קרני רא"ם שמז

חזקה אלא דוקא בשאין הבן אוחז מעשה אביו בידו אבל באוחז מעשה אביו מ"ל הוא מ"ל אבוה וא"כ גם כאן כאלו הוא במקום אביו אם יעידו דאיהו עצמו ירד בתורת משכונה אחרי מות אביו: ושוב אחר החיפוש באמתחתי ראיתי להרב החביב בספרו הגדול בע"י חי"י סי' צ"ד שהביא תשובה אחת מהרב הגדול כמהר"י קאוליירו זלה"ה ושם בתוך התשובה נמ"כ וז"ל ובתשו' להרמב"ן סי"ב כתב ז"ל אחר שיש לראובן ראיה שבא מקום ישיבה זה לשמעון בתורת משכונה אע"פ שנמשך זמן המשכונה לאחר פטירת שמעון אי אפשר ללוי בנו לטעון שחזר ולקחו מראובן לדעת הרי"פ ונלע"ד דאין זה סותר מ"ש לדעת הרא"ש והריב"ם ז"ל דלא כתב כן הרמב"ן ז"ל אלא לפי מה שנשאל שלאחר פטירת שמעון החזיק לוי אחר זמן הפירעון דנראה מזה גם מלשון ההודאה שעשה שמעון שאף לאחר פטירתו ישאר המקום ההוא ממושכן ליורשיו ימים או עשור מה שקבעו ביניהם א"כ כשישב לוי באותו מקום משעת פטירת שמעון אביו ברשות הממשכן ירד כמו שמעון אביו משו"ה אפילו נמשך המשכונה ונשאר ביד לוי ג' שנים אין יכיל לטעון לקחתי כיון שג"כ לוי הורשה לשבת שם אחר פטירת אביו זמן מה ומה לי הוא ומ"ל אבוה וכו' עכל"ה ושם אח"כ במה שהשיב לו הרב החביב זלה"ה על דבריו אלא שם בתשובה נמצא בתוך דבריו דלא חלק עליו בחילוק זה אלא דשם כתב לו דאין צריך לפרש בדברי הרמב"ן כך ויש לפרשם באופן אחר יעו"ש בפסקת ומיהו נלע"ד וכו' דמשם בארה דחלוק זה שכתב כמוהר"י קאוולירו זלה"ה דאם ידוע שנשארה אח"כ ממושכנת ביד הבן אין לו חזקה כמ"ש אני עני ונהניתי תהלי"ת שנתכונתי לדעת עליון וע"ז סמכתי ובטחתי ואמרתי להם שיביאו עדים שנשארה אחר מות אביהם ממושכנת ביד היורש והדר דינו כאלו הוא השכינה מתחילה דאין לו חזקה הן מצד ששטרי משכנתא דידן כתוך הזמן חשיבי הן שאין יודעים העדים לכמה זמן משכנה דיכול להיות דעד היום עדיין לא נגמר הזמן דאזי לא עלתה לו חזקה כמו שאמרן לעיל: והן אמת שהיורש הנז' מודה איהו שנשארה ממושכנת בידו אחר מיתת אביו וא"כ הרי הוא מודה במשכונה וא"כ יש לחייבו הואל ומשכנתא בניכוי פש"ן הוייא כאלו תוך הזמן עדיין כמ"ש משם המרבי"ץ או הואל ואין ידוע לכמה שנים לא עלתה לו חזקה כמו שאמרן זה לא יתכן דאין לחייבו על פיו דהואל ואין עדים בדבר שנשארה בידו אחר מיתת אביו בודאי דעלתה לו חזקה דיכול להיות פדאה הממשכן מימות האב דהגם דאם לא פדאה חשיבא כתוך הזמן כמ"ש המרבי"ץ עכ"פ לגבי הבן עלתה לו חזקה הואל והיה הממשכן יכול לפדותה וזה מדוקדק מדברי הרב הפוסק למעלה הוא כמהר"י קאוולירו זלה"ה שמפרש בדברי הרמב"ן ז"ל שכתב אין ללוי חזקה היינו דוקא באם התנה שמעון אבי לוי שתהיה המשכונה נמשכת ביד בנו ימים או עשור משמע דוקא במקום שיש תנאי ועכבה אבל שלא במקום תנאי כנדו"ד הגם שאם היה כהר"י דריה"ם מניחה ימים רבים היה יכול להניחה עכ"ז הואל ויכול הוא לפדותה א"כ. חזקת הבן עלתה לו ואיכא למימר דהבן מעולם לא ירד ברשות כלל