קרני רא"ם לה

שחזרו ותקנו בשנת שנ"ז ז"ל בחודש אלול וכו' תקינו בענין קדושין והיא היתה ג"ך מקדמת דינא בעיר הלזו וראו לחדש אותה מחדש שכל מי שירצה לקדש אשה מכאן והלאה לא יקדש אותה זולת בפני חכם מחכמי המעמד או ראש ישיבה ועשרה מישראל וכל מי שיקדש וכו' ישאר בבית האסורין עד שיתן גט וכו' וא"ך מחזי דאין כאן מחלוקת בדבר זה אלא דלתקנה הראשונה הפקיעו הקדושין ואח"ך אתו רבנן בתראי וחדשו התקנה והוסיפו והגריעו ובענין הקדושין העמידו הדבר על דין תורה להצריכה גט וא"ך נראה דלפי תקנה האחרונה עקרו לתקנה הראשונה וא"ך הדר דינא ליזל בתר בתרא וראשונה כמאן דליתא וא"ך היאך הרב הפוסק הרחמ"ן נר"ו הכניס זה במחלוקת לעשות מזה ס"ס גם הרב אש"ל נר"ו שם שם הביא דבריו ומסכים עליהם ולפי מה שנמצא כתוב בידינו לא ידענו היאך הרבנים הנז' הכניסו דבר זה במחלוקת עכ"פ לענין הדין ודאי אהמנותייהו דרבנן סמכינן בודאי לפניהם נגלו כל תעלומות ואפשר יש בידיהם כתבי הראשונים ועיניהם הפתוחות שלטו בספר התקנות והמה ראו והביטו שדבר זה הוא במחלוקת שנוי גם לפי התקנה האחרונה אם הקדושין מופקעין או לאו ואהמנותייהו סמכינן והדר דינא לשלש ספיקות הנז"ל דילמא מהר"ם לא פסק אלא באומר משום אהבה וחיבה ואת"ל דמהר"ם דבר אפילו בשתיקה לגמרי כמ"ש רמ"א דילמא הלכה כהריטב"א ושאר פוסקים ואת"ל הלכה כמהר"ם דילמא הלכה כהסוברים דבמקום דליכא עשרה הקדושין מופקעין ובמקום דאיכא תלתא ספיקי אפילו לא יהיו מתהפכים אזלינן בתרייהו וכמו שמצינו דהכנה"ג אהע"ז ס' ס"ח הגה"ט אות נ"א שכתב ז"ל אשכחן דאפילו במקום ס"ס לחומרא. מרדכי דפרק החולץ בשם רבינו ברו"ך. וכבר כתבתי למעלה שמהריב"ל מפרש להא דרבינו ברוך ז"ל בס"ס שאינו מתהפך עכ"ל ובאות נ"ב הוסיף עוד וכתב ז"ל אפילו לדברי המרדכי היכא דאיכא שלשה ספיקות אזלינן לקולא מקו"ר ברו"ך סכ"ח עכ"ל נקטינן מדבריו אלה אפילו במקום שאין הס"ס מתהפך אם יש עוד ספק שלשי מקלינן וא"ך בכאן שנמצאו שלשה ספיקות אין כאן קדושין: ובפרט דבשלש ספיקות דנדו"ד יכולים לעשות אותם להיות מהופכים דהיינו דילמא מעולם לא נחלק מהר"ם עם שאר פוסקים במקדש בשתיקה אלא גם מהר"ם לא פסק כן אלא באומר לשם אהבה ואת"ל דפירוש מהר"ם כמו שפירשו רמ"א וחלוק הוא עם שאר פוסקים דילמא הלכה כשאר פוסקים ואת"ל דהלכה כמהר"ם דילמא כמאן דסברי דכל שאין עשרה לא היו קדושין והדר מפכינן ליה הכי ומתחילין דילמא הלכה כמאן דסבר הקדושין מופקעין ואת"ל שאינם מופקעין דילמא המקדש בשתיקה לא נחלק בו שום פוסק לומר דיש חשש קדושין דגם מהר"ם פירושו הוא דלא כמור"ם ואת"ל דמר"ם האמת היא דס"ל דהמקדש בשתיקה חוששין דילמא הלכתא כהריטב"א ושאר פוסקים: ואל תשיבני לומר דמעקרא היאך יוצדק כאן לומר ס"ס באופן זה דשמא מהר"ם אינו חולק עם הריטב"א ושאר פוסקים ואת"ל דחולק דילמא