קרני רא"ם לד

רצוי ביניהם ונתן לה אח"ך בשתיקה יש לדמותה לסבלונות כמ"ש בס' מ"ה לשטת רש"י דחוששין לסבלונות שנותן בלשם קדושין אפע"ג דאינו מדבר עמה כלים וכ"ך כ"מ עכל"ה הרי מכאן מבורר דהרב"ש לא נתכוון לחלוק על דברי רמ"א בפירושו לדברי מהר"ם והגם שבאמת שהרב"ש גם הוא לא ניחא ליה בהאי פסקה דמהר"ם דהא מצינו לי במסקנת דבריו כתב מיהו אם היה הרצוי ביניהם ונתן אח"ך בשתיקה יש לדמותה לסבלונות וכו' מזה מבורר דוקא בקדם לה הרצוי והרצוי בודאי שיהיה ידוע לעדים דהא מדמה הדין הזה דרצוי לדינא דשדוכין דס' מ"ה דשם מצינו לשטת רש"י דאם עשו שדוכין ושלח לה סבלונות בפני עדים חיישינן לקדושין וגם כאן הכי הוא וא"ך פשוט דבעינן שיהיה הרצוי ידוע לעדים כמו שהשדוכין הוו ידועים וא"ך נראה דבנדו"ד דלא היתה ידיעה לעדים ברצוי איכא למימר בודאי דלא הוו קדושין ודלא כפסק מור"ם אך מה נענה לדעת מור"ם ז"ל כדאמרן: והן אמת דלא נעלם ממנו דלדעת מר"ן הקדוש נראה דלא מפרש כדעת מהר"ם כמו שפירש בו מור"ם דאפילו נתן בשתיקה הוו קדושין דהא מצינו להרב"י בס' ז"ך שהביא לסברת מהר"ם הנז' בלי שים חילק ובס' מ"ה מצינו לו עוד ששם אדרבא הביא לסברת הריטב"א שפסק וז"ל וכן דבר פשוט הוא שהנותן כסף או שוה כסף ליד האשה אפילו בפני עדים אפע"פ שהיו דעת שניהם לקדושין אינן קדושין עד שיפרש שנתן לה לשם קדושין או עד שידבר עמה בעסקי קדושיה בפני העדים ההם במעמד ההוא ויתן לה בעוד שעוסקין בענין קדושין וכו' עכל"ה והן הם דברי הריטב"א שרמז הרב"ש בס' ז"ך סקי"ב שהריטב"א חולק על מהר"ם וא"ך לנו יש לב לדעת היאך מר"ן בב"י מזכה שטרא לבי תרי שבס' ז"ך הביא לסברת מהר"ם בלי חילק ובס' מ"ה הביא לדברי הריטב"א הפך מדברי מהר"ם ומה זו שתיקה לפחות הו"ל לומר דפלגאי נינהו על כן ודאי נראה דהרב"י מפרש בההיא דמהר"ם כמו שפירשה הרב חל"ם דמיירי שדברו מקודם בעסקי קדושין ובשעת נתינה אמר משום אהבה וחיבה ובזה לא פליגא דהריטב"א על מהר"ם וא"ך מזה מוכח דמר"ן בב"י הוא פליג על מור"ם בפירוש דברי מהר"ם עכ"פ מוכרחים אנחנו לצאת בנדו"ד ולחוש לדברי מור"ם שפסק והגם שיש דעות מיימינים ומשמאילים כמאן אזלינן אם כדעת מר"ן בב"י או כדעת מור"ם במפה עכ"פ אין אנו צריכים להכניס עצמינו בתגר זה דכבר מלתינו אמורה לעיל דאפילו במה שפסק מר"ן בש"ע עכ"ז יש לנו לחוש לדעת מור"ם לחומרא וכמש"ל משם הרב שמחת יו"ט זלה"ה: והגם שהרב הטו"ז הביא גם הוא דברי מהר"ם ותמה עליו ובסוף כתב דעכ"פ הואל ומהר"ם פסק כך מי יקיל כנגדו אך לדעת מור"ם שהעתיק רישא דמילתא דמהר"ם לא יצא ידי חובת הבאור וכו' דמדבריו אלה מוכח דגם הוא חולק על מור"ם בפירושו לדברי מהר"ם נוסף על זה דהרב פת"ש בס' ז"ך סקי"א יצא לדון בדבר חדש בפירוש דברי מהר"ם ובפירושו נחה שקטה תמיהת הלח"ם וגם תמיהת הטו"ז על מהר"ם ומפירושו יוצא ג"ך דלא כפסק