קרני רא"ם לו

מצורף לזה מה שראינו להרב פת"ש סז"ך סקי"ד שכתב משם מהר"ם אלשק"ר ז"ל ועיין בתשובת מהר"ם אלשק"ר שכתב וז"ל מיהו במילתא דלא אמר לי ודאי דשלא במקום עגון למעשה הייתי חושש לדברי הרשב"א אבל במקום עגון לא הייתי חושש וסומך על רוב הראשונים והאחרונים עכ"ל וא"ך ממנו נקח קו"ח לנדו"ד דהא מהר"ם אלשק"ר כתב כן אפילו נגד סברת הרשב"א דפסק דהוי קדושין גמורים במקום דלא אמר לי ולאו הרשב"א לחוד אמרה אלא דגם הרמב"ן והרא"ש הכי ס"ל עכ"ז פסק מהר"ם אלשק"ר דבמקום עגון יש לסמוך על רוב הפוסקים מכ"ש בנדו"ד דסברא זו דנתן קדושין ולא דבר וכו' לא נמצא מקורה כי אם מדברי מהר"ם דוקא ובדברי מהר"ם עצמו כל האחרונים פירשוהו דדוקא לא דבר מהר"ם כי אם באומר לשם אהבה וחיבה זולת מור"ם הוא דמפרש ביה דבנתן בשתיקה לגמרי דבר מהר"ם נוסף על זה אפילו נפרש דדעת מהר"ם כדברי שאר מפרשים דלא דבר מהר"ם אלא באומר משום אהבה עכ"ז רבו כמו רבו החולקים עליו ואפילו לדעת מהר"ם עצמו לא אמר דבנתן בשתיקה הוו קדושים גמורים אלא ספק קדושין בודאי פשוט דבמקום עגון אזלינן כדעת רוב דעות כמו שפסק מהר"ם אלשק"ר ז"ל ואין חולק עליו ועיין להרב ער"ך השולח"ן נמי סמ"ב שכתב דכלל מסיר בידינו מפי סופרים וספרים דלענין ערוה יש לחוש לכל הסברות וגם אנו שקבלנו הוראת מר"ן הב"י באסור ערוה מחמירין בכל הסברות לכתחילה כשאין עגון בדבר עכ"ל הרי לך דבמקום עגון לא החמירו לצאת כל הדיעות אלא אזלינן בתר רוב הדיעות מכ"ש בנדו"ד שאין כאן כי אם סברא יחידאה ובה שני פרושים ולחד פירושה יחידאי הוא דאסור פשוט דאין לנו לחוש בנדו"ד שמבורר הדבר שיש כאן צד עגון כמש"ל: גם עיין מזה בדברי מהר"י אירגא"ס זלה"ה סמ"ד והובאו דבריו בס' אש"ל ס"ב דמדבריו מוכח כך בפשיטות ופשוט: נשאר לנו עוד מה שעומד לנגדינו והוא מה שפסק הש"ע סמ"ו בפנויה שיצא עליה קול שנתקדשה שחוששין והרי היא ספק מקודשת וגם כאן הגם שלא ידענו אם יצא הקול או לא סתמו כפירושו הואל וקדושין אלו עבר עליהם זמן רב זה קרוב לשמונה חדשים מסתמא ברבות הימים נתחזק הקול וא"ך מן הראוי יש לנו לחוש לקדושין אלו: אך כד דייקינן בנדו"ד אין לחוש חדא דהא מר"ן שם ס"א כתב דכל קול שלא הוחזק בב"ד דהיינו שבאו שני עדים והעידו בב"ד לא הוי קול וגם מור"ם הוסיף גם הוא בס"ב וכתב וז"ל ואין חוששין לקול אלא כשהוחזק בב"ד שב"ד חקרו בדבר ושמעו שיש ממשות בקול אבל כל זמן שלא הוחזק בב"ד לא וכו' ואך בעיר דאר לבידא אשר באותו זמן של הקדושין לא היה להם שום ב"ד קבוע אפילו דיין יחידי שמזה זמן רבני העיר הוחבאו אל הכלים והניחו העיר כצאן אשר אין להם רועה א"ך הרי אין כאן ב"ד שיחזיקו הקול ואין לומר דהואל ונתקבלה העדות במותב תלתא הן הן ב"ד והוי כאלו נתחזק הקול בב"ד ודאי דאין לומר כן דהא צריכין ב"ד דגמרי וסברי לדעת דינא דקדושין שיחקרו בדבר