקנה הקרקע משעת נתינת המעות אבל אה"נ לענין שיהיה נקנה בכתו"ם אומר אני דאפשר לשטר קנייה יחשב לדבר הזה: עוד יש להחזיק קנין זה של ראובן מאת סלימאן מטעם אחר דהנה ידוע הטעם דבמקום דכתבי שטרי כל זמן שלא כתבו השטר לא קנה משום דכל זמן שלא נכתב לא סמכא דעתייהו וא"כ התינח אם עשו איזה קנין מהקנינים ועדיין בדעתייהו לכתוב השטר בזה הוא דאמרו כל זמן שלא נכתב לא סמכא דעתייהו אבל בנד"ד שעשו קנין במעות וגמרו ביניהם וכתבו על השטר כתו"ם ודאי דקנה באותם קנינים שעשו אפי' קיימי באתרא דכתבי דהואל וגמרו בדעתם להיות הקנין בזה א"ך הרי סמכו דעתייהו לגמור הקנין בזה וקנה דלא גרע זה ממ"ש הש"ע בס' ק"ץ ס"ח וז"ל התנה הלוקח ואמר אם ארצה אקנה בכסף וכו' הרי זה קיים וכו' יעו"ש וא"כ גם כאן הואל וגמרו ביניהם לכתוב כתיבה ומסירה ביניהם ולא לכתוב שטר ראיה הנהוג הרי גמרו לקנות על ידי זה וא"כ הוי דין זה כדין התנו דקנו בלי כתיבת השטר וא"כ ע"פ הסברות האלה נראה לע"ד דנקנה הקרקע לראובן ואזי כל החלוקי דינים שכתבנו בענין השבועה הכל מסודר ומתוקן כהוגין. אך כל זה אם יסכימו עמי רבנן דיתבי על מדין דהמכר קיים ביד ראובן או מטעם הכתו"ם או מטעם השני. ואם לא יסכימו עמי אזי בטלה דעתי אם אין דעתם נוטה לזה. וא"כ הדר דינא על אופן אחר דהואל והמכר בטל מעיקרו וכל אחד יכול לחזור והדרא ארעא והדרי מעות לבעלים א"כ נחזי אנן כיצד הוא הענין אם בעל מחלוקתיה דראובן הוא סלימאן שאומר מעולם לא מכר לו נחזי מי הוא המוחזק שאוכל פירות קרקע זה אם ראובן הוא המוחזק א"כ זהו מה שפסק הש"ע בס' ק"ן ס"ד וזל"ה ואם אינו ידוע נאמן על תביעתו האחרת במיגו שהיה יכול לכבוש שטר משכונה ולטעון לקוח הוא בידי ובשבועה ודוקא שאכל כבר הפירות כדי התביעה שטוען עליו אבל אם בא לתובעו קודם שיאכל הפירות אינו נאמן לעכב הקרקע ע"כ וא"כ גם כאן אם הוא מוחזק לאכול הפירות וטוען שלקוחה היא בידו על ידי כתו"ם וסלימאן טוען שבגזל הם אוכלים ומעולם לא מכר לו דין הוא שתחזור הקרקע לסלימאן ומה שאכל ראובן ישבע עליו שלקוחה היתה בידו ואזי יזכה במה שאכל מפאת דמי המכר שאומר נתן וסלימאן ג"כ ישבע היסת שמעולם לא קבל ממנו שום מעות קנייה ותו לא מידי: ואם סלימאן הוא המוחזק לאכול פירות תשאר הקרקע בחזקתו וישבע שלא קבל מראובן שום מעות כלל