מור"ם עכ"פ עדיין עומד לנגדינו פסק מור"ם: והגם שיש לנו לפרש בדברי הטו"ז שכתב בדבריו ורמ"א שהביא רישא דמילתא דדברי מהר"ם לא יצא ידי חובת הביאור וכו' דיש לנו לפרש דכוונתו לומר דודאי גם מורים בודאי דכחו דמהר"ם ופסקו הוא משום דאמר באהבה ובחיבה אך באמת תמה עליו דהיה לו לבאר ולהביא גם סיומא דדברי מהר"ם ולא להביא רישא דוקא כדי שלא לבוא לטעות בדבריו וא"ך ע"פ פירוש זה בדברי הטו"ז הרי יוצא מדבריו דגם לדעת מור"ם צריך לומר אהבה וחיבה הלאו הכי לא היו קדושין עכ"פ עדיין צריכין אנו לחוש לדברי מור"ם לפי מה שפירש בו הרחל"ם והרב"ש דכוונת מור"ם היא אפילו נתן בשתיקה ולא דברו כלל היו קדושין: אלא דגם לדבר הזה נראה דיש ארוכה ומרפא מכח דיש לנו כמה ספיקי בדבר ותחילה אמינא דיש לעשות מזה ס"ס ולהתיר ונימא הכי דדילמא מעולם לא אמר מהר"ם שבמרדכי דהמקדש בשתיקה הוו קדושין אלא דוקא באומר משום אהבה וחיבה ולא כדפירש בו מור"ם ואת"ל דפירוש דברי מהר"ם הוא כמו במור"ם דילמא הלכה כהריטב"א ושאר פוסקים החולקים על מהר"ם והגם דס"ס זה אינו מתהפך וכבר נודע דהרבה מלהקת הפוסקים סבר"י מרנ"ן דבמקום שאינו מתהפך לא הוי ס"ס עכ"ז בנדו"ד כאן נמצא ספק שלשי והוא מה שראיתי בס' הנחמד אשר לשלמה בס"ב ששם הביא דברי הרה"ג הרחמ"ן נר"ו שכתב בפסקו לסתור קדושין שהיה בהם פקפוק וז"ל הרב המחבר שיר המעלות אשר לשלמה נר"ו ועוד כאן נמצא וכאן היה רעותות אחריני אפילו אם היו העדים כשרים וחדא מנייהו כתבה הרב הפוסק הי"ו ז"ל עוד מילתא בפומא לקעקע בצת הקדושין האלו מצד כי הבחור והמתקדשת הם תושבי זברטאל והם כמנהג רבני המערב ותקנותיהם וכבר נודע תקנת הראשונים דהמקדש בלא עשרה וחכם וכו' דנעקרו הקדושין לגמרי וכיון שכן לא מבעיא לדעת הסוברים דיכולים להפקיע ואין כאן קדושין כלל אלא אפילו לדעת החולקים אפשר בנדו"ד דהוו העדים קרובים יודו כ"ע עכל"ה ואוסיף עודות וכו' עכ"ל הרב אשר לשלמה וא"ך ממנו נבוא לנדו"ד ספק שלשי ונימא הכי ספק בפירוש מהר"ם אם הוא פירושו כמו שפרשוהו כל המפרשים דדוקא באומר משום אהבה וחיבה הוא דפסק מהר"ם הוו קדושין ואת"ל דפירושו הוא כמו שפירשו מור"ם דאפילו בשתיקה לגמרי דבר מהר"ם דילמא הלכה כהריטב"א ושאר פוסקים דסברי דבשתיקה לא הוו קדושין ואת"ל דילמא הלכה כמהר"ם וכדפירשו מור"ם דילמא הלכתא דבמקום שאין עשרה נעקרו הקדושין: הן אמת דאנן בדידן לא זכינן לדעת הדבר על בוריו כמ"ש הרב הרחמ"ן בדברות קדשו בזה"ל וכבר נודע תקנת הראשונים וכו' ולא מבעיא לעדת הסוברים דיכולים להפקיע ואין כאן קדושין כלל אלא אפילו לדעת החולקים וכו' באמת לא זכינו לראית מחלוקת זה בדברי הראשונים כי לא נמצא אתנו פה כי אם ספר התקנות המודפס ובו נמצא כתוב בראשונה תקנה של שנת מזר"ה ישראל שכל המקדש בלי מניין עשרה שהקדושין מופקעין יע"ש אך נגד זה בס' ל"ד ראינו