קרני רא"ם שנ

וא"כ גם כאן הואל ושמעון אחי ראובן לא היה עשיר ואדרבא יכול להיות שאחיו היה מרווח ממנו מאין יבוא לו החוב לתת לו בתורת חסד עד שנאמר לא עלתה לו חזקה ואם משום דאחיו גדול הוא ממנו בחכמה ובמנין לא מצאנו שום רגל לחלק בזה ולומר משום גדולתו נתן לו ואין לו חזקה ודין זה לא כתבו שים פוסק ולא תלה הר"י אלברצלוני דינו אלא בעשיר ועני ולא בגדול וקטן: גם יש לגרוע טענתו זה דהא סיים וכתב וא' עני ואין לו כלום ואחיו מוציא עליו הוצאות וכו' משמע דלא כתב הר"י אלברצלוני דין זה אלא במי שהוא עני לגמרי ואין לו מה לאכול ואחיו הוא שמוציא עליו הוצאות דאזי אמרינן כמו שנותן לו מה לאכול כך נותן לו בית לדור בו אבל בנדו"ד שלא היה מאכלו ומשקהו מהיכן נולד חסד זה לומר דמה שהיה ראובן דר בבית הזה ולא מיחה בו הוא משום חסד אלא פשוט דאין בטענתו כלום: ואין לחלק ולומר דעד כאן לא הוצרך הר"י אלברצוני זלה"ה לומר דבעינן שיהיה א' עשיר וא' עני וגם בעינן שיהיה מוציא עליו הוצאות אלא דוקא באח הדר בבית המיוחד לאחיו בלי שום שותפות כלל לכך בעינן כל הנך טעמי אבל במקום דשותפים נינהו נימא דבטעם קל כ"ש איכא למימר דלא עלתה לו חזקה דהואל ויש לזה הדר בו מחצה איכא למימר דאחיו מחל לו גם במחצה הואל ודבר מועט הוא: אלא דחלוק זה גם הוא אין רגלים על מי לעמוד ומוסתר הוא מדברי הסמ"ע שכתבנו דכתב הסמ"ע סק"ו וז"ל והעני דר בבית המיוחד וכו' ואם ירשו אותו הבית יחד דבר פשוט הוא דלא יוכל זה האח העני הדר בו ג' שנים לומר קניתי גם חלק אחי העשיר והחזקתי בו ג' שנים ולא ניתן לכתוב דהרי יש לו חלק בו ולא עדיף משותף לכך כתב בבית המיוחד עכ"ל הרי לפניך דהסמ"ע קשיתיה על מהר"י אלברצלוני בעל הדין למה נקט בדבריו בית המיוחד ולא נקט בדבריו בית המשותף ולזה תריץ הואל והוא מילתא דפשיטא דבלאו הכי אין לו חזקה מדין השותפין ואם כנים הדברים דיש חלוק באח שדר בבית דאם הוא בבית המיוחד בעינן הנהו תנאים אבל אם דר בבית המשותף אפילו בטעם קל אין לו חזקה משום דבחצי הבית עביד האח למחול בדבר קל אם כן למה תירץ הסמ"ע דנקט מהר"י אלברצלוני בדבריו בית המיוחד ולא נקט בית המשותף משום מילתא דפשיטא תיפוק ליה דמוכרח הוא למינקט בית המיוחד משום דבעינן כל הנהו תנאים א' עני וא' עשיר ומוציא עליו הוצאות ודין זה לא בעינן אלא בבית המיוחד לאח לבדו אבל בבית המשותף דיי בטעם קל לבטל חזקתו דבמקום שאין לאח אלא מחצה עביד למחול אותו לאחיו לדור בו הואל והוא דבר מועט אלא ודאי אפי' חשבינן ליהו דשותפין היו בבית זה לא עביד למחול בחלקו אלא דוקא מי שהוא עשיר והאח הוא עני ואין לו מה לאכול ואחיו מוציא עליו דוקא וא"כ בכאן דלא נמצא תנאים אלו לא נמצא לנו שום ריח וטעם לבטל חזקת ראובן הן מצד דהחזיק בקרקע רוב שנותיו ומילתא דלא מיתאמרא למימר דפלגו אהדדי לזמן רב כזה כדאמרנו לעיל הן מצד דלא נמצא ריח וטעם לומר דבר מאהבת החסד כדכתבנו ג"כ: ועדיפא מזה יש לנו לומר כאן ואדברה ולא אבוש דלדעתי נראה דאפילו אם היה שמעון זה עשיר ומוציא עליו הוצאות אין לנו לומר דלא תועיל חזקתו וטעמא דמילתא הוא דהא שמעון אחי ראובן זה כל ימיו היה דר בקרקע אחרים בשכירות פעם בחוץ פעם ברחובות ואם אמת הוא שהיה לו חלק בקרקע זה זה לא שמענו שיתן קרקע שלו לאחרים לדור בו והוא יהיה מושלך בחוץ להשכיר מאחרים ולטלטל עצמו מדי שנה בשנה לזמנים וקשה טלטולה דגברא וגם סברה זאת ישרה היא בעיני ויש לה סעד וסמך מהא דכתב רבינו הטור באהע"ז סי' נ"ט וז"ל המשיא לבנו גדול בבית קנאו שאמרו חכמים דעתו קרובה אצל בנו שמרוב שמחתו גמר ונתנו לו במתנה ודוקא שיש לאב בית אחר לדור בו יעו"ש הרי לפניך דבמקום דאין לו לאדם לדור לא עביד ליתן את שלו וילך הוא לחזר על פתחי אחרים וזה אפילו אם האב עשיר ואין לו במה לדור עכ"ז אמדוהו ואמרו דאין מן הדרך שיתן קרקעו לבנו וילך הוא לחזר במה לדור וזה אפילו האב לבנו כ"ש נדו"ד שאין שמעון זה עשיר וגם המחזיק אינו אלא אחיו דוקא פשוט הוא דלא שביק דידיה ומרחם על אחוהי והגם דכתב שם הרב"י דהרי"ף והרמב"ם והרא"ש לא הזכירו חלוק זה אם יש לו בית אחר לדור בו או אין לו וא"כ משמע דחלוק זה אינו מוסכם משלשה עמודי ההוראה אשר בית ישראל נכון עליהם וגם מר"ן בקצר שתק ולא כתב חלוק זה זולת מור"ם הביאו בשם י"א יעו"ש אבל מר"ן דלא הביא סברא זאת נראה פשוט דאזיל לשיטתו שכתב בביתו הנאמן דכתב הרי"פ והרמב"ם והרא"ש לא הזכירו חלוק זה ובשביל זה גם הוא לא פסק סברא זאת וא"כ לכאורה נראה דאין לחלק חלוק זה אלא דכד דייקת שפיר הואל וסברא זאת ישנה בעולם איכ"ל דאפילו הרי"פ והרמב"ם והרא"ש לא מחלקי בכך אפשר דוקא באב לגבי הבן הוא דדחוייה קרו לה לסברא זאת דהתם איכ"ל דמרוב שמחתו של האב יכול להיות שמוחל לו באותו בית אפי' אין לו אלא הוא אבל במקום אהבת חסד בודאי דסברת רבינו הטור שכתב והיא מוסכמת מכמה פוסקים אחרים בודאי דיש להעמידה בכאן ולומר דאינו מן הסברא שיהיה מושלך הוא בחוץ ואחיו ליחדי בממונו זה אינה תורה והעד ע"ז דגדול כח הבן דהא אם השיאו בבית קנאו לכן איכ"ל לדעת הרי"פ והרמב"ם והרא"ש אפילו אין לו אלא אותו בית קנאו אבל מי שנותן לאחיו העני לדור באיזה בית בודאי דלא קנאו נמצא דעדיף כח הבן מן האח העני וא"כ לדבר הזה עדיף כח הבן לדעת עמודי ההוראה דאפי' אין לו אלא הוא קנאו לא כן באח כמו שאין סברא לו' דקנאו לגמרי אלא לדור בו נתנו לו כך אין סברא לומר שיתן אותו לו לדור בו והוא יהיה מושלך: גם יש לנו לעקור הני תרי טעמי דמנייהו בעינן לבטל חזקת ראובן לא מלבד טעמים הראשונים. שכתבנו לבטל טענת נמואל ארצה אלא אפילו אם לא היו אותם הטעמים יש לנו טעם אחר דמכתו נפלה טענת נמואל דהא בין לטעם דשותפים אין להם חזקה זע"ז בין לטעם שאמר נמואל דמשום החסד היה מוחל אביו שמעון לראובן זה לא יוצדק דוקא אלא אם היה