אם יש חשש בקדושין ועל ידיהן הוא שמתחזק הקול אבל שלשה דלא גמרי ולא סברי מאי אהני לן הרי אפילו שמיעת כל בני העיר ששמעו לא הוי קול אם לא באו העדים לב"ד שיחזיקו הקיל ומה גם הרי דין זה הוא גמרא ערוכה בגטין דפ"ט ע"ב שם אתמר אמר רב אשי כל קלא דלא אתחזק בב"ד לא חיישינן ליה ופירש"י ז"ל דלא אתחזק בב"ד שלא חקרו ב"ד אחריו שלא תהיה שמיעת קול הברה לא חיישינן אלא א"ך ידע ב"ד של העיר שכך יצא הקול פלוני מהיכן שמע וגזרו שיחושו לקול זה עכ"ל הרי לך דבעינן ב"ד הממונים למשפט צדק להבחין בין דין לדין ופשוט ועיין להכנה"ג סמ"ו בהגה"ט סק"ג ז"ל נ"ב ובמושב הדין ובפני שלשה וביום ובפני בע"ד וגמר עדות משא"ת בנימ"ן ע"ך וא"ך בנדו"ד שלא נמצא שום דבר מזה דמאותו זמן עד היום אפילו דיין יחידי לא נמצא להם מכ"ש שלשה ומעולם לא חקרו על עדות זו פשוט דאין לחוש לקול דהואל וליכא ב"ד הקול כמאן דליתיה: ועיין להרב ישמח לב סי"א שכתב ז"ל עיין להגאון החק"ל שכתב דלא חשיב קול היכא דכ"ע ידעי שהחמיצו הדין לברר עניין הקדושין אם יש בהם ממש עש"ב והכי חזינא להרב משא"ת מש"ה באהע"ז ס"א דכיון דב"ד אמרו נעיין בדינא ימים מספר לא אתחזק קלא וכי שרינן לה אמרו עיינו ואשכחו עכ"ל הרי לך דאפילו הגיע הדבר לב"ד וחשו לעיין בו לא הוי קלא כ"ש בנדו"ד שמעולם לא הגיע הדבר לב"ד ואדרבא לא באו אלא לסדר העדות לערוך דבריהם בספר לשלחו לחכמי ישראל לדעת מה יאמרו המורי"ם אי הוו קדושין או לאו פשוט דאין כאן קלא: והגם דראה ראינו להכנה"ג הגב"י סק"ך שכתב ז"ל דהמקדש בפני שני עדים והאחד מהם קרוב מתירין אותה לינשא לכתחילה בלא גט ולא חיישינן לקלא דמקודשת דמבטלינן לקלא דקי"ל כרב באיסורי רבינו ירוחם יברור דהוא הדין אם נמצא אחד מהם פסול וכן כתב מהרשד"ם ועוד ברור דלמ"ד דלא מבטלינן דחוששין לקול זה וכ"ך מהריב"ל וכתב עוד דלמ"ד דלא מבטלינן קלא חוששין לקול זה לא שייך לומר בזה דקול כל קלא דלא אתחזק בב"ד לאו קלא אלא אפילו לא אתחזק בב"ד הוי קול גמור עכ"ל וא"ך לפי סברת מהריב"ל הרי ס"ל דכל שיש שני עדים בעיר שהעידו אפילו נמצא אחד מהם קרוב עכ"ז חיישינן לקלא אפילו נתחזק הקול על ידי ב"ד וא"ך גם בנדו"ד יש לנו לחוש לסברת מהריב"ל הואל וגם כאן נמצאו שני עדים שהעידו על הקדושין ויצא הקול ע"פ עדותה הדר דינא לחוש לסברת הרב מהריב"ל. אלא דגם לזה מצאתי ארוכה ומרפא בס' ישמ"ח ל"ב ששם חשש הרב גם הוא בנדו"ד לסברת מהריב"ל וכתב על זה וז"ל אפילו אי נחוש לסברת מהריב"ל דכל שיש עדים שקדשה והם בעיר ויצא הקול על ידי זה ולא נודע שאחד מהם קרוב או פסול אפע"ג שלא נתקבלו העדות בב"ד קול גדול כזה מחזקינן ליה גם בלא ב"ד ולמ"ד דלא מבטלינן לקלא חוששין לאותו קול ע"ך מ"מ הרי יש אתנו ס"ס להקל ספק אי קי"ל כמוהריב"ל או כהריב"ש ואת"ל כמוהריב"ל דחשיבא קלא הגם דלא אתחזק בב"ד דילמא קי"ל