הלכה כהריטב"א היאך יוצדק לומר ס"ס זה הרי מצינו להש"ך בכללי הס"ס בס' ק"י סי"א כתב אם שני הספיקות הם משם אחד אינו ס"ס כגון הנושא קטנה ונבעלה תחתיו אפע"פ שיש כאן ס"ס ספק באונס ספק ברצון ואת"ל ברצון שמא נבעלה כשהיא קטנה ופתוי קטנה אונס הוא אפילו הכי אסורה דמכל מקום אי אתה מתירה אלא מטעם אונס והרי הכל שם אונס אחד הוא וכן כל כיוצא בזה עכ"ל וכלל זה הוא מדברי התוספ' בכתובות ומוסכם בלי מחלוקת וא"ך גם כאן הרי כשאנו באים לומר דילמא מהר"ם לא נחלק עם הריטב"א ושאר פוסקים א"ך מאיזה טעם אתה בא להתיר בנדו"ד הואל והקדושין בשתיקה לא הוו קדושין וכשאתה בא לסיים הס"ס לומר ואת"ל דחלוק הוא מהר"ם עם הריטב"א דילמא הלכה כהריטב"א מאיזה טעם ג"ך באת להתיר כאן משום דילמא הלכה כהריטב"א משום דס"ל קדושין בשתיקה לא הוו קדושין א"ך הרי אתה עושה ס"ס להתיר משם אחד ואינו ס"ס כדאמר הש"ך: על זה יש בידינו להשיב ולומר דיכולים אנו לעשות ס"ס באופן זה ספק אם קדושין בשתיקה הוו קדושין או לא ואת"ל דהוו קדושין דילמא כל המקדש בלי עשרה לא הוו קדושין וס"ס זה הרי הוא מתהפך לעין כל וכבר מלתינו אמורה דכל אסורין שבתורה מתירין בס"ס המתהפך אליבא דכ"ע: והגם דס"ס זה הוא במחלוקת הפוסקים ולא בגוף הקדושין עכ"פ הרי בררנו לעיל משם רבני ירושלים ומשם הרה"ג משכנו"ת הרועי"ם שגזרו אומר שכל שיש שלש ספיקות בפלוגתא דרבנן מתירין ובכאן הרי כבר כתבנו שיש כאן שלשה ספיקות דהגם דלגבי הס"ס לא עבדינן ס"ס ממאי שאנו מסופקים בדעת מהר"ם אם פירושו הוא כדברי מור"ם או עם מה שאנו אומרים דילמא הלכה כהריטב"א הואל והתירם עולה משם אחד עכ"ז לענין שלשה ספיקות בודאי לית דין ולית דיין דשלשה ספיקות יש כאן כדאמרן וא"ך הדרן למאי דאמרן דבמקום שיש שלשה ספיקות בפלוגתא דרבנן מתרינן וגם כאן יש ספק בפירוש דברי מהר"ם מה פירושו דדילמא גם מהר"ם פירושו דלא כמור"ם וגם יש ספק לצד שנאמר פליגי הלכה כמאן וגם ספק בהפקעת הקדושין והואל ויש כאן שלש ספקות החוט המשולש לא במהרה ינתק: גם דעדיפא מזה מצאנו ראינו להרב כנה"ג בס' ס"ד הגה"ט אות נ"ד שכתב ז"ל אפילו במקומות דמחמירין בספק ספיקא היכא דאפילו לצד החמור לא הוי אלא ספק מקודשת אזלינן לקולא לכ"ע הר"ן נחמייאש ז"ל הובאו דבריו בתשובת מהר"י קארו סי"א מדיני קדושין עכ"ל ובנדו"ד שאנו באנו לחוש לסברת מור"ם שפסק לסברת מהר"ם דבנתן בשתיקה הוו קדושין וכו' הרי אין כאן כי אם ספק קדושין דהגם דמצינו למור"ם שכתב ז"ל הוי קדושין וכו' הרי הטו"ז כתב דחסרון יש בדבריו והגיה דצריך לומר דהוי ספק קדושין יעו"ש וא"ך הואל ואין כאן כי אם ספק קדושין אפילו אלו לא הוה קמן כי אם ס"ס בפלוגתא דרבוותא הוה מתרינן מכח ס"ס לחוד ולסמוך על ס"ס זה כדאמרן מכ"ש השתא שכאן נמצאו שלשה ספקות כמש"ל במקום ספק קדושין פשוט דמתירין: