קרני רא"ם שנא

ראובן דר בבית ולא יצא ממנה כלל אזי היינו יכולים לומר שותפים אין מחזיקים זע"ז וגם נניח לומר חסד עשה עמו כפי דעתו של נמואל זה אבל בכגון זה שרצה ראובן לילך לדור בארץ ישראל ועמד ושעבדה ביד אברהם והשכינה ליצחק והיה יצחק אוכל פירות עד כדי ל' שנה מאי דעתיה של שמעון בזה דרצה ושתק ודאי דאין לו בקרקע זה כלום ועדיפא מזה ראיתי להרב מאמ"ר קדישי"ן בסי' קמ"ט סק"ג וז"ל וכתב כנה"ג אם השותף השכירו לאחרים לא עלתה לו חזקה אבל אם היו פורעים השכירות לשותף האחד הוייא חזקה וה"ה אם היו אחים עכל"ה הרי לפניך דאם שותף אחד או אח גובה השכירות לבדו עלתה לו חזקה וכ"ש נדו"ד דהוי כמכרו לגמרי דהרי שעבדו בכדי דמיו והיו אחרים אוכלים פירותיו מה זו שתיקה בודאי דאין לשמעון בו כלום וכן ראיתי להרב באר היטב סי' הנז' סק"ג שכתב משם הרב המביט וז"ל אם שותף אחד השכירה לאחרים לא עלתה לו חזקה אבל אם היו פורעים השכירות לשותף זה ולא לאחר עלתה לו חזקה וה"ה אם היו אחים ושותפים ואין לו טענה שהוא מוותר לו מפני שהוא אחיו ומסכן ע"כ הרי לפניך דאם האח העני מקבל השכירות לבדו אין העשיר יכול לומר מחלתי לו מכח עניותו מכ"ש בכאן דעמד ועשאה אפותיקי בסך כו"ך ביד ראובן ובסך מה משכנה ביד יצחק וירד יצחק לאכול פירותיה דלא מלבד דמחזייא כאלו ראובן האח מקבל לבדו השכירות והוייא חזקה וכמש"ל הרב מאמר קדישין משם כנה"ג והרב הבאה"ט משם המבי"ט אלא דעדיפא מינה נוסף כאן הואל והלך ושעבדה ומשכנה בכדי דמיה הוייא כמכירה ממש וזהו גלוי מילתא דראובן קרי בחיל דדידיה היא ושמעון שותק וראיה לזה מתשובת הרשב"א שהביא מור"ם בסי' קמ"ו ס"י וזל"ה דאין לאשה חזקה בנכסי בעלה ודוקא יורש וכיוצא שירש מאמו אבל מי שלקח קרקע מהאשה ומכרה בפרסים מוקמינן הקרקע בחזקת הלוקח דאלו לא הוי הקרקע של האשה לא היו מניחים היורשים לאשה למוכרם בחוזקה ובפרסום עכ"ל וכתב שם הסמ"ע סיקכ"ג דמלשון הג"ה זאת בסדורה בטעמא משמע דאפילו לא החזיק בה הלוקח ג"ש מחזקינן הקרקע בידו ועיין בהגהות ד"מ מ"ש בזה עכ"ל הסמ"ע הרי מבורר לך דכל היכא שידע המערער שהמחזיק מכרה והוא שותק בודאי דאין לו עליו שים ערעור כלל והגם שבתשובת הרשב"א שם כתוב שמכרה בפרסום ופרסים הוא בהכרזה בבית הכנסת וכמ"ש הרב כנה"ג בהגהות ב"י בסיקמ"ו סט"ו שכתב דהאי פרסים דקאמר הרב היינו בהכרזה שכתב המרדכי והרשב"א יעו"ש שהובאו דבריו בכר"ח סי' נ"א וא"כ נימא דלא אמרה הרשב"א אלא דוקא בפרסום דהיינו הכרזה אבל בכגון דא דהלך ומשכנה בלי הכרזה נימא דלא אמרינן מדשתק ש"מ דלית ליה לשמעון בה כלום זה לא יתכן דהא כל טעם ההכרזה והפרסום הוא כדי שנאמר שהיורשים ידעו שקרקע זו נמכר ואזי אמרי' שע"י הפרסום בודאי ידעו ולמה שתקו בודאי דאין להם בה כלל וא"כ גם כאן הואל וראובן זה משכנה באותו זמן ביד אברהם ויצחק בכדי דמיה ונוסף גם הוא שירד יצחק לאכול פירותיה ושמעון רואה ושותק בודאי דאבד טענותיו דאין לך