כמו שידוע שאביו ירד ברשות וע"ז הוצרכתי אותם להביא ערים שנשארה בידו ואזי יש לנו לדונו כאלו ירד לה איהו ברשות אבל ע"פ הודאת עצמו אין לחייבו כלל ונאמן הוא במיגו שהיה יכול לטעון מעולם לא ירד לה איהו מכח שנשארה ממושכנת בידו אלא דמימי אביו פדאה כהרי"ד ואח"כ קנאה איהו וזה פשוט וא"צ להאריך בזה: ועפ"ז הלכו היורשים לחקור ולדרוש האם ימצאו איזה עדים שימציאו שיעידו להם כך ואחר זמן מרובה באו אלי ואמרו דפשפשו ולא מצאו אפי' עדים שיעידו להם בבירור שהיא של אביהם וממושכנת ביד הר"ם ן' הרוש אלא מצאו איזה עדים שלמדו מפי השמועה דבית פלוני היא של פלוני וממושכנת ביד פלוני ואין להם עדות ברורה כי אם קול בעלמא ולזה אמרתי א"כ גמלא בעי קרנא אודנין דהוו ליה גזזו מיניה א"כ לפ"ז אפילו אלו היה אביהם עצמו קיים ואמור יאמר שהיתה ממושכנת בידו וחזר וקנאה היה נאמן הואל ואין כאן עדים ברורים כי אם קלא בעלמא דוקא וכמ"ש בסי' ק"ן ס"ה שאם החזיק בה ג' שנים ואח"כ יצא הקול נאמן לומר לקוחה היא בידי אבל אם טען שיש לו עליו תביעה אחרת ורוצה לעכב הקרקע עד שיאכל כל התביעה במיגו שהיה יכול לטעון לקוחה היא בידי אינו נאמן שהורע כחו של המיגו כיון שיצא הקול שירד בתורת משכונה לפיכך לא היה חפץ לטעון לקוחה היא בידי ע"כ ודינים אלו כתב מזה נמי מר"ן בסיקמ"ט ס"ך יע"ש וצריך אתה לדעת דהאי דנאמן לומר לקוח הוא בידי אם יצא הקול אחר ג"ש בודאי דלא בעינן עד שיאמר דמעיקרא בתורת מקח ירד לה אלא אפילו אם אמור יאמר דמיעקרא ירד בתורת משכונה ואח"כ קנאה נאמן ומילתא בטעמא דהא כשהקול יוצא לאחר ג' שנים אפילו הבריות אומרים אנחנו שומעים שהבית שדר בה פלוני בתורת משכונה עד היום עכ"ז מהני חזקתו הואל וקול זה יצא אתר ג' ואין לפרש דאם יש קול כזה שאפילו עד אחר ג' ישקול שעדיין ממושכנת לא מהני חזקתו ומאי דאמרו א"י קול לאחר ג' תהני חזקתו היינו קול שירד מעיקרא בתור' משכונה ועכשיו אינם יודעים אם עדיין נמשך בה דירתו בתורת משכונה אם לאו דזה אינו דהא כן כתב הסמ"ע בפירוש בסי' קמ"ט סקל"ב וזל"ה ולפ"ז מה שסיים וכתב דכשיצא הקול אחד ג' ואח"כ מת דאינו מבטל החזקה ר"ל אפילו יצא הקול שכלו שני המשכונה אחרי מות אביהם עכל"ה הרי לפניך דאם יצא הקול אחר ג' היינו אפילו היה הקול בתורת משכונה עכ"ז מהני חזקה וא"כ בענין זה מה לי יטעון דמעקרא ירד בתו' מקח או בתורת משכונה ואח"כ קנאה סו"ס הרי במה שטוען עכשיו חזר ולקחה הוייא נגד הקול ומהני וא"כ גם כאן אפילו אם היה אביהם חי לא מבעייא אם היה אומר דמעיקרא ירד לה בתורת מקח בודאי דהוה מהני הואל והיורשים אומרים דהעדים אמרו להם דקול זה אינם יודעים איתו אלא לאחר שדר בה הר"ע ן' הרוש יותר משני חזקה א"כ בודאי דהוה מהני אפילו אם הוא אומר שמעיקרא ירד בתורת משכונה ואח"כ ירד בתורת מקח הוה מהני כדאמרן הואל וליכא קול אלא אחר ג' על זה מהנייא טענתו: וגם זה מדוקדק מדברי מר"ן עצמו דלא שאני לן