קרני רא"ם שנח

מצאנו לו למר"ן בס' קצ"ה שתלאו במנהג המקומות מכל מקום סמכו העולם בזה ע"פ סברת הריטב"א ז"ל הביאה הרב מהר"א ן' ששון ז"ל בתשובה סר"ז ז"ל דבמקום שכותבין השטר לא קנה לא בכסף ולא בחזקה ולא בק"ס עד שיכתוב את השטר עכל"ה ומה שכתב הרב הנז' משם הריטב"א דלא קנה לא בכסף ולא בקנין ולא בחזקה ראיתי להרב מוהר"ר יעקב נאיים ז"ל בספרו זי"ע סי"ד דפירשה דהיינו אפילו במקום דאיכא כסף וחזקה וק"ס בתלת כחדא עכ"ז בעינן שטר הלאו הכי לא קנה יעו"ש ועיין לכמה פוסקים דכולהו סברי דאפילו יהיה הק"ס בשבועה חמורה אם לא נכתב השטר קנין אין כאן שבועה א"כ גם כאן אין להאריך: עוד עיין להרב תורת חסד סקע"ט ז"ל הן אמת נסתפקתי לדעת האומרים דבאתרא דכתבי שטרא לא קני חזקה לחוד עד שיכתוב שטר אולי נאמר דהיינו דוקא בחזקה דלאלתר אמנם אם החזיק בקרקע שני חזקה ומה גם אם הוציא הוצאות במה שהחזיק איכא למימר דכל כי האי ודאי יש הודאה ומודעא רבא שגמר וסמך דעת הקונה לקנות אפי' בלי כתיבת השטר אמנם אחר העיון ראיתי שאין כל זה מספיק לקיים המקח והטעם דמאחר שגם המוכר לא סמך דעתי לגמור המכר עד. שיכתוב השטר מה מועיל שהקונה סמכה דעתו לקנות וכו' זה נראה לע"ד פשוט אחר העיון עכל"ה ועיין להכנה"ג בס' ק"ץ הגב"י ס"ך משם מהרש"ך ז"ל שכך דעתו יעו"ש. המורם מכל דברי הפוסקים שהביאנו דבמקום דכתבי העיקר של הקנין הוא השטר אפילו יהיה כתוב בלשון העדים כמו שטרי דידן אפילו עקר המכר הוא על השטר קאי א"כ ודאי לשטרי קנין יחשבו ונקנים בכתו"ם: ואל יקשה בעיניך דאם האמת הוא דבמקום דכתבי שטרא גם הם לשטרי קנין יחשבו ונקנים בכתו"ם א"כ למה פרט בס' ס"ו וכתב בזה"ל אין שטר נקנה בכתו"ם אלא שטר חוב או שטר של קנייה שכתב לו שדה מכורה לך שהוא עקר הקנין וכו' לפי דברינו זה הו"ל למימר נמי או שטרי ראיה במקום דכתבי שטרא לשטר קנין יחשבו ויהיו נקנים בכתו"ם ומדפרט מר"ן וכתב בזה"ל או שטר של קנייה שכתב לו שדה מכורה לך וכו' נראה דתו לא מדי. זה אינו דהא מצינו להר' כנה"ג בס' ס"ו כתב וז"ל אמר המאסף מבואר הוא דהני שטרי דידן לדעת בעל העיטו"ר ז"ל והרמב"ן והרשב"א והגהו"ת והר"ן וה"ה ס"ל דשטרי קנין הוא ולא שטרי ראיה וכמו שנתבאר בס' ק"ץ וקצ"א וכ"ך מור"ם אלשיך בס' ע"ב ובס' ע"ה והרב"י בספרו הקצר סתם כדברי הרא"ש ז"ל ולא היא שהרב ז"ל לא כתב כאן דברי הרא"ש אלא לאשמועינן דשטרי ראיה אינם נקנים בכתו"ם אבל אה"ן דשטרי דידן לאו שטרי ראיה הן אלא שטרי קנין ונקנים בכתו"ם עכ"ל א"כ מזה נלמד דלאו דוקא כתב מר"ן בדיוק שדה מכורה לך אלא דבא להשמיענו דשטר שלא נכתב אלא לראיה בעלמא ואין בו עקר הקנייה הוא דאינו נקנה בכתו"ם אבל כל שטר שהקנין תלוי בו יהיה נקנה בכתו"ם וכמו שלמד הרב החביב לדין שטרי דידן דפסק הש"ע דשטרי קנין הם וכתב הרב החביב שיהיו נקנים בכתו"ם אף אנן נמי נלמוד למקום דכתבי שטרא הגם שהוא שטר ראיה הואל ואינה מתקיימת המכירה כי אם על ידו הדר דינו כדין שטר מכר שהוא העיקר של הקנין ונקנה בכתו"ם דשטרי מכר הם: שוב ראיתי להרב כנה"ג בהגב"י אות ט"ז אחר ששם הביא דברי הרא"ש ורבינו בעה"ט דס"ל דשטרי דידן לאו שטרי קנין הם סיים על דבריהם וז"ל ונראה בעיני דלא כתבו הרא"ש ורבינו בעה"ט ז"ל דשטרי דידן שטרי ראיה הם ואין הקרקע נקנה על ידם אלא כשרוצה לקנות בשטר לבדו כמו במוכר שדהו מפני רעתה דקנה בשטר לחוד או בשטר מתנה או היכא דפריש בהדייא שיקנה בשטר לחוד אבל קנה בכסף באתרא דכתבי שטרא כל שנתן הכסף וכתב את השטר אפילו שטרי ראיה קנה וכן כתב רש"ל בתשובה ונזכרו דבריו בסמ"ע ובב"ח והן הם הדברים שכתב הסמ"ע וכתבתים לעיל באות י"א עכ"ל וראיתי לו שם באות י"א ששם הביא דברי הסמ"ע דס' ק"ץ סק"ח דכתב וז"ל לא קנה עד שיכתוב השטר הן שמדרכם לכתוב שדה מכורה או נתונה הן שמדרכם שאינו קינה עד שיכתוב לו שטר מכירה גמורה הן שמדרכם עד שיכתוב לו שטר ראיה לחוד כפי המנהג כן יקום ע"כ הרי שהרב כנה"ג כווין לדברי הסמ"ע וכתב דאפי' מאן דס"ל דשטרי דידן שטרי ראיה ולא שטר מכר עכ"ז יודה דדוקא לבדו בלי נתינת המעות אבל עם נתינת הכסף בלי שטר ראיה לדין מכר יתקרי במקום דכתבי שטרא כל מקום ומה שנהגו לכתוב אפי' שטר ראיה שטר מכר יתקרי וא"כ הדרן לדינא שיהיה נקנה בכתו"ם וא"כ אתאן לנדו"ד שהיה הקנין על מה שכבר פרעו בדמי המכר ודאי אותו שטר שכתב לו לשטר מכר יחשב: ומעתה הואל וביררנו דנקנה הקרקע לראובן ע"י כתו"ם נחזי אנן מי הוא בעל מחלוקתיה דראובן אם האחים מודים שהם מכרו לסלימאן בהטבה וסלימאן הוא המכחיש את ראובן ואמר שמעולם לא מכר לראובן אזי נחזי אנן מי הוא המוחזק לאכול פירות ואזי דינין ליה שישבע היסת ותשאר בידו אם יש עדים למערער שהיתה בחזקתו אפי' יום אחד וכדינא דלעיל דכתבנו דבמקום שיש למערער עדים שהיתה בחזקתו נקטינן כסברא הראשונה דמר"ן דמצריך שבועה: אבל אם אין עדים למערער שהיתה בחזקתו איזה זמן כלל אזי נחזי אנן מי הוא המוחזק ומי הוא המערער דאם המוחזק בפירות הוא ראובן וסלימאן זה בא להוציא מידו הדר דינא דאם אין לסלימאן המערער עדים שהיתה אפילו יום אחד בחזקתו אזי דינין ליה כמש"ל דאין על ראובן אפילו היסת דיכול ראובן לומר קי"ל כמ"ש הסמ"ע והרב באה"ג דמר"ן ז"ל ס"ל דבמקום שאין עדים למערער דאין מוסרין המוחזק לשבועה וכמש"ל בארוכה: אך אם המוחזק הוא סלימאן וראובן שבא להוציא ממנו בזה אפי' אין עדים לראובן שהיתה בחזקתו מחויב סלימאן לישבע שהרי מצינו להרב נתיבות המשפט הביא דברי הש"ך דכתב בסק"ה שכתב אלא שטען מכרת לי קרקע וכו' שא"צ לישבע נלע"ד דאם תביעתו על המעות דודאי חייב לישבע היסת לא מבעייא אם אין טוען על גוף הקרקע כלל כגון שטען נתתי לך מנה בעד הקרקע שהבטחת למכור לי ועדיין לא נעשה קנין ואם אינך רוצה למכור הקרקע החזיר לי מעותי