קרני רא"ם שנד

וקניתי וא"כ גם כאן הגם שאינו טוען שחזר וקנה אותה אלא רוצה להחזיק בה מכח דשל אבותיו היא יהיה נאמן במיגו דיכול לטעון ממך חזרתי ולקחתי אותה דמהני מיגו להחזיק בידו הקרקע כמש"ל דדבר זה מפורש בכמה מקומות בפסקי מר"ן והגם דמיגו זה הוא מיגו דהעזה וכבר ידוע דמיגו דהעזה הוא מחלוקת הפוסקים אי אמרינן מיגו אם היה מעיז לשאינו מעיז עכ"פ כבר כתב הש"ך בסי' פ"ב בכלל המיגו אשר לו דטענינן והביא דברי מר"ן ופסקיו דפסק בקציר בסי' קמ"ו סכ"ד ובסי' קמ"ט ס"ך בדיני החזקות דטענינן מיגו דמעיז לשאינו מעיז וא"כ גם כאן נימא דנמואל זה יכול לומר דשל אבותיו היא עדיין במיגו שיאמר ממך קניתיה: אלא דהאמת יורה דרכו דלא יוכל לומר ממך קניתיה חדא דהא שטר משכנתא זה שהיא מושכנת ביד נמואל הוא זכה בה מיד יצחק שמשכנה בידו ראובן ומשכנתא הדין היא משכנתא דסורייא דכתבי בה ניכוי פרוטה בכחו"ח ובמשלם שנייא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף ומשכנתא דאנן ידעינן לה שראובן משכנה ביד יצחק ונמואל הלך וקנה השטר מיצחק לא מלבד שאין אנו יודעים עד זמן מה עשה אותה ראובן משכונה ביד יצחק אלא יודעים שהיה משכונה ואין אנו יודעים זמן מה וא"כ הדר דינייהו למ"ש מר"ן בסי' ק"ן בסוף דבריו שבסעיף ג' וז"ל ויש מי שאומר שאם העידו העדים ששדה זה משכונה אצלו ואינם יודעים כמה שנים אפי' אם החזיק בה כמה שנים אין לו חזקה עכל"ה וא"כ גם כאן אפילו עברו כמה ימים ושנים לא החזיק בה נמואל הואל וידענו דבתורת משכונה ירד: אלא דבמשכנתא דידין דסורייא אפילו אם ידוע נדע שעשאה לו על שנה או שנתיים לא יפדה ואח"כ יפדה כמו שאנו כותבים בה שכך הוא היתר דידה שתהא נמשכת לרצון הממשכן בניכוי אפילו פרוטה בכחו"ח עכ"ז לא אמרינן הואל ועברה זו השנה או שנתיים שקצבו בה שאינו יכול לפדות ואח"כ יפדה אם ירצה נימא דזה הוא עבר הזמן ואח"כ יכול לטעון שקנה אותה ממנו אח"כ. דזה אינו דהואל ואם ירצה להניחה ביד המלוה כ"ז שירצה עד שיכלו דמי המשכונה בניכוי פש"ן כולהו שני מיקרו תוך ימי המשכונה: ודבר זה הרי הוא מפורש בספר כר"ח סי' ק"ך וז"ל היורד לקרקע בתורת משכונה דקי"ל אין לו חזקה אם אחר ששלמו ימי המשכונה י"ל חזקה זה תלוי בפלוגתא דרבוותא והרב המבי"ט כתב וז"ל ונלע"ד פשוט דאין בכלל זה המשכונה שעושים לזמן ותוך הזמן לא יפדו וכ"ז שלא יפדו נמשכת בניכוי שאינו נקרא שלמו ימי המשכונה עד שיכלה הקרן דשוב אין לו פירות למלוה אי נמי במשכונה דנכייתא וכו' ולפי שטעו רבים כתבתי כי חושבים אחר עבור הזמן שקוצבים וקובעים שלא לפדות הוא נקרא שלמו ימי המשכונה וטעו בזה עכ"ל הרב המבי"ט והרב מהר"ש אבן צור זלה"ה א"כ זכינו לנדו"ד שהיא ממושכנת בניכוי פש"ן אפילו תתעכב ביד המלוה שלא יכלה הזמן וימי המשכונה לא יכלו הואל וירד לה בניכוי פש"ן בכחו"ח דהוי ירד בתורת משכונה ועדיין הוא בתוך הזמן גם אפילו אם היו יהיה שיהיה מי שירד לקרקע זאת בתורת משכונה יכול להחזיק עכ"ז בנדו"ד