קרני רא"ם שנה

היתה. שנית אפילו אם יברר דשל יעקב הייתה צריך לברר דהבן בימי אביו לא היה מוחזק בה או היה מוחזק אבל היה סמיך ומתעסק בשל אביו כמש"ל. שלישית שאחר מות אביהם נשארו שותפים בה בין היורשים וידוע דשותפים בה נינהו ואפי' חדא ממאי דאמרן אינה בידו. רביעית אפילו יברר כל מאי דאמרן עלתה לראובן חזקתו הן מצד דעברו כמה וכמה שנים והוא דר בה ואין זה דרך חלוקת השותפות זאת ועוד אחר הואל ומשכנה דהוי כאלו מכרה בפניו. מכל הני טעמי פשוט דעלתה לראובן חזקתו ודברי נמואל או שמעון אביו מהבל ימעטו: ולענין השבועה אי מזקיקינן לבנו של ראובן איזה שבועה או לא אם צוהו אביו וכדומה הנה בזה כבר נודע פסקי מר"ן בסי' ק"ם סצ"ב בענין שבועה אחר החזקה דס"א פסק שם דצריך המחזיק לישבע הסית ובס"ב פסק להיפך ומן הראוי לנו לפסוק כפסקא בתרייתא ואינו צריך שבועה ובפרט הרי מצאנו להרב דמש"א בס' זה סק"ב דמיישב דברי מר"ן וז"ל נראה דאפשר ליישב דלא קשה אהדדי בס"א מיירי שלא החזיק ג"ש ממש מיום ליום רק ג' בצירוף וכנז' בסי' קמ"א ס"א אף שמקרי חזקה מ"מ כיון שי"ח שצריך מיום ליום לכך צריך לישבע אבל אם החזיק שלש ממש שהוא מפורש בגמרא אין עליו חר"ס ומדיוק הלשון שבסעיף א' כתב שקנה והחזיק שמעין כראוי וכאן בס"ב כתב והחזיק שלש שנים עכ"ל אם כן בכאן דהחזיק כמה שנים נראה דאין שבועה אפילו על ראובן המחזיק עצמו אם היה עדיין חי: אלא אפילו לסברת מור"ם דקי"ל כוותיה דפסקי מר"ן סתראי נינהו וא"כ ראוי לנו לפסיק כסברא קמא דמר"ן דמצריך שבועה דהא באותו פסק דס"א דפסק בו כן חזר ופסק בס"ד דאפי' החזיק צריך היסת וכן דמחלק הרי כתב ג"כ הש"ך בסק"ה דהעיקר הוא כסברא הראשונה יעי"ש גם לפי חלוקו של הסמ"ע דמצריך שבועה ודין המקרקעי כדין הממון דנשבע אלא דעכ"ז נראה פשוט דאפי' מאן דמצריך שבועה דוקא אם היה עדיין המחזיק חי דהוי טענתו עליו טענת בודאי מדי דהוה כאומר מנה לי בידך והלה אומר אין לך בידי כלום אבל בכגון דא שכבר נלב"ע המחזיק ואין לפנינו כי אם בנו הבא מכח חזקת אביו הדר דינו כשאר יורשים שאין משביעין אותם על דבר שמוחזקים בו דלא מצינו יורשים נשבעים אלא בבאים להוציא מיד אחרים: והגם שראיתי להסמ"ע בס' ק"ם סק"ב וז"ל כתב הרשב"א שאם המחזיק טוען כנגד היתומים שהמחזיק בשל אבוהון דאז חייב לישבע בנקיטת חפץ ומת המחזיק ולא נשבע אין אומרים בזה אין מוריש שבועה לבניו הואל והם באים להחזיק עכ"ל הן אמת שחפשתי בס' הרב"י אשר לפני לראות עיקר ושורש שאלה זו לידע כיצד הוא הענין שהמחזיק חייב לישבע שבועה דאורייתא כנגד היתומים ולא נזדמנה כעת בידי עכ"פ המובן מדברי הסמ"ע הוא דאין אדם מוריש והיורשים צריכים לישבע שלא פקדנו א"כ הרי משמע שהיורשים נשבעים אין מזה סתירה דשאני נדונו דהרשב"א שדיבר בו הסמ"ע התם נתחייב כבר המחזיק שבועה בנק"ח ואזי איכ"ל דחל על בניו שבועה דשלא פיקדנו אבא אבל בכגון זה דלא היה על המחזיק עצמי כי אם שבועת היסת ומת אזדא לה השבועה ואין שבועת היסת באה על הספק ועי' דעדיפא מזה במר"ן סי' קל"ג ס"ה ומ"ש שם הש"ך שם בסקי"א ודו"ק אחרי כותבי ראיתי להרב מו"ד בספרו כר"ח סי' ס"ח שנסתפק בכעין זה ופסק דאין עליו אפילו חר"ם: קם דינא דיורש ראובן המחזיק זכאי בדינו ופטור אפילו מן השבועה. כ"ד החו"פ סאלי יע"ה בסדר אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל ש"ש תרמ"ז לפ"ק וצויי"ם וימ"ן. הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן ק"ע. תשובה לעיר אזמור יע"ה. שאלה מבדי"ץ על ראובן שיש לו בחצר אחת שני בתים וקונטו"ר אחד למטה וארבע עליות וקונטו"ר אחד למעלה שגבה אותם מאת הר' סלימאן אזולאי נ"ע מכח שט"ח שהיה נושה בו מסך י"ז מאות דורוס מכ"ט ע"י בדי"ץ כמ"ש ע"ג שט"ח שביד ראובן הנז' זולת ב' בתים למטה ועלייה אחת סמוכה לדרוז למדרגות שבחצר ה' שהם של הר' יוסף ואחיו שלמה בני אחותו של הר"ס הנז' והיה ראובן משתמש בבתים ובעליות ה' זה כמה שנים מ"מ ל"ה שנים והאחים ה' לא היו משתמשים בעליות הנז' ולא על גבם אפילו מדרך כף רגל כמ"ש בקב"ע שביד ראובן הנז', והן היום עמדו האחים הנז' וערערו על ראובן ה' שרצו להשתמש ע"ג העליות של ראובן ה' וראובן ה' טוען ואמר שכבר האחים הנז' מכרו לו כל ההנאות המגיעים להם בגגות של העליות ה' חוץ מן הגג של העלייה הסמוכה לדרו"ז ה' מכירה גמורה כתחז"ל וכו' ונאבד ממנו שטר מכר ה' ובקש עליו ולא מצאו גם טען ראובן שאביו יעקב היה משותף עם הר"ס כמה שנים ואחר שפרדה החבילה של שותפ' שהיתה ביניהם נשאר הר"ם חייב להר' יעקב סך אלף דורוס אחר זה עברו ימים וחזר יעקב ה' ועשה שותפ' אחרת עם הר"ם ה' והניח לו לכיס סך עשר אלפים מתקאלים זולת שט"ח אחר שחייב הר"ס ה' לראובן מסך י"ז מאות דורוס כ"ט ואחר שהגיע זמן הפירעון של שטר שביד ראובן מסך י"ז אלף עמדו לדין בפני הרב הרא"ח זלה"ה ולא נמצא ביד הר"ס מע"ב לפרוע כי אם קרקע אחת שהם בתים ועליות הצז"ל ונתנם לו בתורת פירעון וגם נתן הר"ס ה' לראובן ה' שטר קנין החצר שקנה מאת הר"ח עובדייא אבי הבנים ה' ונשאר ביד ראובן ה' וברבות הימים נאבד ממנו גם טען ראובן ה' ואמר שאחר ענין זה כמה שנים בא לפני הר"ס ה' ואמ"ל תדע לך שבנין החצר נעשה מהממון שלך ואחר גמר הבנין ה' עם בני אחותו שהם יוסף ושלמה ה' והגיע בחלקם בהוצאות הבנין סך שבע מאות דורוס ולא נמצא בידם מ"ב ממה לשלם והוכרחו למכור לי חלקם בחצר ה' שהם שני בתים למטה