קרני רא"ם שמח

בין אם יטעון מעקרא ירד בתורת מכר לאומר ירד בתורת משכונה ואח"כ קנאה דמהני לאחר ג' דאי אמרת דבעינן שירד מעיקרא בתורת מקח אבל אם אומר דירד מעיקרא בתורת משכונה ואח"כ קנאה לא מהני הואל ואינו מכחיש עיקר הקול א"כ יש להקשות למה מר"ן יצא לחלק באופן אחר וסיים וז"ל אבל אם טען שיש לו עליו תביעה אחרת וכו' הו"ל לפלוג וליתני בדידיה בטוען טענת לקחתי עצמה דדוקא באומר דמעיקרא ירד לה במקח אבל באומר במשכונה ירד ואח"כ קנאה לא מהני הואל ואינו מכחיש עיקר הקול מעיקרו אלא פשוט דכל האומר לקוחה היא בידי לא שנא אם יאמר לקוחה מעיקרא או חזרתי ולקחתי אח"כ כל שהקול הוא אחר ג' מהני: וא"כ הואל ואפילו אי הוה משה חי היה יכול להחזיק בקרקע זה מכ"ש בנו פשוט דיכול להחזיק אפילו אי לא הוה טעין שחזר איהו ולקחה אלא אפילו אם בא להחזיק בה מכח אבוה ואומר מצאתי ירשתי הוה דיי והותר וקרינן ביה הבא מחמת ירושה אין צריך טענה הואל ויכולים לומר דלקוחה היא ביד אביו ואלו היה אביו קיים היה יכול להחזיק בידו: וא"כ בראותי זאת לא מצאתי להיורשים על מי להשען ולא יש על היורש הזה כי אם שבועת הסית הואל ויורשים אלו טוענים נגדו ברי והגם דהשבועה עצמה מצינו בה דו"ד דמצינו למר"ן בסיק"ע ס"א דסתם דאפילו החזיק כראוי צריך לישבע הסית יעו"ש ובס"ב חזר וסתם דאם החזיק ג' שנים אין מוסרין אותו לשבועה יע"ש דהוי תרי סתמי דסתרן אהדדי וכ"כ סיים מור"ם וכתב בס"ב וכתב זה סברא אחרת וחולקת עמ"ש הראשונה שאע"פ שהחזיק ג' ובטענה נשבע ועומד בשלו וכן הוא בס"ד עכ"ל וא"כ הואל ומר"ן סתם תרי סתמי לא ידענו מה יעשה ישראל בדין זה הרי מדבריו מוכח דיש לנו לדון כסברא קמא ולהצריכו שבועה דהא מור"ם כתב בדבריו דסברא זאת היפך סברא קמייתא דכתבה דצריך לישבע וכן הוא בסמוך ס"ד עכ"ל נמצא מדברי מור"ם אלו נראה דחזר מר"ן בס"ד וסתם לן כסברא קמייתא וא"כ הכי נקטינן וכ"כ הש"ך בסק"ה דס' קמא עיקר יעו"ש וכן נראה פשוט לדעת הטו"ז דחולק על הסמ"ע ודחה דבריו ולבסוף מחלק איהו מדידיה וכתב דהמחבר פסק שאין מוסרין אותו לשבועה על עקר החזקה לומר שמא מיחה המערער בפני עדים וכו' אבל עכ"פ צריך שבועה על טענתו שלקחה יעו"ש וא"כ גם כאן הואל ואומר זה המחזיק לקחה צריך שבועה ואפילו לדעת הסמ"ע עצמו דחולק על מור"ם ומתרץ דברי מר"ן אהדדי עכ"פ בתרוצו האחרון דעליו סמיך הרי חלק בין האומר יש לו שטר או לא וכו' ובו מתרץ ההיא דס"ד יעו"ש וא"כ גם כאן הואל והמחזיק אמר שהי"ל שטר ואבד בודאי דצריך שבועה כההיא דס"ד דמה לי אמר שיש לו שטר ולא קיימו או אמר שהיה לו שטר ואבד הואל ועקר קנייתו מעקרא היתה על השטר עכשיו שלא הביא ראייתו דעליו קא סמיך צריך לישבע ואין להתעקש בזה וא"כ בודאי דהכי נקטינן דישבע הסית שכדבריו כן הוא דאחיו צוה לו שהיא לקוחה בידם ויפטר והגם דלגבי חלק היתומה הקטנה אומר שקנאה מיד האפוטרופוס בודאי דגם בזה מהני דהא האפוטר' יכול למכור קרקע היתומים כדי להאכיל אותם וכמ"ש בסי' ר"ץ סי"א וכ"ך ג"כ בפשיטות בסי' קמ"ט סכ"ד וז"ל החזיק שני חזקה בשדה יתומים וטוען שהאפוטרו' חכרה לו ואבד שטרו י"א דהוי חזקה והגם דסיים שם מור"ם וכתב וי"ח וכנ"ל עכ"פ אין לנו אלא דברי מר"ן דלא הביא כי אם סברת י"א דוקא בודאי דכך דעתו ועדיפא מזה אני אומר דאפילו מור"ם דפסק כדעת החולקים בכאן יודה דעקר טעם החולקים הרי הביאו הסמ"ע בסיק"מ מפני שהקונה מהאפוטרו' מוזהר בשטרו כיון שיודע שהקרקע אינו שלו ואין לו לסמוך אמאי שלא מיחה האפוטרופוס וכו' יעו"ש וא"כ יכולני לומר התינח בקרקע שהוא ידוע בבירור שהוא של היתומים אבל בקרקע כהאי דאין עדים שהוא שלהם גם נוסף ע"ז שקנה מהאפוטרופוס ומהאחיות הגדולות א"כ בודאי יש לסמוך בהאי על הגדולות שלא מיחו דהקרקע דידהו א"כ פשוט דבזה אפילו החולקים יודו דעלתה לו חזקה כ"ז כתבתי מה שנוגע בעקר הדין אכין הואל וראיתי ודמיתי בדבר שטענת המחזיק היתה דומה בעיני כאלו היא מלומדת ולא מצאתי כח להוציא בולעו ע"פ הדין יראתי לעצמי ופשרתי ביניהם ונתן בידם י"ח דורוס וכתבו לו שטר מכר חדש וצוי"ם וימ"ן. הי"ז בטבת התרמ"ט פה סאלי יע"ה: הצעיר רפאל אנקאווא סי"ט סימן קס"ט. ראובן היה מוחזק בקרקע אחד לדור בה שנים ארוכים ולעת זקנתו עמד ומשכן אותה קרקע בסך כו"ך ביד אברהם אפותיקו ואח"כ משכנה ביד יצחק משכנתא דסורייא. עברו ימים והלך לו ראובן הנז' לדור בא"י ונשאר יצחק אוכל פירות הקרקע כדין משכנתא דסורייא ואחר עבור מ"מ שיעור ל' שנה לעליית ראובן לא"י בא נמואל בן שמעון אחי ראובן ופייס את אברהם ואת יצחק ונתן מה שהיו נושים על הקרקע וכתבו לו שטר מסירה זה על שט"ח וזה על שטר משכנתו. ועמד נמואל הנז' לאכול פירות הקרקע בכח שטר משכונה המסור בידו מיצחק. ואחר עבור כמו עשר שנים עמד נמואל הנז' ומכר בקרקע הנז' מכירה גמורה לאדם אחר. והן היום כשהיה כאן ת"ח אחד שבא מא"י שמע הדבר והלך והגיד הדברים לבן ראובן וכשמוע בן ראובן את הדבר הרע הזה בא לפנינו קובל ומתרעם על נמואל בן דודו איך עשה מה שעשה למכור קרקע שאינו שלו. וע"ז השיב אמריו נמואל הנז' ואמ"ל קרקע זה לא של אביך לבד היתה אלא של יעקב אבינו הזקן היתה קרקע זאת וכשמת נשארה הקרקע משותפת בין אבי לאביך ומה שהיה אביך ראובן אוכל פירותיה וגם עמד ומשכנה ואבי לא מיחה בו טעמא דמילתא הוא הואל ואביך היה גדול מאבי בחכמה ובמנין. וע"ז אני עמדתי ופרעתי החובות שלוה אביך על הקרקע והחזרתי עטרה ליושנה להיות בין שנינו וכל אחד ממנו יטול מחצה אחר שתשלם החובות שלוה אביך עליה מכיסך. ע"כ היו הדברים יורנו מורה צדק: תשובה לזה לכאורה נראה דטענת נמואל בן