אין לו לנמואל זה חזקה דהא בן היורש הוא בעל הקרקע אינו דר בעיר אלא בארץ רחוקה שהיא א"י ומנא ידע בנמואל זה שירד לקרקע זאת ולהחזיק בה והדר דינו למאי דקי"ל דמי שהוא בארץ רחוקה אין חזקה בנכסיו והגם דדין זה כתבו מר"ן בסי' קמ"ג ושם חילק דאם השיירות מצויות יש בנכסיו חזקה וא"כ גם כאן הואל ולפעמים באים מהתם להכא כמה שלוחי כולל וא"כ נימא דילכו ויגידו לו זה לא יתכן דהא טעם הדבר דבמקום שהשיירות מצויות אין לו חזקה הוא משום דאמרינן חברך חברא אית ליה וזה לא יתכן אלא דוקא באם ילכו השיירות ממקום המחזיק שיודעים שקרקע פלונית פלוני החזיק בה וילכו ויגידו אבל מהתם מהיכן ידעו לא דבר ולא חצי דבר ווה מדוקדק מלשונו הטהור שכתב ואם יש שיירות מצויות ממקום שהמחזיק בו למקום שהמערער בו יעו"ש בסי' קמ"ג ס"א: ובפרט דבנדו"ד אפילו במקום השיירות לא יחזיק דהואל וראובן זה בלכתו לא"י לא הניח הקרקע פנוייה אלא הניחה ממושכנת ביד יצחק בתורת משכונה וחזר יצחק ומכר שטר משכונה לנמואל בן שמעון א"כ יכול ראובן לו' שהגם שעברו ימי המשכונה והיה יכול ראובן להחזיק עכ"ז לא מחיתי בו דמובטח אני ביצחק שלא יגזול אותי ויאמר שהיא קנוייה בידו וא"כ הואל והייתי מובטח שיצחק לא יגזול אותי ע"ז בטחתי וסמכתי שלא מחיתי בו ובשביל זה לא תעלה חזקת נמואל שקנה השטר דאני לא עלה בדעתי שהיא ביד נמואל למחות בו שהואל ואני בעיר אחרת דמיחו בדעתי שעדיין היא ממושכנת בידי יצחק ובשביל זה לא הייתי שואל ומבקש על הקרקע אם החזיק בה שום אדם כדי שאהיה צריך למחות בו דדעתי נאמנה שהיא ביד יצחק משכונה בטחתי שהוא איש נאמן וחלוק זה ה"ה בפירוש יורה בדברי הסמ"ע ס' ק"ם סקט"ו על מאי דהוקשה לו על דברי מר"ן דס"ל דאם שני בני אדם שכרו מאדם אחד ג"ש עכ"ז צריכים שטר כדי שתעלה חזקה למשכיר והוק"ל מאי שנא מלקוחות יעו"ש והוצרך לתרץ וז"ל דשאני לקוחות דהן עצמן באים להחזיק בו ואמרו שלקחוהו מהמערער משו"ה אמרינן משדרו בו ג"ש בלי מחאה הוייא חזקה משא"ך שוכרים הללו דלא באו הם עצמם להחזיק בו אלא המשכיר להם בא להחזיק מכחם בזה ס"ל להראב"ד דיכול המערער לו' בטוח הייתי באלו שדרו בו שלא יטענו שקר שלקחוהו מידי ולכן לא מחיתי בם ומהמשכיר לא ידעתי כיון שלא שכרו בשטר יעו"ש הרי לפניך דיכול ראובן זה לו' דהואל והנחתי אותו ביד ראובן בו בטחתי וסמכתי שאל יגזול אותי ובשביל זה לא מחיתי בלי דו"ד כלל: ואין לומר דבנדו"ד הואל ויצחק זה מכר שטר המשכונה לנמואל בעדים ושטר הרי שמע הקול והו"ל למחות. זה לא יתכן דדוקא אם יהיה אדם בעיר ישמע הדבר אבל בכגון דא דהלך והניחה ביד יצחק ודאי לא שמע דהא עקר הטעם דעל מי ועל מה אמרינן חברך חברא אית ליה הוא משום שילך בעל הקרקע וישאל מי מחזיק בקרקע ואזי יגידו אכל זה בודאי לא ישאל כי הוא ידע ביד מי הניחה ומה לו לשאול עוד ואין זה צריך לפנים סו"ד הדין נשמע דראובן או יורשיו זכאים בקרקע זה מכמה טעמי חדא דעדיין לא ברר נמואל שקרקע זה של יעקב אביהם הזקן