מחילה יותר משתיקה זאת הרי בררתי לך דאפילו במקום שהחזיק אין חזקתו עולה לו כמו האשה שאין לה חזקה בנכסי בעלה ועכ"ז אם מכרה בפרסום בענין דידעו היורשים ושתקו אמרינן דאין להם שוב שום טענה גם כאן אפילו נימא דאין לראובן זה חזקה עכ"ז הואל ומשכנה ושעבדה וירד יצחק לאכול פירותיה בפרהסייא ושמעון שותק בודאי דאין לו כלום: והגם דלכאורה נראה דתשו' הרשב"א זאת סותרת כמה פסקי מר"ן דמנייהו משמע אפילו ידע המערער שנמכרה הקרקע יכול המערער אח"כ להוציאה מיד הלוקח וכמ"ש מר"ן סי' קמ"ו סי"ז וסי"ח ומסי' קמ"ז מרישיה לסיפיה ובכמה מקומות יע"ש דמשמע דאפילו ידע המערער ושתק לא איבד זכותו אלא דוקא אם עשה מעשה כגון חתם בשטר מכר או סיוע וכו' אל תקשה לך מזה דשם איירי דלא החזיק המוכר הראשון שלש שני חזקה לכך הוא לא אבד זכותו בשתיקתו דהואל ועדיין לא אכלה המוכר ג' שני חזקה איהו לא חש למחות אבל בכגון זה כגון אלמנה זאת שכתב מור"ם או כגון ראובן זה דנדו"ד שאכלה כמה שנים בשיפה ואח"כ חזרו ומכרו אותה פשוט הוא דבשתיקתם הודו וחזקת המחזיק היתה כדת וכהלכה ויפה שתיקה למי שאין לו חזקה אם אכלה שני חזקה ואח"כ מכרה בפרסום יותר ממי שיש לו חזקה בנכסי חבירו ולא אכלה כי אם שנה או שנתיים ואח"כ מכרה אפי' שתק כששמע המכירה יכול אח"כ לערער ולהוציא מיד הלוקח: והגם דכאן לא עשה מכר גמור אלא משכונה אפי"ה אין לחלק וכמכר דמייה והילך מ"ש הרב זרע יעקב ן' נאיים בספרו הבהיר סי' נ"א וז"ל ובנדו"ד דמלוה בשטר מאוחרת היא משכונה נראה לכו"ע היא קודמת ולא מבעייא אם הוא מוחזק שהיא משכונה לדור בה אלא אפי' משכונה סתם שהיא על דעת לאכול פירות והרי אין עדיין ביד הבעלים נראה שהיא קודמת למלוה ע"פ כיון דמשכונה סתם אינו יכול לסלק תוך זמנו וכ"כ הרב ז"ל במנהגים דאנן אתרה דלא מסלקי ואמרי' בפרק איזהו נשך האי משכנתא באתרא דלא מסלקי ב"ח גובה הימנה ובכור נוטל בה פי שנים ושביעית אינה משמטתה ופירש"י דהוי מכר אצל בעל המשכונה וחשיב מוחזק לגבי בכור ע"ש וכיון דהוי מכר הו"ל לקותות וכ"ע מלוה ע"פ אינה טורפת מלקוחות וכ"ש סברת הרא"ש דאפילו באתרא דמסלקי ועוד אשכחן בדין מת לוה בחיי מלוה דקי"ל אין אדם מוריש שבועה לבניו אם היתה משכונה כיון דשבועה אין כאן נוטל בלא שבועה עכל"ה הרי ביררתי לך מדברי הרב דמכר ומשכונה שוים הם: אחכ"ו האיר ה' עיני וראיתי לרבינו מהרי"ט זלה"ה בסי' כ"ו שנשאל בכעין זה באחים שירשו מאביהם קרקעות בעיר אחת והיה ראובן דר בעיר מולדתו ואחיו דר בעיר אחרת וראובן היה עני ואחיו היה מניחו לשכור קרקעות ולקחת השכירות כי איש עני הוא וכך היה המעשה לימים מת ראובן ובא שמעון לראות קרקעותיו ונמצאו שכבר מכרם ראובן אחיו ליהודא ויהודא ללוי ולוי לזבולן ועמדו בדין וזיכה הרב הקרקעות ללוקח מטעם דהואל והיה לוקח כל השכירות וגם מכרם בודאי דשלו הם יעו"ש בדבריו שהביא ראיותיו מהש"ס באורך וששתי שנתכוונתי אל האמת וה' יאיר עינינו בתורתו: